ביום חמישי התחילו לרוץ שמועות סביב ההיעלמות של מלי יהלומי, שעבדה בבנק ירושלים.
אף אחד עוד לא הוכיח שנגנב כסף מהבנק. למעשה, הבנק בדק והודיע שלא מצא פעולות חריגות בכספי הבנק או בנכסים שלו.
אבל לפני שהבדיקה הסתיימה, המשקיעים כבר הגיבו, מניית בנק ירושלים נפלה במהלך המסחר ביותר מ־12% ופה יש משהו שמעניין אותי הרבה יותר מהשמועה עצמה.
הייתה אזעקה, המשקיעים פחדו, המניה נפלה, כולם ראו שמשהו קורה והבנק היה צריך לבדוק ולתת תשובות.
ואז אני מסתכל על פרשת סלייס ושואל: איפה הייתה האזעקה של החוסכים?
מעדיפים להקשיב? תקציר המאמר ב2 דקות
בנק ירושלים ממחיש איך שוק ההון יכול לייצר אזעקה כמעט מיידית: שמועה יצרה חשש, המשקיעים מכרו, המניה נפלה והבנק נדרש לבדוק ולפרסם מידע.
בסלייס לחוסכים לא היה מנגנון דומה. למרות תלונות וסימני אזהרה שהצטברו לאורך זמן, החוסך עצמו לא ראה מניה נופלת או מסך אדום שמתריע שמשהו קורה בכסף שלו.
הלקח הוא לא ששוק ההון מחליף רגולטור, להפך, דווקא במקום שבו אין מחיר שוק שמאותת על סכנה, צריך לשאול כיצד מערכת הפיקוח מתריעה בפני החוסך בזמן ולא רק אחרי שהבעיה כבר התפוצצה.
עיקרי הדברים
שמועה סביב בנק ירושלים גרמה לתגובה חריפה במניה עוד לפני שהתבררו העובדות.
הבנק בדק ופרסם מידע לציבור.
מחיר מניה יכול לשמש כאזעקה מיידית, גם כאשר האזעקה מתבררת בסופו של דבר כמוגזמת.
לחוסך בקופת גמל אין מנגנון כזה.
בסלייס הצטברו תלונות וסימני אזהרה עוד לפני מינוי המנהל המורשה.
השאלה המרכזית היא לא רק מתי הרגולטור ידע, אלא מתי החוסך קיבל מידע שמאפשר לו להבין שיש בעיה.
שמועה אחת, וכולם רצים למכור
הסיפור מתחיל בהיעלמות של מלי יהלומי ובתה.
מלי עבדה בבנק ירושלים, ומהר מאוד התחילו לרוץ ברשת שמועות שאולי ההיעלמות קשורה לכסף.
האם באותו רגע מישהו ידע שנגנב כסף? לא.
האם הייתה הוכחה למעילה? לא.
אבל למשקיעים זה לא משנה, אם יש לי מניה של בנק ואני פתאום חושש שאולי יש בעיה בבנק, אני לא חייב לחכות שהמשטרה תסיים לחקור, אני גם לא חייב לחכות שבנק ישראל יוציא דוח בעוד חצי שנה, אני יכול למכור עכשיו וזה מה שאנשים עשו….
מניית בנק ירושלים התחילה ליפול והגיעה במהלך המסחר לירידה של יותר מ־12%.
עכשיו תחשבו מה קרה פה, אף אחד עוד לא יודע אם בכלל קרה משהו לכסף של הבנק, אבל השמועה כבר עולה לבעלי המניות כסף אמיתי.
זה כבר לא פוסט בפייסבוק, זה כבר לא מישהו שכתב משהו בטוויטר: המסך אדום, אנשים מוכרים והבנק רואה את זה.
עכשיו הבנק חייב לתת תשובות
ופה הסיפור נהיה מעניין…
בנק ירושלים לא יכול לעצור שמועות באינטרנט, הוא גם לא יכול להגיד למשקיעים לא למכור, אבל הוא כן יכול לבדוק אם יש אמת בשמועה וזה מה שהוא עשה.
הבנק בדק ופרסם הודעה לבורסה שלפיה לא נמצאו פעולות חריגות בכספי הבנק או בנכסיו. בהמשך הוא גם הרגיע את הלקוחות והבהיר שאין חשש למעילה בכספי הלקוחות, זה הכול: בדקנו, זה מה שמצאנו, זה מה שאנחנו יודעים כרגע, לא צריך לחכות לוועדת חקירה כדי להגיד את זה.
ומה קרה?
המניה, שכבר נפלה ביותר מ־12%, תיקנה חלק גדול מהירידה.
אני לא אומר שכל התיקון במניה קרה בגלל הודעת הבנק, אי אפשר לדעת דבר כזה, ושוק ההון לא עובד בצורה כל כך נקייה, אבל תסתכלו על התהליך: הייתה שמועה, המשקיעים נבהלו, המניה נפלה, הבנק קיבל אזעקה, הוא בדק, הוא פרסם מידע ועכשיו למשקיעים היה מידע חדש לעבוד איתו.
זה כל הסיפור של שקיפות.
שקיפות זה לא להגיד שהכול בסדר
ופה חשוב להבין משהו.
שקיפות לא אומרת לצאת כל פעם ולהרגיע את הציבור: אם יש בעיה, תגיד שיש בעיה, אם אתה עדיין בודק, תגיד שאתה בודק, אם בדקת ולא מצאת, תגיד שלא מצאת ואם מחר גילית משהו חדש, תעדכן.
כי אם אתה לא אומר כלום, השמועה לא נעלמת, בדיוק להפך, נוצר חלל ואז החלל הזה מתמלא. מישהו שמע ממישהו, אח של חבר עובד בבנק, מישהו קיבל הודעת ווטסאפ "ממליץ לך להוציא את הכסף, אל תשאל אותי למה." כולנו מכירים איך הדברים האלה עובדים.
ואז אני חושב על סלייס
ופה מבחינתי מתחיל הסיפור שבאמת מעניין אותי, אני לא משווה את בנק ירושלים לסלייס.
אין בכלל מה להשוות בין האירועים, בבנק ירושלים הייתה שמועה, והבנק בדק והודיע שלא מצא פעילות חריגה בכספים, בסלייס אנחנו מדברים על פרשה אמיתית של מאות מיליוני שקלים ואלפי חוסכים.
אני משווה רק דבר אחד: איפה הייתה האזעקה?
בבנק ירושלים הייתה מניה, היא נפלה ביותר מ־12%.
כולם ראו, בעלי המניות ראו, ההנהלה ראתה, התקשורת ראתה, הלקוחות ראו, אי אפשר להחביא מסך אדום.
אבל מה ראה החוסך בסלייס? כלום.
לא הייתה לו מניית סלייס שנופלת בבוקר 3%, בצהריים 7% ובערב 12%.
לא היה לו מחזור מסחר שקפץ פתאום פי כמה עשרות.
לא היה לו מסך אדום שאומר: חביבי, משהו קורה פה. תבדוק איפה הפנסיה שלך.
הוא ראה קופת גמל, הוא קיבל דוחות, הוא ידע שיש רשות שוק ההון, מבחינתו יש מערכת שלמה שאמורה לשמור על הכסף שלו.
ואני התרַעתי כבר ביולי 2022
ופה אני גם לא מסתכל על האירוע רק בדיעבד.
ביולי 2022 אני הייתי הראשון שפנה לרשות שוק ההון והתריע על מה שקורה בסלייס.
הרבה לפני שמונה מנהל מורשה, הרבה לפני שהפרשה התפוצצה בתקשורת והרבה לפני שאלפי חוסכים הבינו מה קרה לכסף שלהם.
אני ראיתי מספיק כדי להבין שמשהו פה לא בסדר ופניתי לרשות ובהמשך הגיעו תלונות נוספות, נפתחו בדיקות וביקורות, עד שבסוף מונה מנהל מורשה ולכן השאלה מבחינתי אפילו יותר קשה: אם כבר ביולי 2022 הייתה התרעה לרשות, מתי החוסכים עצמם קיבלו את האזעקה?
עזבו רגע את הרשות. הכסף של מי זה?
זאת הנקודה שמפריעה לי.
אנחנו יכולים לדבר שעות על רגולציה, מי ידע, מתי ידע, איזה אגף בדק, מתי נפתחה ביקורת, מתי מונה מנהל מורשה, אבל בסוף יש בן אדם והפנסיה היא שלו.
אז מתי הוא ידע? מתי מישהו אמר לו: שמע, אנחנו רואים פה דברים שמדאיגים אותנו, אנחנו בודקים, שים לב. מתי נדלקה אצלו נורה אדומה?
כי זאת לא הפנסיה של רשות שוק ההון, זאת לא הפנסיה של סלייס וזאת גם לא הפנסיה של הסוכן, זאת הפנסיה שלו.
בבנק ירושלים בעלי המניות צעקו עם הכסף שלהם
בעלי המניות של בנק ירושלים הם לא המפקח על הבנקים, ברור, בשביל זה יש בנק ישראל.
אבל לבעלי המניות יש משהו שאין לחוסך בקופת גמל, יש להם כפתור, הם לא אוהבים את מה שהם רואים?
מוכרים והמכירה הזאת מופיעה מיד במחיר: אם אחד מוכר, לא קרה כלום, אם אלפים מוכרים והמניה מתרסקת, כולם שומעים את האזעקה וזה יוצר לחץ, לא בעוד שנה, עכשיו.
תנו תשובות, מה קרה? בדקתם? יש כסף? אין כסף?
ופה דווקא בקופת גמל, שבה מדובר בכספי הפנסיה של אנשים, אין לחוסך את המנגנון הזה.
ולכן הייתי מצפה שהמערכת שאמורה לפקח עליו תהיה אפילו יותר רגישה לנורות האדומות.
לא כל נורה אדומה אומרת שנגנב כסף
וגם את זה צריך להגיד: אם מגיעה תלונה אחת, זה לא אומר שצריך למחרת בבוקר להוציא הודעה לכל העמיתים שהכסף שלהם בסכנה, ברור שלא.
גם בבנק ירושלים ראינו ששמועה יכולה להכניס שוק שלם לפאניקה למרות שלא נמצא מה שהמשקיעים פחדו ממנו, אבל יש הבדל בין לא ליצור פאניקה לבין לא להגיד כלום.
תלונה אחת? תבדוק, עוד תלונות? תבדוק יותר לעומק.
הגוף לא עונה ללקוחות? עוד נורה, יש בעיה בדיווחים? עוד נורה, נפתחת ביקורת רחבה? עוד נורה, עוצרים הצטרפות של לקוחות חדשים?
חבר'ה, כמה נורות אנחנו צריכים?
באיזשהו שלב מישהו צריך לחשוב גם על האדם שהכסף שלו נמצא שם.
אני לא רוצה רק אמבולנס, אני רוצה גלאי עשן
בסוף, כשכבר הכול מתפוצץ, ברור מה עושים: ממנים מנהל מורשה, מתחילים חקירות, מגישים תביעות, מנסים לאתר כסף, מנסים להחזיר אותו, מצוין, אבל זה האמבולנס.
האמבולנס מגיע אחרי התאונה, אני רוצה לדעת איפה היה גלאי העשן.
כי אם יש משהו שפרשת סלייס צריכה ללמד אותנו, זה שלא מספיק שמישהו בתוך המערכת יודע שיש בעיה, השאלה היא מה עושים עם המידע הזה ומתי.
ובעיקר: מתי אומרים לבן אדם שהכסף שלו נמצא בסיכון? ומה קרה למניית בנק ירושלים אחרי זה?
אחרי האירוע נכנס כבר הרבה מידע חדש: האם והבת נמצאו, הבנק פרסם הבהרות, אחר כך הגיעו גם הדוחות הכספיים של הבנק.
לכן אני לא רוצה לקחת כל עלייה במניה אחרי האירוע ולהגיד: הנה, השמועה התבררה כלא נכונה והמניה חזרה, זה יהיה לסדר את המציאות כדי שתתאים למאמר.
לא צריך, יום חמישי מספיק לי, שמועה, פחד, מניה נופלת ביותר מ־12%, הבנק בודק.
הבנק מדווח, מידע חדש נכנס לשוק, זה כל הסיפור.
איפה האזעקה של החוסך?
אני לא חושב ששוק ההון תמיד צודק: לפעמים הוא עושה שטויות, לפעמים אנשים נכנסים לפאניקה משמועה, לפעמים מניה עולה או יורדת בלי שום פרופורציה למה שבאמת קרה.
אבל לפחות יש אזעקה.
כשהמניה נופלת ב12%, כולם שומעים אותה, בסלייס לחוסך לא הייתה אזעקה כזאת.
הוא לא ראה מסך אדום, הוא לא ראה מניה מתרסקת, הוא היה תלוי במערכת שאמורה לראות את הנורות בשבילו ולכן אחרי כל מה שקרה בסלייס, מבחינתי לא מספיק לשאול: מי אשם? מי ישלם? כמה כסף יחזור?
אני רוצה לשאול עוד שאלה: מי אמור להפעיל את האזעקה של החוסך כשאין לו מניה שמפעילה אותה בשבילו?
כי להודיע שיש שריפה אחרי שהבית נשרף זה חשוב, אבל זה כבר מאוחר.
אני רוצה לדעת מי צועק כשעוד מריחים עשן.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אתכם
פרשת סלייס: ההתראות שנשלחו בשנת 2022, ומה אפשר ללמוד מהן היום
זה הקישור הכי חשוב מהמאמר הנוכחי, כי שם אתה מציג גם את הפנייה שלך לרשות מ־3.8.2022.
לקריאת המאמר
פרשת סלייס: שוד הפנסיות במאות מיליונים
למי שרוצה להבין את הפרשה מההתחלה ואת הדרך שבה התחלת לחשוף אותה.
לקריאת המאמר
אחריות אישית, רגולציה ואמון, מה מלמדת פרשת סלייס על היציבות הפיננסית בישראל
מתחבר ישירות לדיון שלנו על האחריות של המערכת והרגולטור כלפי החוסך.
לקריאת המאמר
פרשת מנורה העלתה שאלה אחת: למה בפרשת סלייס הציבור ראה תגובת אכיפה שונה?
זה משלים יפה את המאמר הנוכחי: כאן אנחנו משווים את מנגנון ההתרעה של שוק ההון; שם אתה משווה את תגובת האכיפה של המדינה.
לקריאת המאמר
שאלות ותשובות
למה מניית בנק ירושלים נפלה?
בעקבות שמועות שנקשרו להיעלמותה של עובדת הבנק נוצר חשש בקרב משקיעים. משקיע אינו חייב לחכות לחקירה או להוכחה; אם הוא חושב שהסיכון גדל, הוא יכול למכור.
מה עשה בנק ירושלים?
הבנק ערך בדיקה ופרסם הבהרה שלפיה לא נמצאו פעולות חריגות בכספי הבנק או בנכסיו. בהמשך פורסמה גם התייחסות לכספי הלקוחות.
האם בעלי המניות מפקחים על הבנק?
לא. בנק ישראל הוא הרגולטור המפקח על הבנקים. אבל בעלי מניות יכולים להגיב מיד באמצעות מכירת המניה, ולכן מחיר המניה יוצר לחץ לקבלת מידע ותשובות.
מה הקשר לפרשת סלייס?
האירועים עצמם אינם דומים. ההשוואה היא למנגנון ההתרעה. לבעלי מניית בנק יש מחיר שוק שמגיב מיד; לחוסך בקופת גמל אין "מניית סלייס" שמתריעה שמשהו אינו כשורה.
מתי התחילו סימני האזהרה בסלייס?
כבר במהלך 2022 התקבלו תלונות, ובהמשך נפתחו בדיקות וביקורת רחבה. בספטמבר 2023 נעצרו הצטרפויות חדשות לקופות IRA ובדצמבר 2023 מונה מנהל מורשה.
