מכירת השליטה באלטשולר שחם פיננסים אינה מעבירה לווישור את כספי הפנסיה והגמל של החוסכים. מה שנמכר הן מניות החברה המנהלת. כספי העמיתים נשארים מופרדים מנכסי החברה, וזכויותיהם אינן משתנות בעקבות חתימת העסקה. לכן אין כרגע סיבה לבצע ניוד רק בגלל החלפת בעלי השליטה, אך בהחלט נכון לעקוב אחר ההנהלה, מדיניות ההשקעות, השירות ודמי הניהול לאחר השלמת העסקה.
להאזנה: האם מכירת אלטשולר שחם מסכנת את כספי החוסכים?
ווישור צפויה לרכוש 45% מאלטשולר שחם פיננסים, ויאיר לוינשטיין ירכוש 10% נוספים.
לוינשטיין ישקיע כ־180 מיליון שקל ויגדיל את אחזקתו לכ25%, הבעת אמון משמעותית בעתיד החברה.
מה שנמכר הוא השליטה בחברה המנהלת, ולא כספי הפנסיה, הגמל וההשתלמות של העמיתים.
רשות שוק ההון הודיעה כי אין כרגע שינוי בניהול הכספים או בזכויות החוסכים, ואין צורך לבצע פעולה.
שינויים בבעלות כבר התרחשו בעבר במיטב ובמגדל בלי שכספי החוסכים עברו לבעלי השליטה.
נכון לעקוב אחר השלכות העסקה, אך אין בסיס לקבלת החלטת ניוד מתוך שמועות או פאניקה.
עסקת מכירת השליטה באלטשולר שחם פיננסים עוררה לא מעט רעש בשוק הפנסיה והגמל. ווישור צפויה לרכוש כ־45% ממניות החברה, ואילו מנכ״ל אלטשולר שחם פיננסים, יאיר לוינשטיין, ירכוש 10% נוספים ויגדיל את אחזקתו בחברה לכ־25%.
מאז פרסום העסקה התחילו לעלות שאלות: למה גילעד אלטשולר וקלמן שחם מוכרים? האם הם יודעים משהו שהציבור אינו יודע? האם צריך להוציא את הכסף? והאם מכירת השליטה מעידה על בעיה בבית ההשקעות?
אלו שאלות לגיטימיות, בוודאי אחרי פרשת סלייס ואירועים נוספים שפגעו באמון הציבור בענף. אבל חשוב להפריד בין חשדנות בריאה לבין פאניקה, ובין מכירת מניות של חברה מנהלת לבין סכנה לכספי החוסכים.
אין כרגע סיבה לבצע פעולה בגלל עצם המכירה
מכירת השליטה באלטשולר שחם פיננסים אינה מכירה של כספי הפנסיה, הגמל וההשתלמות של העמיתים.
מה שנמכר הן מניות החברה המנהלת, כספי החוסכים עצמם מופרדים מנכסי החברה, והחברה אינה יכולה להשתמש בהם כדי לממן את העסקה, לשלם את חובותיה או להעביר אותם לבעלי המניות.
נכון למועד כתיבת המאמר, העסקה עדיין כפופה לקבלת האישורים הרגולטוריים, גם רשות שוק ההון הבהירה כי בשלב זה אין שינוי בפעילות הגופים, בניהול כספי החוסכים או בזכויותיהם, וכי העמיתים אינם נדרשים לבצע פעולה כלשהי.
זה אינו אומר שהעסקה חסרת משמעות, שינוי בעלות בגוף שמנהל כ112 מיליארד שקל בהחלט ראוי למעקב. אבל מעקב אינו בהלה והחלפת בעלים אינה סיבה אוטומטית להעביר את החיסכון.
מכירת השליטה באלטשולר שחם אינה מכירה של כספי החוסכים: ווישור רוכשת מניות בחברה המנהלת, בעוד כספי הפנסיה והגמל נשארים מופרדים מנכסי החברה וממשיכים להתנהל בהתאם למסלולים ולפיקוח הרגולטורי.
מה בעצם קונה ווישור?
ווישור אינה קונה את כספי החוסכים, היא רוכשת מניות באלטשולר שחם פיננסים, החברה הציבורית שמרכזת את פעילות הגמל והפנסיה של הקבוצה.
החברה המנהלת מקבלת רישיון לנהל את כספי העמיתים, מקבלת החלטות השקעה בהתאם למסלולים וגובה דמי ניהול. היא אינה בעלת הכספים ואינה יכולה לעשות בהם ככל העולה על רוחה.
הנכסים הפנסיוניים מוחזקים ומנוהלים בנפרד מנכסיה העסקיים של החברה, לכן, גם כאשר בעלי המניות מתחלפים, הכסף אינו עובר לחשבון הפרטי של הרוכשים ואינו הופך לחלק מההון שלהם.
אפשר לחשוב על זה כמו החלפת בעלי מניות בבנק, בחברת תקשורת או בחברה ציבורית אחרת. הבעלות בחברה משתנה, אבל החוזים, החשבונות והזכויות של הלקוחות אינם נעלמים ביום שבו נחתמת העסקה.
המנכ״ל שם כ180 מיליון שקל על עתיד החברה
אחת הנקודות החשובות בעסקה היא שיאיר לוינשטיין, מנכ״ל אלטשולר שחם פיננסים, אינו רק נשאר לנהל את החברה, הוא רוכש 10% נוספים ממניותיה תמורת כ180 מיליון שקל ומגדיל את אחזקתו הכוללת לכ25%. זהו סכום עצום.
אין בכך ערובה לכך שהעסקה תצליח, ואיננו יודעים מתוך הפרסומים כיצד בדיוק תמומן הרכישה. אבל מדובר בהבעת אמון משמעותית מצד אדם שמכיר את החברה, את הנתונים ואת הפעילות מבפנים.
אם לוינשטיין היה מעריך שמכירת השליטה צפויה להביא לקריסת החברה, לבריחת חוסכים בלתי נשלטת או לפגיעה חמורה בפעילותה, קשה להסביר מדוע יגדיל בצורה כזאת את החשיפה הכלכלית האישית שלו אליה.
הוא אינו מקבל רק כיסא במועצת המנהלים, הוא מסכן הון גדול מאוד לצד יתר בעלי המניות.
גם הבורסה לא קיבלה את העסקה כאסון
עם פרסום המגעים והעסקה נרשמו עליות במניות אלטשולר שחם פיננסים ובווישור, התגובה השתנתה במהלך ימי המסחר, ולכן לא נכון לבנות מסקנה על יום מסחר אחד, אבל בוודאי לא ראינו תגובת שוק שמלמדת על בהלה או על חשש מיידי לקריסה.
חשוב יותר: מחיר העסקה נקבע על כ9.093 שקלים למניה, מחיר הגבוה בכ־23% ממחיר המניה בבורסה לפני החתימה, כלומר, הרוכשים אינם מקבלים את החברה במחיר חיסול, הם מוכנים לשלם פרמיה משמעותית כדי לרכוש את השליטה בה.
תגובה של מניה ביום מסחר אחד אינה מספיקה כדי לקבוע אם עסקה טובה או מסוכנת. כדי להבין את התמונה הרחבה יותר, ניתן לקרוא גם את הסקירה השבועית של שוק ההון, שבה אני בוחן כיצד השווקים מגיבים לריבית, לסיכונים ולכותרות משתנות.
גם כאן צריך להיזהר: הבורסה אינה נביאה, ועלייה במניה אינה הוכחה שהכול יהיה מושלם, אבל כאשר הרוכשים משלמים מחיר גבוה ממחיר השוק והמנכ״ל משקיע סכום גדול מכספו, קשה להציג את העסקה כבריחה של הבעלים מחברה שאין לה עתיד.
אז למה גילעד אלטשולר וקלמן שחם מכרו?
זו כנראה השאלה שמעסיקה את הציבור יותר מכול.
כאשר מייסדים מוכרים את השליטה בחברה שנושאת את שמם, טבעי לחשוב שאולי הם יודעים משהו שאחרים אינם יודעים. אבל בעלי חברות מוכרים מניות מסיבות רבות: מימוש השקעה שנבנתה במשך עשרות שנים, הפרדת פעילויות, שינוי מבנה עסקי, הכנסת שותף חדש או מעבר לשלב אחר בחיים המקצועיים.
לפי ההסברים שנמסרו לאחר העסקה, מדובר בהפרדת פעילות שנבחנה במשך יותר משנה. אלטשולר ושחם ימשיכו להחזיק ולנהל את יתר הפעילויות של בית ההשקעות הפרטי, ובהן קרנות נאמנות, ניהול תיקים, מסחר ופעילויות נוספות. פעילות הגמל והפנסיה תמשיך בחברה הציבורית תחת מבנה הבעלות החדש.
אפשר לבחון את ההסבר הזה ואפשר גם להמשיך לעקוב. אבל עצם השאלה „למה הם מכרו?” אינה הוכחה לכך שיש בעיה נסתרת.
החלפת בעלים בגוף מוסדי אינה אירוע חדש
שוק הפנסיה וההשקעות בישראל כבר עבר לא מעט עסקאות ושינויי שליטה.
בשנת 2009 רכשה BRM, שבניהול אלי ברקת, את השליטה בדש איפקס, לאחר מכן הגיע המיזוג עם מיטב, שינויים במבנה הבעלות ושינוי המותג: הגוף שהכרנו בעבר כמיטב דש הוא היום מיטב, אחד מבתי ההשקעות הגדולים בישראל.
גם במגדל התחלפו בעלי השליטה: בשנת 2012 רכש שלמה אליהו את השליטה במגדל מענקית הביטוח האיטלקית ג׳נרלי, מאז היו במגדל לא מעט שינויים ואף מחלוקות ניהוליות, אבל רכישת השליטה כשלעצמה לא הפכה את כספי המבוטחים והעמיתים לכספו הפרטי של בעל השליטה.
בעלי מניות יכולים להתחלף: הנהלות יכולות להשתנות, חברות מתמזגות, מתפצלות ומשנות שמות. השאלות שצריכות לעניין את החוסך הן כיצד מנוהל הכסף, מי מקבל את החלטות ההשקעה, מהן התשואות, מהי רמת הסיכון, כמה דמי ניהול הוא משלם ואיזה שירות הוא מקבל.
אלטשולר שחם אינה גוף קטן
לפעמים נוצרת תחושה שמדובר בבית השקעות קטן שנמכר לפתע לחברת ביטוח, בפועל, אלטשולר שחם פיננסים מנהלת כ112 מיליארד שקל ונחשבת גוף מוסדי גדול ומשמעותי.
נכון שהפעילות שלה ממוקדת יותר מזו של קבוצת ביטוח כמו מגדל, שמנהלת לצד הפנסיה והגמל גם ביטוחי חיים, בריאות ורכוש, אבל מיקוד בפנסיה ובגמל אינו הופך את החברה לקטנה או לחסרת מנגנוני בקרה.
בנוסף, אלטשולר שחם פיננסים היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה, משמעות הדבר היא חובות דיווח, דוחות כספיים, דירקטוריון, בעלי מניות מהציבור ובקרה של רשות ניירות ערך ורשות שוק ההון.
חברה ציבורית אינה חסינה מכשלים, וכבר ראינו בעבר שגם רגולציה אינה מבטיחה שאף תקלה לעולם לא תתרחש, אבל יש כאן יותר שקיפות ויותר עיניים שבוחנות את התוצאות, את ההנהלה ואת שווי ההשקעה שלהן.
פרשת סלייס יצרה חשדנות ובצדק
אי אפשר לנתק את תגובת הציבור לפרשת אלטשולר שחם ממה שקרה בסלייס. החשדנות לא נולדה רק לאחר שכספי חוסכים נעלמו או הועברו להשקעות שלא הבינו, היא נולדה גם מהאופן שבו המדינה ורשות שוק ההון התנהלו לאחר שהתבררו ממדי הפרשה.
במקום לקחת אחריות ולשאול כיצד התאפשר להעביר מאות מיליוני שקלים מכספי פנסיה, חלק מהמסרים שהופנו לציבור נשמעו כמו האשמת הקורבנות: מדוע החוסכים חתמו, מדוע לא בדקו ומדוע האמינו למי שהציג להם את ההשקעה, כאילו חוסך רגיל אמור לבצע בעצמו את עבודתם של שומרי הסף והרגולטור.
אני כותב זאת כמי שהיה בין חושפי פרשת סלייס וכמי שהתריע עליה בזמן אמת: כבר בשנת 2022 העברתי לרשות שוק ההון מידע ותלונות על המתרחש. למרות האזהרות, הרישיון המשיך לעמוד בתוקף, והפעילות נמשכה, במקום שהמידע יוביל לעצירה מיידית ולבדיקה שתגן על החוסכים, אני עצמי נתקלתי בתגובות מאיימות מצד גורמים ברשות.
לכן אני מבין היטב מדוע חוסך שקורא שבית השקעות „נמכר” אינו מסתפק במשפט המרגיע שהכול נמצא בפיקוח, אחרי סלייס הציבור כבר יודע שפיקוח אינו תעודת ביטוח, ושעצם קיומו של רישיון אינו מבטיח שמישהו בודק בזמן אמת מה נעשה בכסף.
את ההתרעות, הכשלים והמאבק המתמשך להשבת הכספים אני מתעד בהרחבה במסגרת הסיקור המתמשך של פרשת סלייס באתר.
אבל דווקא משום שאני מכיר את הכשל הזה מקרוב, חשוב לי להבחין בין המקרים: נכון למידע הקיים, מכירת השליטה באלטשולר שחם היא עסקה גלויה במניות של חברה ציבורית ומפוקחת. כספי העמיתים אינם נמכרים, אינם מועברים לווישור ואינם משמשים למימון הרכישה.
המסקנה מסלייס אינה שצריך לברוח מכל גוף שמחליף בעלים, המסקנה היא שאסור להסתפק בהבטחות כלליות על רגולציה, אבל גם אסור לקבל החלטה מתוך שמועה או פחד, צריך לבדוק מה קרה בפועל לכסף, מי מנהל אותו, היכן הוא מוחזק והאם חל שינוי אמיתי בזכויות החוסכים.
כשיש פחד, יש גם מי שמרוויח ממנו
שוק הפנסיה והגמל הוא שוק תחרותי מאוד: העברה של מיליארדי שקלים מגוף אחד לאחר מייצרת הכנסות, דמי ניהול ולעיתים גם עמלות הפצה.
לכן, כאשר גוף גדול מחליף בעלים, יש מי שמריח הזדמנות. מתחרים רוצים לקוחות חדשים, וסוכנים או משווקים מסוימים עשויים לנסות לנצל את חוסר הוודאות כדי לעודד חוסכים לעבור לגוף אחר.
אין צורך להאשים אדם מסוים בהפצת שמועות. מספיק להבין שלשחקנים שונים בענף יש אינטרסים כלכליים. כאשר מישהו אומר לכם שצריך „לברוח מיד”, כדאי לשאול גם מה הוא מרוויח מהניוד ולא רק ממה הוא מזהיר.
זה אינו אומר שאסור לנייד. לפעמים ניוד הוא החלטה נכונה. אבל הוא צריך להתבסס על בדיקה מקצועית של המסלול, התשואות לאורך זמן, הסיכון, דמי הניהול, השירות ומצבו האישי של החוסך ולא על הודעת ווטסאפ או שמועה שרצה בקבוצה.
הגישה שלי אינה מבוססת על ניוד בגלל כותרת, אלא על בחינת המוצר, המסלול, הסיכון והצרכים של החוסך. ניתן לקרוא בהרחבה על הגישה של פיקסמן לשיווק פנסיוני אחראי.
מה כן צריך לבדוק בהמשך?
העסקה אינה סיבה לפאניקה, אבל היא בהחלט מצדיקה מעקב.
צריך לראות האם צוות ניהול ההשקעות נשאר, האם יחול שינוי במדיניות ההשקעות, כיצד יתפתח השירות, האם המבנה החדש ישפיע על דמי הניהול ומה תהיה חלוקת הפעילות בין אלטשולר שחם, ווישור ואיילון.
חשוב גם לעקוב אחר הניודים והפדיונות בחודשים הקרובים. אם חוסכים יוציאו כספים בהיקפים משמעותיים, הדבר עלול להשפיע על החברה המנהלת ועל האופן שבו השוק מעריך אותה, גם אם אינו מסכן באופן ישיר את הבעלות של יתר העמיתים על כספם.
אלו נתונים שצריך לבחון לאורך זמן, לא בשעות הראשונות לאחר פרסום העסקה.
השורה התחתונה
אין כרגע בסיס למסקנה שכספי החוסכים באלטשולר שחם נמצאים בסכנה בגלל מכירת השליטה.
העסקה מעבירה מניות בחברה המנהלת, לא את כספי הפנסיה והגמל של הציבור, זכויות העמיתים נשארות בתוקף, הנכסים מופרדים מנכסי החברה והעסקה עצמה עדיין כפופה לאישור רשות שוק ההון.
מצד שני, לא צריך להתעלם מהשינוי או לומר שאין לו שום חשיבות: החלפת שליטה יכולה להשפיע בעתיד על הנהלה, אסטרטגיה, שירות ומדיניות עסקית, ולכן נכון להמשיך לעקוב.
אחרי פרשת סלייס, חשדנות היא תגובה מובנת, אבל חשדנות אינה תחליף לבדיקה מקצועית, ולא כל מכירת שליטה היא סימן לבריחה מספינה טובעת.
לפני שמניידים חיסכון של שנים בגלל כותרת, כדאי לעצור, לבדוק את העובדות ולשאול שאלה פשוטה: האם משהו השתנה בחיסכון שלי בפועל, או שרק בעלי המניות של החברה התחלפו?
עסקת אלטשולר שחם במספרים
45%, שיעור המניות שווישור צפויה לרכוש.
10% נוספים, שיעור המניות שירכוש המנכ״ל יאיר לוינשטיין.
כ25%, אחזקתו הכוללת הצפויה של לוינשטיין לאחר העסקה.
כ180 מיליון שקל, הסכום שישלם לוינשטיין.
כמיליארד שקל, התמורה הכוללת בעסקה.
כ112 מיליארד שקל, היקף הנכסים שמנהלת אלטשולר שחם פיננסים.
כ23% פרמיה, הפער בקירוב בין מחיר העסקה למחיר המניה לפני החתימה.
יעניין אתכם גם
גם היום, שנים לאחר חשיפת הפרשה, עדיין נותרו שאלות קשות לגבי אחריות המדינה והטיפול בכספי החוסכים. הרחבתי על כך במאמר נפגעי סלייס בשנת בחירות, איפה הכסף?
לסקירות ועדכונים נוספים על הבורסה, הריבית והשווקים ניתן להיכנס לערוץ ההשקעות של פיקסמן.
שאלות ותשובות
האם כספי הפנסיה והגמל נמכרו לווישור?
לא. ווישור רוכשת מניות בחברה המנהלת, כספי העמיתים מופרדים מנכסי החברה ואינם הופכים לכספם של בעלי השליטה החדשים.
האם צריך להעביר את הכסף מאלטשולר שחם?
אין כרגע בסיס לבצע ניוד רק בגלל העסקה. החלטה על ניוד צריכה להתבסס על התאמת המסלול, תשואות לאורך זמן, רמת הסיכון, דמי הניהול והשירות.
האם העסקה כבר הושלמה?
לא. הסכם המכירה נחתם, אבל השלמת העסקה כפופה לקבלת האישורים הרגולטוריים הנדרשים.
האם שינוי הבעלות עלול להשפיע בעתיד?
כן. לאורך זמן עשויים להיות שינויים בהנהלה, באסטרטגיה העסקית, בשירות או במערך המוצרים. לכן נכון לעקוב, אך אין משמעות הדבר שכספי החוסכים נמצאים כעת בסכנה.
מדוע ההשקעה של יאיר לוינשטיין חשובה?
לוינשטיין, שמכיר את פעילות החברה מבפנים, משקיע כ180 מיליון שקל ומגדיל את אחזקתו לכ־25%. זו הבעת אמון משמעותית, אף שהיא אינה מבטיחה את הצלחת העסקה.
האם המקרה דומה לפרשת סלייס?
לא לפי המידע הקיים. בפרשת סלייס התעוררו שאלות מהותיות בנוגע להשקעות ולכספי עמיתים. כאן מדובר בעסקה גלויה לרכישת מניות בחברה ציבורית ומפוקחת, ולא בהעברת כספי החוסכים לרוכשים.
חוששים בעקבות מכירת אלטשולר שחם?
אם יש לכם קרן פנסיה, קופת גמל או קרן השתלמות באלטשולר שחם ואתם רוצים להבין האם העסקה משפיעה עליכם בפועל, אפשר לפנות אליי לבדיקה מסודרת. אין צורך למהר לבצע ניוד בגלל שמועה או כותרת, קודם בודקים את המסלול, דמי הניהול, התשואות וההתאמה האישית. לשיחה עם פיקסמן בוואטסאפ
על הכותב
שמואל פיקסמן הוא סוכן ביטוח משנת 2001 ומייסד פיקסמן סוכנות לביטוח. פיקסמן היה בין חושפי פרשת סלייס, התריע על הפגיעה בחוסכים ומלווה נפגעים בתהליכים להשבת כספיהם למערכת הפנסיונית. המאמר מבוסס על ניסיון מקצועי בתחום הפנסיה והגמל, לצד דיווחי הבורסה, פרסומים פומביים ועמדת רשות שוק ההון.
