עמיתי סלייס שהגיעו דרך סוכנות פינברט לא השקיעו ישירות בקרקע בבטומי. לפי הנתונים שפורסמו, 1,143 עמיתים העבירו כ־61.2 מיליון דולר לקרנות חוץ, שחלק מרכזי מהן התאגדו בארצות הברית. פינברט עצמה שיווקה את המוצר כהשקעה אלטרנטיבית באמצעות קרנות פרטיות שמשקיעות במגוון נכסים ועסקאות ברחבי העולם.
סיכום קולי קצר של המאמר והסיפור מאחורי כספי עמיתי פינברט.
חלק מהכספים אכן הגיע לנדל"ן בגאורגיה, אבל נמצאו גם הלוואות ועסקאות אחרות. בין היתר פורסם על הלוואה של 2.5 מיליון דולר לחברה גאורגית שבעל השליטה בה הוא חבר קרוב של גבריאל קוקאשווילי, יו"ר פינברט, ועל הלוואות נוספות לתאגידים שונים.
לכן השאלה שאני מעלה כאן פשוטה: למה הדיון עם נפגעי פינברט מתמקד כל כך בפרויקט בבטומי, במקום להתחיל מהקרנות שקיבלו את הכסף ומהזכויות של העמיתים כלפיהן?
כ1,143 עמיתים העבירו כ61.2 מיליון דולר לקרנות פינברט.
פינברט עצמה שיווקה השקעה בקרנות פרטיות שמשקיעות במוצרים לא סחירים ובהזדמנויות עסקיות ברחבי העולם.
חלק משמעותי ממערך הקרנות התאגד בארצות הברית, בעיקר במישיגן.
בטומי היא אחת ההשקעות שנעשו באמצעות הכספים, לא המוצר שאותו רכש העמית.
פורסם גם על הלוואה של 2.5 מיליון דולר לחברה גאורגית ועל הלוואות נוספות לתאגידים אחרים.
בדצמבר 2025 נשללו לצמיתות רישיונותיהם של שבעה מסוכני פינברט, ובמקביל התנהלו הליכים נגד חמישה נוספים.
באוגוסט 2026 בית המשפט דחה את הבקשה לכנס את עמיתי פינברט להצבעה על המתווה שהוצע להם.
התמונה הזאת נראתה לי הגיונית. היום היא נראית לי אחרת
בדצמבר 2025 פרסמתי תמונה מהסיור של עו"ד איתן ארז ועו"ד מור בן שושן בפרויקט של פינברט בבטומי.
הם נסעו לשם יחד עם נציגי פינברט והשותף המקומי כדי לראות את הפרויקט בעיניים.
גם אני כתבתי אז שאין כמו מראה עיניים.
הסתכלתי על הקרקע, על האפשרות לפתח את הפרויקט, על השאלה אם כדאי למכור עכשיו או לחכות שהפרויקט ייבנה, ושאלתי כמה כסף אפשר יהיה להחזיר משם לעמיתים.
היום, אחרי שחזרתי למסמכים ובדקתי מחדש איך כל ההשקעה הזאת בכלל נבנתה, אני מסתכל על אותה תמונה ושואל: מה הם בכלל עושים בבטומי?
אני לא אומר את זה בשביל הצחוק, זאת שאלה אמיתית.
עמיתי פינברט לא קנו דירות בבטומי, הם לא קנו קרקע בגאורגיה, הם גם לא חתמו על עסקת נדל"ן ישירות מול יזם גאורגי, הכספים שלהם עברו דרך קופות IRA של סלייס להשקעה בקרנות חוץ.
לפי הנתונים שפורסמו, מדובר ב־1,143 עמיתים ובכ־61.2 מיליון דולר, הם השקיעו בקרנות.
בטומי היא משהו שהקרנות עשו אחר כך עם חלק מהכסף וזה הבדל גדול.
רגע, מה זאת בכלל "השקעה אלטרנטיבית"?
המילה הזאת קיבלה בשנים האחרונות קונוטציה כאילו מדובר באיזה שוק אפור מפחיד, "השקעה אלטרנטיבית", וואו.
זה הרבה יותר פשוט.
בפשטות, מדובר בהשקעות מחוץ למוצרים הסחירים הרגילים של שוק ההון: קניתם דירה להשקעה? השקעה אלטרנטיבית, קניתם זהב פיזי? השקעה אלטרנטיבית, השקעתם בקרן פרטית שנותנת הלוואות לעסקים? גם זו השקעה אלטרנטיבית.
זה לא אומר שההשקעה טובה וזה לא אומר שהיא רעה. זה בטח לא אומר אוטומטית שמדובר בהונאה.
גם פינברט עצמה הסבירה בחומר השיווקי שלה שהיא מאתרת הזדמנויות עסקיות ברחבי העולם, מנתחת אותן באמצעות אנליסטים וועדת השקעות, ולאחר מכן משקיעה את כספי הקרנות במוצרים לא סחירים.
אפילו כתוב שם שבסוף תקופת ההשקעה אמור להתבצע שיערוך של נכסי הקרן, והמשקיע מקבל את כספי ההשקעה בהתאם לתנאי הקרן.
שימו לב למילים: נכסי הקרן, לא "הדירה שלכם בבטומי".
אז מה פינברט מכרה ללקוחות?
פינברט הייתה סוכנות ביטוח פנסיוני, וסוכניה גייסו לקוחות לקופות גמל בניהול אישי IRA, בעיקר באמצעות סלייס, ומשם לקרנות השקעה בחו"ל.
בדצמבר 2025 רשות שוק ההון שללה לצמיתות את רישיונותיהם של שבעה מסוכני פינברט. הרשות הודיעה שבמקביל מתנהלים הליכים נגד חמישה סוכנים נוספים.
לפי רשות שוק ההון, הסוכנים פעלו לגיוס לקוחות הסוכנות ל־IRA ולקרנות החוץ.
בפברואר 2026 בית המשפט המחוזי דחה עתירה של חמישה מהסוכנים נגד שלילת הרישיונות.
אבל אני רוצה לעצור כאן בנקודה שחשובה בעיניי גם כסוכן ביטוח.
אנחנו חיים בתוך מערכת פיננסית שמבוססת גם על אמון בגופים מפוקחים, כשבנק אומר שהעביר כסף, אני לא מזמין בכל פעם חוקר פרטי כדי לבדוק שהכסף באמת עבר.
כשחברת ביטוח מציגה יתרה, אני לא מתחיל כל בוקר בחקירה פלילית כדי לוודא שהכסף קיים, אחרת אי אפשר לנהל מערכת פיננסית.
זה כמובן לא פוטר סוכן מחובות הזהירות והאמון שלו, ובית המשפט אמר זאת במפורש, אבל כשבודקים איך דבר כזה קרה, צריך לבדוק את כל השרשרת, לא רק את החוליה שהכי קל להגיע אליה.
ועכשיו מגיעים לקרנות האמריקאיות
ופה, בעיניי, נמצא החלק שהעמיתים חייבים להבין: הכסף לא יצא מסלייס ונחת ישר על חלקת אדמה בבטומי, בין לבין נמצאות הקרנות.
לפי הפרסומים והמסמכים, פינברט גייסה כ61 מיליון דולר מ1,143 עמיתים, והכספים הושקעו בקרנות בארצות הברית. בדצמבר 2024 אף התבקש בית המשפט להורות על העברת נכסים שהוחזקו ביותר מ20 קרנות פינברט הרשומות במישיגן.
בטומי היא השקעה של הקרנות, היא לא הקרנות
וזה מבחינתי משפט המפתח של כל המאמר.
אם כל 61 מיליון הדולר היו מועברים ישירות לרכישת קרקע אחת בבטומי, הייתי מבין למה כל הדיון הוא על אותה קרקע, אבל זה לא מה שאנחנו רואים: פורסם, למשל, על 2.5 מיליון דולר שהועברו כהלוואה לחברה גאורגית שבעל השליטה בה הוא חבר קרוב של גבריאל קוקאשווילי, יו"ר פינברט, שניים וחצי מיליון דולר.
אז מה קרה להלוואה הזאת? היא הוחזרה? אם לא, מי חייב אותה? מה נעשה כדי לגבות אותה? וזאת רק דוגמה אחת: לפי אותם פרסומים, כספים נוספים הועברו בהלוואות לתאגידים אחרים, ובשלב שבו פורסמו הדברים אפילו זהות חלק מהתאגידים והשימוש שעשו בכסף עדיין לא היו ידועים.
ויש עוד זרוע שצריך לבדוק: קפריסין.
ברשת העסקית של פינברט וקוקאשווילי מופיעות גם חברות קפריסאיות. עצם קיומן כחלק מהרשת העסקית רלוונטי למיפוי הנכסים והחברות הקשורות לפינברט.
מה שעדיין לא הוכח הוא האם כספי עמיתי סלייס הועברו לחברות האלה, ואם כן, כמה ולאיזו מטרה.
לכן קפריסין צריכה להופיע במפת הכסף, אבל עם סימן שאלה: החברות קיימות וקשורות לרשת; מסלול כספי העמיתים אליהן עדיין דורש בירור.
אבל עצם התמונה כבר ברורה: בטומי היא לא כל הסיפור.
אז למה כולם עומדים בבטומי?
ופה אני חוזר לתמונת הקאבר: עורכי הדין טסים לבטומי, עומדים על הקרקע, נפגשים עם פינברט ועם השותף המקומי, בודקים מה אפשר לבנות שם, כמה תהיה שווה הקרקע, כמה אפשר לקבל אם מוכרים עכשיו, כמה אולי אפשר לקבל אם מחכים כמה שנים.
ואני מסתכל על זה היום וחושב על דוגמה מאוד פשוטה: נניח שיש לי קרן פנסיה בחברה מסוימת.
החברה משקיעה את כספי החוסכים במניות, אג"ח, נדל"ן, הלוואות, קרנות פרטיות ועוד.
יום אחד אני רוצה למשוך את הפיצויים שלי ואומרים לי: "שמואל, יש בעיה. יש לנו פרויקט נדל"ן בבטומי. בוא תראה את הקרקע. אם נמכור עכשיו אולי תקבל חצי, ואם נחכה כמה שנים ואולי יבנו שם מלון או דירות נופש, אולי תקבל יותר."
מה אני אמור לענות להם? מה הקשר אליי? אני לא קניתי את הקרקע הזאת, אני השקעתי בקרן.
הקרן היא זו שהחליטה מה לעשות עם הכסף.
ברור ששווי הנכסים משפיע על שווי הקרן, וברור שאם השקעה מסוימת הפסידה כסף, המשקיע עלול לשאת בהפסד בהתאם להסכמי הקרן.
אבל לפני שמצמצמים את כל הדיון לשאלה מה יהיה שווה פרויקט אחד בעוד חמש או שש שנים, אני רוצה לדעת משהו הרבה יותר בסיסי: מה קרה לקרנות עצמן?
ומה קרה לשאר הכסף?
זאת בעיניי השאלה שחסרה בדיון, לא רק: כמה נקבל מבטומי?
אלא: מי שלט בכל אחת מהקרנות? איפה חשבונות הבנק שלהן? מה היו נכסי כל קרן? למי ניתנו ההלוואות? איזה הלוואות הוחזרו? איזה חובות עדיין קיימים? איזה נכסים נמצאים בגאורגיה? איזה נכסים או חברות נמצאים במדינות אחרות? ומי מחזיק היום בזכויות האלה?
רק אחרי שמציירים את כל המפה הזאת אפשר בכלל להתחיל לדבר ברצינות על שיעור ההחזר לעמיתים.
אז למה אני מתנגד לכך שהדיון יתחיל מבטומי?
לא משום שאני חושב שצריך להתעלם מבטומי, בדיוק להפך.
אם יש שם נכס ששייך לקרנות או שנרכש מכספי העמיתים, צריך לשמור עליו, לבדוק אותו ולנסות להוציא ממנו את הערך המרבי, אבל הוא אחד מנכסי הסיפור, הוא לא הסיפור כולו.
וזה בדיוק מה שהפריע לי כשבחנתי מחדש את המתווה שהוצע לעמיתים, הדיון הפך במידה רבה לבחירה בין קבלת חלק מהכסף בפרק זמן מסוים לבין המתנה של שנים בתקווה לקבל יותר מהמשך ההשקעה.
בית המשפט דחה באוגוסט 2026 את הבקשה לכנס את העמיתים להצבעה על המתווה וקבע שרק המנהל המורשה רשאי להציע תוכנית הסדר במסגרת המתאימה.
אני בכלל רוצה לשאול שאלה קודמת: למה זאת הבחירה שלי?
ומה עם ארצות הברית?
אני לא אומר כאן שאפשר לתבוע מחר בבוקר בארצות הברית ולקבל 100% מהכסף.
מי שאומר דבר כזה בלי לבדוק את הסכמי הקרנות, המבנה המשפטי שלהן והדין האמריקאי, פשוט לא רציני, אבל אם כספי העמיתים נכנסו לקרנות אמריקאיות, מבחינתי יש שאלה שחייבת להיבדק: מהן הזכויות המשפטיות של העמיתים מול הקרנות האמריקאיות?
צריך לבדוק מי היו הGPS והמנהלים, צריך לבדוק את הסכמי ההצטרפות, צריך לבדוק את חשבונות הקרנות, צריך לבדוק לאן הועבר הכסף, צריך לבדוק מה נשאר בבעלותן וצריך לבדוק אילו עילות משפטיות קיימות בארצות הברית.
אולי אחרי הבדיקה התשובה תהיה שאין שם דרך טובה יותר, גם זאת תשובה, אבל קודם צריך לבדוק.
גם אני הסתכלתי קודם על בטומי
וזה אולי החלק שהכי חשוב לי להגידף אני לא כותב את המאמר הזה בדיעבד כאילו הכול היה ברור לי מהיום הראשון. לא.
בדצמבר 2025 גם אני הסתכלתי על התמונה הזאת מבטומי וחשבתי שהשאלה המרכזית היא כמה אפשר יהיה להוציא מהפרויקט.
כתבתי בעצמי שהאפשרות להשבת הכספים תלויה בהצלחת פיתוח הפרויקט, היום אני חושב שהסתכלתי על הסיפור מהסוף במקום מההתחלה: כי קודם יש קרן, אחר כך הקרן משקיעה, לא להפך.
ולכן היום, כשאני מסתכל שוב על אותה תמונה של עורכי הדין עומדים בבטומי, היא נראית לי כמעט אבסורדית, אפשר היה אפילו לצחוק על זה, אם לא היה מדובר בכספי פנסיה של אנשים.
לסיכום:
עמיתי פינברט לא צריכים להתעלם מבטומי, אבל הם גם לא צריכים לקבל כמובן מאליו שהעתיד של כספם מתחיל ונגמר בפרויקט הזה.
הכספים הועברו לקרנות, הקרנות ביצעו השקעות, בטומי היא אחת מהן.
אנחנו יודעים גם על הלוואות ועל שימושים נוספים בכספים, לכן מבחינתי השאלה הראשונה אינה: כמה שווה היום הקרקע בבטומי?
אלא: מה קרה לקרנות שאליהן העבירו את כספי הפנסיה של 1,143 אנשים?
ואם הקרנות האלה התאגדו בארצות הברית, צריך לפחות לבדוק ברצינות מה אפשר לעשות שם.
כי אם הפנסיה שלי מושקעת בקרן שמשקיעה בנדל"ן בבטומי, אני לא צריך כרטיס טיסה לגאורגיה כדי לברר איפה הפנסיה שלי.
אני צריך לדעת מה קרה לקרן שבה הושקע הכסף שלי.
שאלות ותשובות
האם נפגעי פינברט השקיעו ישירות בפרויקט בבטומי?
לא לפי מבנה ההשקעה המתואר במסמכים ובחומרי פינברט. כספי העמיתים הועברו באמצעות IRA לקרנות חוץ, והקרנות הן שביצעו השקעות שונות.
כמה כסף הועבר לקרנות פינברט?
לפי הנתונים שפורסמו, כ61.2 מיליון דולר מכספם של 1,143 עמיתים. בפרסומים מאוחרים הסכום תואר גם כ280 מיליון שקל.
האם כל הכסף הושקע בבטומי?
לא. קיימים פרסומים על שימושים נוספים, ובהם הלוואות לחברות ותאגידים והשקעות נוספות. לדוגמה, דווח על הלוואה של 2.5 מיליון דולר לחברה בגאורגיה.
מהי השקעה אלטרנטיבית?
במילים פשוטות, השקעה שאינה עוד השקעה סחירה רגילה במניות ואג"ח בבורסה. היא יכולה לכלול נדל"ן, אשראי פרטי, קרנות פרטיות ונכסים לא סחירים אחרים. פינברט עצמה הציגה את פעילותה כהשקעה במוצרים לא סחירים באמצעות קרנות פרטיות.
האם אפשר לתבוע את הקרנות בארצות הברית?
זו שאלה משפטית שדורשת בדיקה של כל קרן, הסכמי ההשקעה, ה GPS, מקום ההתאגדות, מסלול הכספים והדין האמריקאי. עצם ההתאגדות בארה"ב אינה מבטיחה שקיימת תביעה טובה או שהכסף יוחזר.
מה קרה למתווה שהוצע לעמיתי פינברט?
באוגוסט 2026 בית המשפט דחה את הבקשה לכנס אסיפת עמיתים להצבעה על המתווה וקבע, בין היתר, שרק המנהל המורשה יכול להציע תוכנית הסדר במסגרת החוקית הרלוונטית.
