ב 30 בספטמבר 2026 אישר בית המשפט את תוכנית ההסדר של סלייס. ארבעה ימים לאחר מכן ביקשה סלייס, באמצעות המנהל המורשה אפי סנדרוב, לדחות בקשה להקדמת תשלומים בסך כ33.1 מיליון שקל לעמיתים במצוקה חריגה. המאמר מציג את עמדתו של שמואל פיקסמן: הסדר מכניס את הנפגעים למסגרת מתמשכת של המתנה ושוחק את המאבק להשבת כספם. המבחן שהוא מציב הוא כמה כסף הוחזר בפועל לנפגעי הקרנות האדומות, למי ומתי.
תקציר בשתי דקות
כ7,500 חוסכים, כ900 מיליון שקל שנגנבו מכספי החיסכון שלהם: פרשה שנחשפה ב2022, ובאוקטובר 2026 הנפגעים עדיין נדרשים לחכות. זו פרשת סלייס.
רבים מהנפגעים ביקשו הלוואה כנגד החיסכון, בעקבות ההצעה הועברו כספיהם דרך סלייס לקרנות בחו״ל, והם איבדו את הגישה לחיסכון שעליו סמכו.
ב30 בספטמבר 2026 אישר בית המשפט את תוכנית ההסדר שהגיש אפי סנדרוב, המנהל המורשה של סלייס מאז דצמבר 2023.
העמדה שלי ברורה: ההסדר הזה משרת את השתקת המאבק של הנפגעים, מכניסים אותם למסלול של המתנה, נותנים להם כללים ומושגים, וכל דרישה לכסף הופכת לעוד שלב בהליך: קרנות אדומות, אשכולות, חבות בסיס, מפל חלוקה.
הנפגעים כבר מכירים את השפה, עכשיו הם מחכים להודעה הבאה.
ואז מגיע המבחן: בקשה להקדמת 33.1 מיליון שקל לעמיתים במצוקה חריגה, אנשים שצריכים כסף למחיה עכשיו.
סלייס, באמצעות סנדרוב, מבקשת לדחות אותה במלואה, כאן צריך לעצור את החגיגות ולשאול מה שווה ההסדר לאדם שאין לו כסף לאוכל.
ביקשו 33 מיליון שקל, קיבלו בקשה לדחייה
ברביעי באוקטובר, ארבעה ימים אחרי אישור ההסדר, הגישה סלייס את התנגדותה לבקשה ההומניטרית: הנפגעים ביקשו להקדים תשלומים בסך כ33.1 מיליון שקל לעמיתים במצוקה חריגה. הם ביקשו גם גורם עצמאי, שימונה בידי בית המשפט, כדי להכריע מי זקוק לעזרה.
סלייס, באמצעות סנדרוב, ביקשה לדחות את הבקשה במלואה. היא התנגדה לסכום, למינוי גורם עצמאי ולעיתוי.
בתשובה נכתב שאין עדיין נתונים מלאים, שחלוקה מוקדמת עלולה לפגוע בשוויון בין העמיתים ושכספי הפשרה עם הפניקס טרם התקבלו. לצד זה הוזכרה כוונה להגיש בקשה למסלול מצומצם של שני מיליון שקל.
שימו לב: גם שני מיליון השקלים הם עדיין מתווה שבכוונתם להגיש, אדם שצריך כסף למחיה היום מקבל עוד כוונה, עוד בקשה ועוד המתנה.
כמעט שלוש שנים אחרי מינוי המנהל המורשה, עדיין חסרים נתונים כדי לתת מענה, אז מה בדיוק אמור להרגיע את הנפגעים באישור ההסדר?
איפה הכסף שלי? קודם תלמד את הכללים
כאן נכנס ארגז החול: לקחו אנשים שהייתה להם דרישה פשוטה, להחזיר את הכסף שלהם והכניסו אותם לעולם של קרנות אדומות, אשכולות, חבות בסיס ומפל חלוקה.
עכשיו כל נפגע צריך לברר לאיזה אשכול הוא שייך, מה נרשם לזכותו, מה יקוזז ממנו ומתי יודיעו לו. אחר כך אולי יגיש השגה. בינתיים הוא מחכה.
אפשר להבין למה הנפגעים נאחזים בהסדר: זה החיסכון שלהם, והם רוצים להאמין שסוף סוף יש דרך לקבל אותו. אבל בעיניי, ההמתנה הזאת שוחקת את המאבק. במקום לדרוש תשובות מהאחראים, כולם עסוקים בשאלה מה מתקדם בתוך האשכול.
הכללים נעשו מרכז החיים שלהם. הכסף נשאר רחוק.
תדמיינו שזה קרה לכם בבנק
נכנסתם לבנק להפקיד כסף. באמצע מתרחש שוד. השודדים לוקחים כסף מהבנק וגם את המזומן שהיה לכם בארנק. אתם באים להתלונן, ומסבירים לכם שמונה מנהל לאירוע מטעם בנק ישראל…
היו חמישה שודדים, אתם שייכים לאשכול של ג'וני, השודד שלקח לכם את הכסף, עכשיו מנהלים איתו משא ומתן להסדר, תעקבו אחרי העדכונים. הייתם מקבלים תשובה כזאת?
הייתם רוצים לדעת מה נעשה כדי לתפוס את הכסף, לאן הוא הועבר ואיך מחזירים אותו, אם הושב רק חלק, צריך לקבוע איך לחלק אותו, אבל קודם כול צריך לפעול כדי להשיב אותו.
בסלייס, נדמה שהנפגעים נדרשים להתרגל לכך שעצם ניהול ההליך הוא התוצאה: הוגשה בקשה, התקיים דיון, אושרה תוכנית. כולם עובדים, החוסך ממשיך לחכות.
החששות נכתבו. עכשיו מה עושים איתם?
השופטת סיגל יעקבי כתבה בהחלטה על רשת קשרים בין מארגני הקרנות לסוכני הביטוח, ועל חשש ממשי למהלך מתואם ומאורגן להסטת כספי חוסכים להשקעות שאינן מותרות על פי דין.
אלה דברים חמורים. היא הורתה להעביר את הנושא לבחינת פרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה.
מבחינתי, אחרי הזמן שחלף, ההפניה הזאת אינה סיבה להירגע, עד שתבוא בעקבותיה פעולה ממשית, אני רואה בה מס שפתיים.
השופטת ציינה שלא כל המידע על פעולות האכיפה פומבי. בסדר, אבל הציבור זכאי לדעת ככל שניתן מה נעשה, והנפגעים זכאים ליותר מהוראה להמשיך לחכות.
אני יודע מה זה להחזיר כסף
בשנים 2022 עד 2023, לפני מינוי סנדרוב, פעלתי להשבת כספים ל 18 עמיתים, ועוד לשני לקוחות מגלובלנט.
פעלתי כסוכן ביטוח, בלי הסמכויות, המשאבים והגיבוי שקיבל המנהל המורשה.
לכן אני לא מתרשם מעצם קיומו של מנגנון גדול, אני רוצה לדעת מה הוא השיג עבור נפגעי הקרנות האדומות, כמה כסף הוחזר אליהם בפועל, לכמה אנשים ובאילו מועדים.
כסף שאותר אינו בהכרח כסף שהוחזר לחוסך, התחייבות של קרן אינה תשלום, אישור הסדר אינו זיכוי בחשבון.
האדם שאיבד את החיסכון שלו יודע היטב את ההבדל.
אל תבקשו מהנפגעים להירגע
זו הביקורת שלי על ההסדר: הוא נותן למערכת מסגרת להמשיך לעבוד, ולנפגעים מסגרת להמשיך לחכות.
ככל שהזמן עובר, ההמתנה הופכת לשגרה, עוד עדכון, עוד דיון, עוד הבטחה להתקדמות. אנשים מתעייפים ומרגישים שאין להם אפשרות לפעול מחוץ לכללים שנקבעו להם.
בעיניי, זה האופן שבו ההסדר משתיק את המאבק, לא צריך להגיד לאדם לשתוק, מספיק לשכנע אותו שעכשיו, כשהתוכנית אושרה, הוא צריך לתת לתהליך לעבוד.
אבל כמעט שלוש שנים כבר נתנו לתהליך לעבוד.
הבקשה ההומניטרית מראה למה אסור להסתפק בכותרת על אישור ההסדר. כשנפגעים מבקשים מענה דחוף למצוקה, הם נתקלים בהתנגדות ובעוד מתווה עתידי.
לכן מבחינתי זו עדיין חתימה על הקרח, הדרישה נשארה בדיוק כפי שהייתה בתחילת הפרשה: להחזיר את הכסף לחוסכים ולברר את האחריות למי שלקח אותו, אישור ההסדר אינו סיבה להוריד את הדרישה הזאת מסדר היום.
שאלות ותשובות
מה אישר בית המשפט בפרשת סלייס?
בית המשפט אישר את תוכנית ההסדר שהגיש המנהל המורשה אפי סנדרוב. התוכנית קובעת מנגנונים להסדרת זכויות העמיתים ולחלוקת כספים, עם כללים נפרדים לקרנות הלבנות, לקרנות האדומות ולחשבונות המעבר.
האם אישור ההסדר מבטיח החזר מלא ומיידי?
לא. אישור התוכנית אינו מבטיח שכל נפגע יקבל את מלוא כספו או יקבל אותו מיד. היקף ההשבה וקצב החלוקה תלויים, בין היתר, בכספים שיתקבלו ובהתקדמות יישום התוכנית.
מה הייתה תגובת סלייס לבקשה ההומניטרית?
סלייס ביקשה לדחות את הבקשה להקדמת כ33.1 מיליון שקל לעמיתים במצוקה חריגה. היא נימקה זאת בחוסר בנתונים מלאים, בחשש לפגיעה בשוויון בין העמיתים ובכך שכספי הפשרה עם הפניקס טרם התקבלו. במקביל ציינה שבכוונתה לבקש אישור למסלול מצומצם של שני מיליון שקל.
מה החליטה השופטת בנוגע להיבטים הפליליים?
השופטת סיגל יעקבי הורתה להעביר את הנושא לידיעתם ולבחינתם של פרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה, לפי שיקול דעתם.
