כל שבוע כמעט אני יושב ועובר על הנתונים של המשק בישראל ובעולם. ריבית, אינפלציה, אג"ח, שוק העבודה, בורסות, דולר, אשראי. כל שבוע משהו אחר.
וכשקוראים את זה שבוע אחרי שבוע, לפעמים זה נראה כמו רעש: שבוע אחד נתון טוב, שבוע אחרי זה נתון פחות טוב. בנק ישראל אומר משהו, בארצות הברית אומרים משהו אחר, ואז מגיע אירוע חדש וטורף שוב את הקלפים.

אבל עכשיו, רגע לפני ראש השנה, חזרתי אחורה לסקירות שכתבתי במהלך השנה וכששמים אותן אחת אחרי השנייה, פתאום רואים את התמונה.
עברנו שנה לא פשוטה, אבל אנחנו מסיימים אותה במקום טוב יותר מהמקום שבו התחלנו אותה.

לא הכול טוב, ממש לא.
יש עדיין הוצאות ביטחון גבוהות, גירעון, חוב ממשלתי שצריך לממן, תשואות אג"ח ארוכות שלא יורדות כמו שכולם ציפו, ובחו"ל יש מספיק בעיות משלהם, אבל בתחילת השנה אחת השאלות המרכזיות הייתה אם האינפלציה באמת תרד ואם בכלל יהיה לבנק ישראל מקום להתחיל להוריד ריבית.

היום אנחנו כבר במקום אחר: האינפלציה ירדה, הריבית ירדה ל3.25%, והמשק חזר להציג צמיחה, אז לפחות בנקודה הזאת, התקדמנו.

כולם חיכו שהריבית תרד, אז היא ירדה

במשך תקופה ארוכה כמעט כל שיחה כלכלית הסתיימה באותה שאלה: מתי הריבית תרד?
כאילו ברגע שבנק ישראל יוריד את הריבית, הכול יסתדר….אז הריבית ירדה ומה גילינו? שזה לא כל כך פשוט.
תשואות האג"ח הארוכות לא בהכרח יורדות יחד עם ריבית בנק ישראל. ראינו את זה בארצות הברית, ולאחרונה ראינו את זה גם אצלנו.
כתבתי על זה כמה פעמים במהלך השנה, כי לדעתי זאת נקודה חשובה.

המדינה צריכה לגייס כסף. יש גירעונות, יש חובות ויש משקיעים שרוצים לקבל ריבית שתפצה אותם על הסיכון ועל הזמן, כלומר, אפשר בהחלט להגיע למצב שבו בנק ישראל מוריד ריבית, אבל הכסף לטווח ארוך עדיין נשאר יקר וזה נכון למדינה, לעסקים וגם למשקי הבית.

ומה קרה לאינפלציה?

פה דווקא קיבלנו השנה בשורה טובה: האינפלציה ירדה והגיעה לאזור 1.5%.
אני זוכר כמה דיברנו לפני שנה ושנתיים על עליות מחירים, ריבית, משכנתאות והמלחמה באינפלציה, אז הבעיה לא נעלמה מחיינו.

מי שהולך לסופר לא צריך אותי בשביל לספר לו שהכול נהיה זול, אבל מבחינת קצב עליית המחירים, אנחנו נמצאים היום במקום הרבה יותר נוח וזה גם מה שנתן לבנק ישראל את האפשרות להתחיל להוריד את הריבית.

המשק הישראלי שוב הפתיע

במהלך השנה קיבלנו גם נתוני צמיחה חזקים ומה שעניין אותי בנתונים האלה לא היה רק המספר בכותרת: הצריכה הפרטית עלתה, היצוא עלה וגם ההשקעות עלו.
אחרי כל מה שעבר על המשק הישראלי בשנים האחרונות, זה לא דבר מובן מאליו.

אפשר להתווכח אם הצמיחה תימשך באותו קצב, כנראה שלא. אבל מי שחיכה לקריסה של המשק הישראלי, לפחות עד עכשיו, היא לא הגיעה, המשק ממשיך לעבוד.

שוק העבודה, כאן לדעתי מתחיל סיפור אחר

אחד הדברים שהתחילו לעניין אותי יותר ויותר במהלך השנה הוא שוק העבודה.
ראינו בישראל עלייה יפה בשכר, אבל כשמתחילים לפרק את הנתונים מגלים שהתמונה קצת יותר מורכבת.
ובארצות הברית כבר רואים משהו נוסף: חברות יכולות להמשיך לצמוח בלי להגדיל את מספר העובדים באותו קצב. וכאן נכנס כמובן ה־AI.

לפני שנה כולם דיברו על מי בנה את המודל הכי טוב ומי קנה הכי הרבה שבבים.היום השאלה כבר מתחילה להיות אחרת: מי מצליח לעשות עם זה כסף? ומי מצליח לעשות עם אותה כמות עובדים עבודה שפעם דרשה הרבה יותר אנשים?

אני רואה את זה גם אצלי: דברים שפעם דרשו ממני עובדים, ספקים ושעות עבודה, אני יכול היום לבצע בצורה אחרת לגמרי. לדעתי אנחנו רק בתחילת השינוי הזה.

ואי אפשר מבחינתי לסכם את השנה בלי סלייס

מי שקורא אותי יודע כמה מהשנה שלי הייתה סביב פרשת סלייס: 7,500 חוסכים וכספים בהיקפים עצומים שהועברו להשקעות שונות, וחלק גדול מהאנשים עדיין מנסים להבין איפה הכסף שלהם ואיך מחזירים אותו.

כתבתי על הפרשה הזאת לא מעט, אבל מעבר לכל מה שאני חושב על ההתנהלות של הרשויות, על הפיקוח ועל מי ידע מה ומתי, יש פה מבחינתי לקח הרבה יותר פשוטף אל תסמכו על זה שמישהו אחר שומר על הכסף שלכם רק בגלל שהוא אמור לשמור עליו.

תבדקו, תשאלו, תבינו איפה הכסף נמצא.
פנסיה, קופת גמל וקרן השתלמות זה לא איזה מספר שאנחנו מקבלים בדוח פעם בשנה. זה הכסף שלנו.
לפעמים זה רוב הכסף שאדם יצבור במהלך החיים שלו, מותר ואפילו צריך לדעת מה עושים איתו.

גם עולם האשראי משתנה

עוד דבר שעקבנו אחריו השנה הוא האשראי.
הבנקים הם כבר מזמן לא האפשרות היחידה לקבל כסף: יש חברות אשראי, גופים מוסדיים, הלוואות כנגד קרנות השתלמות, קופות גמל ופנסיה ועוד פתרונות ועכשיו, עם השינויים הרגולטוריים בבנקים, אני מעריך שנראה יותר אשראי זולג החוצה מהמערכת הבנקאית.

זה לא אומר שכל אשראי חוץ־בנקאי הוא טוב, ממש לא. צריך לבדוק ריבית, תקופה, החזר חודשי ומה בכלל מטרת ההלוואה, אבל השוק משתנה ומי שמכיר רק את הבנק שלו, מכיר היום רק חלק משוק האשראי.

ויש גם את השנה האישית שלי

עד עכשיו דיברתי על הכלכלה, הריבית, סלייס וכל מה שקרה השנה, אבל אצלי השנה הזאת הייתה גם משהו אחר לגמרי….

ב6 ביוני אמא שלי, פאולה פיקסמן ז"ל, נפטרה.

אז אני לא יכול לסכם את השנה הזאת ולכתוב איזו שנה טובה הייתה ואיזה יופי שהריבית ירדה והמשק צמח, אבל מבחינתי זאת הייתה שנה קשה מאוד.
העבודה ממשיכה, החיים ממשיכים, קמים בבוקר ועושים מה שצריך, אבל כשמאבדים אמא, כל הדברים שאנחנו מתעסקים בהם כל היום מקבלים פתאום קצת פרופורציות.

אני עוסק בכסף כבר הרבה שנים: פנסיה, ביטוח, הלוואות, השקעות. זה המקצוע שלי ועל זה גם רוב האתר הזה, אבל בסוף כסף הוא כסף.
אז השנה, כשאני מאחל שנה טובה, הברכה שלי קצת יותר פשוטה: קודם כול בריאות, שתהיה משפחה, שיהיה שקט ואחר כך נדאג גם לכסף.

אז למה אני אופטימי?

לא כי הכול הסתדר, יש מספיק בעיות, אבל אני מסתכל על המקום שבו התחלנו את השנה ועל המקום שבו אנחנו נמצאים היום: האינפלציה ירדה, הריבית ירדה, המשק חזר לצמוח, השקל הראה לא מעט כוח במהלך השנה, שוק ההון עבר עוד שנה של אירועים שאף אחד לא יכול היה לחזות מראש והמשיך לעבוד והAI מתחיל להפוך מסיפור שכולם מדברים עליו לכלי שבאמת משנה עסקים.

אז כן, יש סיבות להיות אופטימיים.
זה לא אומר שהשנה הבאה תהיה קלה, וזה בטח לא אומר שאין סיכונים, אבל אני מעדיף להיכנס לשנה החדשה כשאני מסתכל גם על מה שהשתפר, ולא רק על מה שעדיין לא בסדר.

ומה אני לוקח מכל השנה הזאת?

אחרי שנה שלמה של סקירות, תחזיות ונתונים, המסקנה שלי דווקא די פשוטה….
אנחנו לא יודעים מה יהיה: לא אני, לא בנק ישראל, לא הכלכלנים בארצות הברית ולא האנשים שיושבים כל היום מול מסכי בלומברג.
אפשר להעריך, אפשר לנתח, אפשר להתכונן, אבל תמיד יגיע משהו שלא תכננו ולכן בעיניי המטרה היא לא לנחש כל פעם נכון.

המטרה היא לבנות את הכסף שלנו בצורה שגם אם טעינו, אנחנו עדיין בסדר.
שתהיה נזילות, שהפנסיה תהיה מסודרת, שהביטוחים יהיו מתאימים, שלא ניקח הלוואה שאנחנו לא יכולים להחזיר ושלא נשים את כל הכסף על החלטה אחת רק בגלל שהיינו בטוחים שאנחנו יודעים מה יקרה.

אם אני צריך לסכם את כל הסקירות של השנה במשפט אחד, זה כנראה המשפט: פחות לנסות לנחש מה יקרה, ויותר להיות מוכנים למה שיקרה וזאת גם הברכה שלי לשנה החדשה.
שנה טובה, שנה של בריאות, שקט, הצלחה וקצת יותר סדר בכסף שלנו.

שמואל פיקסמן
פיקסמן סוכנות לביטוח