עוד 13 מיליון לסלייס, מישהו מרוצה

משרד האוצר מבקש עוד 13 מיליון שקל לניהול פרשת סלייס. מבחינתי, אחרי כמעט שלוש שנים לא מספיק לשמוע על הסדרים ועל כסף שאולי יגיע בעתיד, צריך להסתכל על מה שנעשה בפועל, על הכסף שהגיע לנפגעים, ועל העובדה שהאוצר ממשיך לממן את אותה דרך פעולה.

🎧 עוד 13 מיליון לסלייס. תקציר בשתי דקות

בקצרה: ועדת הכספים עצרה בעבר בקשה להלוואה נוספת של 13 מיליון שקל לסלייס ודרשה פירוט על ההוצאות ועל הכסף שהושב לחוסכים. כעת האוצר מבקש להעלות את הבקשה שוב. אני טוען שאת עבודתו של אפי סנדרוב צריך לשפוט לפי המעשים לאורך כמעט שלוש שנים, לא לפי ההודעות על הסדרים, הלוואות וקיזוזי חוב אינם השבת כספי הפנסיה שנלקחו. לקראת הבחירות, נפגעי סלייס צריכים להביא את השאלה הזאת לכל כינוס של מועמדים, בלי קשר למפלגה.

משרד האוצר מבקש שוב לאשר הלוואה של 13 מיליון שקל לסלייס. בפעם הקודמת ועדת הכספים עצרה את הבקשה ודרשה לדעת כמה עלה הניהול של הפרשה וכמה כסף חזר לחוסכים.
כשראיתי נפגעים שחוגגים את עצירת התקציב, אמרתי שזו שמחת עניים, האוצר רוצה להעביר את הכסף, הוא לא נעלם בגלל דיון אחד בכנסת, והנה הבקשה חזרה.

אבל ה 13 מיליון הם רק הסיבה שאני כותב עכשיו. השאלה הגדולה יותר היא מה אפי סנדרוב וכל החבורה שסביבו עושים כבר כמעט שלוש שנים, ולמה משרד האוצר רוצה להמשיך לממן את העבודה הזאת.

תסתכלו על המעשים, לא על ההודעות

כשפוליטיקאי אומר לי מה הוא מתכוון לעשות, אני מסתכל על מה שהוא עשה בפועל, אותו דבר כאן: סנדרוב מונה לעמוד בראש הטיפול בפרשת סלייס, הוא והצוות שסביבו מפרסמים הודעות על כסף שאותר, על הסדרים שנחתמו ועל כסף שאמור להגיע בעתיד. אני מסתכל על הנפגעים, הם עדיין מחכים לכספי הפנסיה שנלקחו מהם.

לפי ההוצאות הצפויות שפורסמו, העבודה של סנדרוב, עורכי הדין, רואי החשבון ושאר הצוות עולה סדר גודל של קרוב לשני מיליון שקל בחודש.
יש הוצאות של מיליונים, ויש את מה שקורה בשטח ופה אני עושה אחד ועוד אחד: אם כך נראית הפעילות אחרי כמעט שלוש שנים, והאוצר עדיין נלחם להביא לה עוד כסף, כנראה שמי שמממן אותה מרוצה ממה שהיא עושה, לכן קשה לי להאמין שהחזרת הכסף לנפגעים היא הדבר שלפיו מודדים שם הצלחה.
זו המסקנה שלי מהמעשים, לא מההצהרות.

הסדר הוא לא כסף שחזר

נניח שמישהו מתקשר אליי ואומר שיש לו עסקה ששווה מיליון שקל והוא רוצה לצרף אותי, האם אני יכול להכריז שאני מיליונר? ברור שלא, קודם שהכסף יגיע.
בסלייס מודיעים על הסדרים, על נכסים שאותרו ועל התחייבויות להחזיר כסף בהמשך, בינתיים הנפגעים שומעים כותרות ונשארים לחכות, אם אדם חתם שיחזיר כסף בעוד כמה שנים, צריך להגיד שזה מה שהוא חתם, לא למכור לנפגעים תחושה שהכסף שלהם כבר חזר.

אותו דבר לגבי ההלוואות שקיבלו חוסכים במסגרת הפרשה, אני שומע סכומים גדולים שמוצגים לציבור כאילו הושבו לנפגעים, אבל כסף שחוסך קיבל כהלוואה, ושאחר כך מדברים על קיזוז החוב שלו, הוא לא כסף שסנדרוב מצא והחזיר מכספי הפנסיה שנלקחו.
ההבדל הזה פשוט, חוסך יודע אם קיבל את הכסף שלו בחזרה, הוא לא צריך הודעה לעיתונות שתספר לו שהוא כבר קיבל אותו.

כשמדינת ישראל רוצה, היא יודעת לפעול

כבר כתבתי על ההשוואה לפרשת „יד לוחצת יד”. שם, במסגרת החקירה שנגעה למנורה מבטחים, המשטרה הקפיאה חשבונות ונכסים בהיקף של כ־183 מיליון שקל, זה קרה לפני משפט, בלי לקבוע שהחשודים אשמים.
וטוב שיש למדינה כלים כאלה כשצריך לשמור על נכסים בזמן חקירה, לכן אני שואל: למה נפגעי סלייס לא ראו את אותה נחישות בחיפוש אחר הכסף שלהם ובשמירה על האפשרות לגבות אותו?

אני שומע על עוד הסדר ועוד התחייבות עתידית, אני רוצה לראות פעולות מול מי שהכסף הגיע אליו, הרי כסף לא הולך לאיבוד, הוא מחליף ידיים.

אמרתי את הדברים האלה גם בוועדת הכספים

אני לא מעלה היום טענה חדשה בגלל כתבה על 13 מיליון שקל, את השאלות על מסלול הכספים, על בעלי השליטה בסלייס ועל הקשר שלהם למערכת הפיננסית העליתי כבר בעבר, גם באתר שלי וגם בוועדת הכספים.
לדעתי, יש למדינה סיבה לחשוש ממה שיתגלה אם תלך עד הסוף בעקבות הכסף שהועבר לארצות הברית, זו הדרך שבה אני מבין את הפער בין היכולת שהמדינה הראתה בפרשות אחרות לבין הדרך שבה סלייס מתנהלת עד היום.

אפשר לחלוק על המסקנה שלי, אבל אי אפשר לבקש מהנפגעים להסתפק בעוד הודעה על הסדר ובבקשה לעוד 13 מיליון שקל, בלי לתת להם דין וחשבון ברור על המעשים ועל הכסף שהגיע אליהם.

ואיפה הנפגעים?

עכשיו הבחירות. הפוליטיקאים מחזרים אחריכם. הם מגיעים לכינוסים בכל עיר ומבקשים את הקול שלכם. זה הזמן להביא את פרשת סלייס אליהם.
יש כינוס ליד הבית? תגיעו. תשאלו בקול: „מה עם כספי הפנסיה של נפגעי סלייס? למה אתם לא מדברים עלינו?” תבקשו ממישהו לצלם גם את השאלה וגם את התשובה. תעלו את הסרטון לפייסבוק, לטיקטוק, ליוטיוב או לכל מקום שבו אנשים יראו אותו.

ימין, שמאל, קואליציה, אופוזיציה, לא משנה. כל מי שמבקש את הקול שלכם צריך לענות. אם אלף נפגעים יעשו את זה פעם אחת, יהיה קשה מאוד להמשיך להתעלם מהפרשה.
למי שנלקחו ממנו 200 אלף, 300 אלף או 400 אלף שקל מהפנסיה, אני אומר: תעברו את הרחוב לכינוס הקרוב. תביאו טלפון. תשאלו. תצלמו. תפרסמו.

נשאר פחות מחודש לבחירות. אחר כך המועמדים כבר לא יעברו מכינוס לכינוס כדי לבקש את הקול שלכם. אם גם עכשיו תישארו בבית, אל תגידו אחר כך שאף אחד לא מדבר על נפגעי סלייס. אתם צריכים להחזיר את עצמכם לדיון הציבורי. עכשיו.

שאלות ותשובות לסוף המאמר

למה משרד האוצר מבקש עוד 13 מיליון שקל לסלייס?
לפי הבקשה שתוארה בוואלה, הכסף מיועד לכסות את הפער בין הכנסות סלייס מדמי ניהול לבין הוצאות הניהול המורשה, ובהן עובדים, בעלי מקצוע והליכים משפטיים. השאלה שלי היא מה הנפגעים קיבלו בפועל אחרי ההוצאות האלה.

האם חתימה על הסדר פירושה שהכסף חזר לנפגעים?
לא. הסדר יכול לקבוע מה אמור לקרות בעתיד. כדי לומר שהכסף הושב, צריך להראות מה נגבה ולאילו נפגעים הכסף הגיע בפועל.

למה הלוואות שניתנו לחוסכים אינן נחשבות בעיניך להשבת כספים?
כי הלוואה היא כסף שהחוסך קיבל עם חוב בצדה. גם אם החוב קוזז או בוטל בהמשך, אין פירוש הדבר שכספי הפנסיה שנלקחו אותרו ונגבו בחזרה ממי שקיבל אותם.

מה הקשר בין פרשת מנורה לפרשת סלייס?
אני משווה את דרך הפעולה של המדינה. בפרשת „יד לוחצת יד” הוקפאו כספים ונכסים כבר בשלב החקירה. לכן אני שואל מדוע נפגעי סלייס לא ראו הפעלה דומה של כלי האכיפה לשמירת האפשרות להשיב את כספם. www.calcalist.co.il

מה אתה מציע לנפגעי סלייס לעשות לקראת הבחירות?
להגיע לכינוסי מועמדים, לשאול מה נעשה להשבת כספם, לצלם את השאלה ואת התשובה ולפרסם. לפנות לכל המפלגות, בלי הבחנה בין ימין לשמאל.