כול חברות הביטוח ובתי ההשקעות, או במילה אחת "המוסדיים", שמנהלים לנו את התכניות הפנסיוניות שלנו, מאפשרים לנו לקבל הלוואה לכול מטרה דרכם, בזכות העובדה שנצברו סכומי כספים בתכנית החיסכון הפנסיונית שלנו, אצלם.
הבעיה היא שכולם מאפשרים לנו לקבל דרכם הלוואה לכול מטרה, אך מרביתם לא יאשרו לנו את ההלוואה.
יוצא מהכלל היא תכנית קרן ההשתלמות, שבגלל התחרות הרבה, מרבית החברות יעניקו הלוואות על סמך תכנית זו, אבל גם במקרה הזה יהיו סייגים: ישנם חברות שהגבילו את ההלוואות בתנאים מסוימים, כמו תקופת וותק או גובה ההלוואה.
הכספים שניתנים כהלוואה לחוסכים בתכניות פנסיוניות, לא ניתנים מתוך הקופה של החוסך הפרטי.
בעבר, עד לשנת 2017, היה נהוג כי הקופה הפנסיונית הייתה משועבדת להלוואה לכול מטרה, שקיבל העמית מהחברה שניהלה את הקופה.
משנת 2017, חל איסור לשעבד קופה פנסיונית לטובת הלוואה שניתנת ע"י החברה.
במקרה של חדלות פירעון של הלווה, לא יכולה הקופה למשוך כספים מהקופה הפנסיונית ותקדימים שהוציא לאחרונה בג"ץ, לא יאפשרו לשום בית משפט בארץ לאשר לבצע זאת.
ישנם עדיין עמיתים, שחושבים כי הסכום שניתן להם כהלוואה יורד מסך הצבירות לחיסכון הפנסיוני ומתווסף בחזרה ככול שהם מקפידים להשיב את סכום ההלוואה.
מיותר לציין כי אין לחשיבה זו שחר במציאות ולא היה גם בעבר.
אין לי שום מושג קלוש, כיצד האגדה הזו הגיחה לעולם ועשתה לה כנפיים…
גם לאחר שאני מסביר ללקוחותיי, שסכום ההלוואה לא יורד מהחיסכון שלהם, הם תמיד שואלים בסוף: "אבל כשאני מחזיר את כול ההלוואה, הסכום של החיסכון חוזר לקדמותו… נכון?"
לא יעזור כלום, זה כנרה ההיגיון של העמיתים.
אם כך, מהיכן מגיעים כספי ההלוואה לעמיתים שחוסכים בתכניות פנסיוניות?
הכספים להלוואה, הם חלק ממדיניות ההשקעה של כספי העמיתים, ע"י המוסדיים.
המטרה של החוסך בתוכנית פנסיונית, היא שהקופה אליה הוא מפריש את כספי החיסכון, תניב לו את התשואה הגבוהה ביותר.
לכאורה, ככול שהמוסדיים ישיגו יותר תשואה לחוסך כך הלקוח יהיה יותר מרוצה.
ההלוואה שניתנים לחוסכים בתכניות הפנסיוניות, נכנסים לקטגוריה של "מדיניות ההשקעה של כספי החוסכים".
האם כדאי למוסדיים לתת לעמיתים שלהם לדוגמה, הלוואה בריבית 1.5% לשנה, שתניב למוסדיים תשואה עבור החוסכים לפנסיה בגובה של 1.5% לשנה?
האם לא עדיף להם להשקיע את אותו סכום הכסף במדיניות השקעה אלטרנטיבית שקיימת כיום בשוק, שתניב למשקיעים תשואה עודפת, גבוהה יותר, כמו נדל"ן או אגחי"ם, שזו גם סוג של הלוואה?
זו השאלת המיליון דולר, שבפניהם ניצבות וועדות ההשקעה של המוסדיים: האם להעניק הלוואות לחוסכים ולהשיג כך יותר לקוחות, או להשקיע במסלולים אחרים שיניבו תשואה יותר גדולה לחוסכים.
האם לתת את ההלוואה בריבית נמוכה של 1.5% לשנה או בריבית גבוהה של 6% לשנה?
מה קודם למה: העמיתים שחוסכים או העמיתים שלווים?
מצד אחד עמית שלווה מהמוסדיים, הוא בחזקת 'שבוי' שלה לכול תקופת ההלוואה (לא יכול לנייד את הקופה לחברה אחרת, מתחרה) ומצד שני היא פוגעת בשאר העמיתים שחוסכים במסלול הפנסיוני אצלה.
הפניקס נותנים הלוואה בריבית של 4% לשנה, כלל מעניקים הלוואות בריבית של 6% לשנה.
לעומתם חברת מגדל נותנת הלוואה בריבית ל 2% לשנה ולכן התשואה העודפת שחברת מגדל משיגה לעמיתיהם, לרוב יהיו נמוכות יותר בהשוואה לחברת הפניקס ולחברת כלל בהתאמה, או לכול חברה אחרת, שלא נותנות בכלל הלוואה לעמיתיהם, למרות שהם לא מגלות זאת לחוסך….
לכן כשאנו בוחנים את המוסדיים ורוצים להחליט היכן להשקיע את כספינו, אנו צריכים לבחון את החלטתנו, על פי הפרמטרים שהצבנו לעצמנו: דמי ניהול, תשואות, הלוואות, ניהול, ששירות.
לא כול הפרמטרים האלו, יתקיימו בכפיפה אחת באותה חברה.
חלקם עומדים בסטירה אחת לשנייה: חברה שתעניק לעמיתיה הלוואה בריבית נמוכה, תניב גם תוצאות נמוכות בהשגת תוצאות לעמיתיה, על פי פרמטר נוסף של תשואה למשקיע.
לחלק מאתינו, יהיה חשוב יותר להשיג תשואה עודפת, לאחרים יהיה חשוב אם החברה מעניקה הלוואות.
לאחרים יהיה חשוב לבדוק את השירות ולאחרים את דמי הניהול.
כול לקוח והמטרות שהוא הציב לעצמו, אין החלטה נכונה ולא נכונה, כול חוסך ושיקול דעתו.
