מה ההבדל בין עיתונאי לסוכן ביטוח? קוראים לזה אחריות

שאול אמסטרדמסקי הציג אלמנה שחברת הביטוח שילמה לה רק חלק מביטוח החיים, אבל לא הציג את הצהרת הבריאות, מכתב הדחייה או התיק הרפואי. גם הטענה שאחרי שלוש שנים החברה חייבת לשלם הוצגה בלי החריג של כוונת מרמה. אפשר לבקר חברות ביטוח, אבל צריך להציג את כל החומר. במיוחד כאשר מי שמעביר את הביקורת אינו נושא באותה אחריות מקצועית של סוכן ביטוח.

אין לכם זמן לקרוא? האזינו לסיכום המאמר, שנערך באמצעות כלי הבינה המלאכותית של גוגל.

איפה המסמכים?

בפרק שהעלה לאחרונה שאול אמסטרדמסקי ליוטיוב הוא החליט להסביר לציבור איך חברות הביטוח וסוכני הביטוח עובדים.
בחלק שעוסק בביטוח חיים הוא מציג אלמנה שבעלה נפטר מסרטן בגיל 56. חברת הביטוח טענה שבעלה לא מסר מידע רפואי מלא, בין היתר על סוכר גבוה, משקל עודף וכולסטרול, ולכן שילמה רק חלק מסכום הביטוח.

זה סיפור קשה, אין ויכוח, אבל איפה הצהרת הבריאות? אילו שאלות שאלו את המבוטח ומה הוא ענה? מה היה בתיק הרפואי? מה בדיוק נכתב במכתב הדחייה? ולמה הצדדים הגיעו לפשרה?
כל זה לא הוצג.

במקום מסמכים קיבלנו אלמנה, עורך דין שהיה מעורב בתביעה ומסקנה שחברת הביטוח פעלה ב"שיטת מצליח".
עורך הדין עשה את העבודה שלו. הוא ייצג את הלקוחה והשיג עבורה תוצאה. כל הכבוד לו, אבל הוא אינו גורם ניטרלי שמציג לציבור את שני הצדדים.

אני לא קובע שהמבוטח הסתיר מידע. לא ראיתי את התיק, אבל בדיוק מאותה סיבה אי אפשר לקבוע שחברת הביטוח ניסתה לרמות את האלמנה, גם אמסטרדמסקי לא הציג את התיק.

ומה עם כלל שלוש השנים?

עורך הדין אמר בתוכנית שאם עברו יותר משלוש שנים ממועד ההצטרפות, אסור לחברת הביטוח לסרב לשלם בגלל הסתרת מידע רפואי, לדבריו: "חד וחלק לפי החוק". רק שהחוק לא נגמר שם.
סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח אכן מגביל את החברה לאחר שלוש שנים, אבל מופיע בו חריג: כוונת מרמה, כלומר, לא נכון לומר שאחרי שלוש שנים החברה חייבת לשלם בכל מצב. צריך לבדוק מה נשאל המבוטח, מה הוא ידע ומה הוא ענה.

אם כל אדם שכבר היה חולה יוכל למסור הצהרה לא נכונה, להמתין שלוש שנים ולקבל מיליון שקל, ביטוח החיים יהפוך מהר מאוד למוצר יקר שרק עשירים יכולים לקנות.
אין כסף חינם, בסוף שאר המבוטחים משלמים את החשבון.

למה לא בודקים הכול מראש?

ישאלו אותי: אם המידע הרפואי חשוב כל כך, למה חברת הביטוח לא בודקת את כל התיק הרפואי לפני שהיא מקבלת את המבוטח?
אפשר לבדוק, אין בעיה. רק צריך להבין מה זה אומר: לקבל מסמכים מקופת החולים, להעסיק רופאים וחתמים, לבדוק כל אבחנה ולהמתין עד לסיום הבדיקה וכל זה על אלפי בקשות, שחלקן לא ייכנסו בכלל לתוקף, חלקן יתבטלו אחרי כמה חודשים ורק מעטות יגיעו לתביעה.

מי ישלם על הבדיקות האלה? הציבור.
אם אדם צעיר משלם היום סכום נמוך יחסית על מיליון שקל ביטוח חיים, בדיקה רפואית מלאה לכל מבוטח תהפוך את הביטוח ליקר ומסורבל יותר ואז אותם אנשים ששאלו "למה לא בדקו מראש?" ישאלו למה הביטוח יקר ולמה לוקח כל כך הרבה זמן לקבל אותו.

הציבור רואה את התוצאה ושוכח מה גרם לה, ראינו דבר דומה בביטוח הסיעודי: דרשו עוד תשלומים ועוד הקלות, אבל כמעט אף אחד לא דיבר על המחיר, היום אי אפשר לקנות ביטוח סיעודי פרטי חדש, וכולם שואלים איך הגענו למצב הזה….?
התקשורת אינה הסיבה היחידה לכך, היו גם סיבות אקטואריות ורגולטוריות, אבל אי אפשר לדרוש עוד ועוד זכויות בלי לדבר על מי יממן אותן.

למה אני לא מקבל אוטומטית את דמות "מגן הפנסיות"?

יש לי היסטוריה עם שאול אמסטרדמסקי:
באוגוסט 2022, בזמן שחשפתי את פרשת סלייס, פגשתי אותו במקרה ליד בנק הפועלים בפתח תקווה. באותו זמן הפרשה לא פורסמה בשום כלי תקשורת. גם הרשויות עדיין לא הבינו מה קורה. כולם חשבו שאני הזוי.

אמרתי לו שיש לי חומר על שוד כספי פנסיה דרך בית ההשקעות סלייס, לא הבאתי לו סיפור שכבר הופיע בעיתון, הבאתי לו בזמן אמת פרשה שאיש עדיין לא חשף.
לפי זיכרוני, הוא אמר שזה לא ייכנס בשידור והפנה אותי לעיתונאית בגלובס. הוא גם לא ביקש לראות את החומר.

חשוב לי להיות הוגן: אמסטרדמסקי לא היה היחיד, פניתי גם לעיתונאים בגלובס ולעיתונאים נוספים. פרסמתי בטוויטר. אף אחד לא רצה לבדוק. הסיפור נשמע להם בלתי אפשרי: בית השקעות מפוקח, כספי פנסיה ומאות מיליוני שקלים שנעלמים.

אני מתמקד באמסטרדמסקי כי אתו נפגשתי פנים אל פנים, הצעתי לו את החומר והוא מציג את עצמו לאורך שנים כמגן הפנסיות של הציבור.

בפרשת סלייס הועברו כ900 מיליון שקל של כ־7,500 עמיתים לקרנות חוץ. לפי הידוע לי, אף אחד מנפגעי קופות ה־IRA לא קיבל את כספו בחזרה. היחידים שכספם הוחזר הם כ־20 לקוחות שבהם טיפלתי בעצמי. בעקבות הפעולות שלי, הכסף שנשלח לחו״ל הוחזר ישירות לחשבונות הפנסיוניים שלהם. אני היחיד שהצליח עד היום להשיב בפועל כסף לנפגעי סלייס.

עכשיו תארו לעצמכם שבאוגוסט 2022 אמסטרדמסקי היה בודק את החומר ומפרסם כתבה כמו התוכנית שהוא פרסם עכשיו על ביטוח חיים. העברת הכספים נמשכה גם לאחר מכן, לאורך 2022 ו־2023, ולפי המידע שבידי בדרכים מסוימות אפילו עד תחילת 2024.

אי אפשר לדעת כמה כסף היה ניצל, אבל כתבה אחת הייתה יכולה להזהיר חוסכים, להפעיל לחץ על רשות שוק ההון ולעצור העברות נוספות.
יכול להיות שאחרי בדיקה הוא היה מחליט שאני טועה. זה לגיטימי, אבל קודם צריך לבדוק.

לאחר שהפרשה התפוצצה, שאול אמסטרדמסקי הציג בפודקאסט „חיות כיס” ציר זמן שלפיו פרשת סלייס התחילה בשנת 2023. גם בפודקאסט נוסף שפורסם בפברואר 2024 חזר אותו סיפור, ואפילו בוויקיפדיה הוצגה הפרשה כאילו הכול התחיל ב־2023, אלא שזה פשוט לא נכון. החשיפה וההתרעות שלי התחילו כבר בשנת 2022, בזמן שהכספים עדיין המשיכו לצאת.

בעיניי, לא מדובר בטעות מקרית בתאריך, הזזת תחילת הפרשה ל2023 מאפשרת למחוק מהסיפור את מה שקרה בשנת 2022 ואת העובדה שהמידע הונח בפניו בזמן שעוד ניתן היה לבדוק, לפרסם ואולי לעצור חלק מהנזק.

הציבור לא צריך להיות סוכן ביטוח

אמסטרדמסקי מבקש מהציבור להבין בביטוח. למה בדיוק?
כשאדם הולך לרופא הוא לא צריך להבין את ההרכב של התרופה, כשהוא מזמין נגר הוא לא צריך לדעת לבנות ארון, כשהוא קונה תוכנה הוא לא צריך לדעת לכתוב קוד, הוא פונה לבעל מקצוע וסומך עליו שיעשה את העבודה.

כך גם בביטוח: הלקוח צריך למסור מידע נכון ולקבל הסבר ברור, הוא לא צריך להפוך לסוכן ביטוח, בשביל זה יש בעל רישיון שנושא באחריות.
ופה נמצאת האנומליה במבנה האחריות בענף הביטוח: חברת הביטוח מייצרת את הפוליסה, קובעת את התנאים, מבצעת את החיתום, גובה את הפרמיה ומחליטה אם לשלם את התביעה. הסוכן רק משווק את המוצר שלה, אבל כאשר משהו משתבש, כולם רצים לבדוק כמה הסוכן הרוויח.

אף אחד לא שואל כמה שאול אמסטרדמסקי מרוויח. למה? כי מאחוריו עומד תאגיד השידור, גוף שמעסיק אותו, עורך את התוכנית ונושא גם הוא באחריות למה ששודר. אני לא טוען שאמסטרדמסקי חסין אישית, אבל יש מאחוריו מערכת שלמה.
סוכן הביטוח עומד מול הלקוח, מול רשות שוק ההון ומול בית המשפט, טעות יכולה לפגוע בשם שלו, בפרנסה שלו וברישיון שלו.

אז כן, סוכן ביטוח מקבל עמלה, הוא לא עובד בהתנדבות, העמלה היא לא רק עבור המכירה, היא גם עבור הלימודים, הרישיון, השירות והאחריות שהוא נושא במשך שנים.
עמלה אינה הוכחה שההמלצה פסולה, צריך לבדוק את ההמלצה.

וגם לגבי שיחת המכירה שהוצגה בתוכנית: מי בכלל דיבר שם? סוכנת ביטוח בעלת רישיון או נציגה של מוקד מכירות ישיר? מי העסיק אותה ומי אחראי על מה שנאמר בשיחה?
אי אפשר להשמיע שיחה עם מוקד, לקרוא לה "שיחה עם סוכן ביטוח" ואז לתקוף באמצעותה ציבור שלם של בעלי רישיון.

מי מממן את הביקורת?

אמסטרדמסקי עובד בתאגיד השידור הישראלי. מכנים אותו "שידור ציבורי", אבל הציבור אינו בעל מניות, אינו בוחר את ההנהלה ואינו יכול להחליט להפסיק לממן תוכנית שאינה מקובלת עליו.
התאגיד ממומן מכספי הציבור.

אנשיו יכולים לבקר בעלי עסקים, שמתפרנסים מלקוחות, בזמן שהשכר של עובדי התאגיד, אינו תלוי בכך, שהצופים או אותם בעלי עסקים מסכימים איתם.
זה לא אומר שאסור להם לבקר, זו העבודה שלהם, אבל אם אתה פועל מכספי הציבור ומלמד אותו איך להתנהל בביטוח, לפחות תציג לו את המסמכים, את החוק המלא ואת שני הצדדים.

השורה התחתונה

יכול להיות שחברת הביטוח טעתה במקרה של האלמנה, יכול להיות שהפשרה הייתה מוצדקת. ויכול להיות שבתיק היו עובדות שלא הוצגו בתוכנית, אני לא יודע וגם הצופים לא יודעים וזו בדיוק הבעיה.

אמסטרדמסקי הציג מסקנה בלי להציג את החומר שמאפשר לבדוק אותה. הוא לקח מקרה מורכב של הצהרת בריאות ותביעת ביטוח חיים והפך אותו לסיפור פשוט של חברה רעה מול אלמנה חסרת אונים.

ביקורת על חברות הביטוח חשובה, גם אני נאבקתי בחברות ובגופים מוסדיים כשהיה צורך, אבל ביקורת צריכה להיות בנויה ממסמכים ומעובדות, לא רק מרגש.
רגע לפני שאתם מקבלים החלטה על ביטוח החיים שלכם בעקבות תוכנית בטלוויזיה, בקשו לראות את כל התמונה.

רוצים לבדוק את ביטוח החיים שלכם?

לא בטוחים אם סכום הביטוח מתאים, אם יש כפל או אם הפוליסה עדיין נחוצה? דברו איתי דרך הוואטסאפ.