כשהרגולטור שותק, הציבור משלם את המחיר. שוק ההון בישראל רווי בהבטחות, השקעות ותשואות נוצצות. אבל מה קורה כשמי שאמור לפקח, לא עושה את תפקידו?
בשנים האחרונות התגלו פרצות חמורות ברגולציה של שוק ההון, כשבראשן פרשת סלייס, מקרה קלאסי של גניבה מכספי פנסיה באמצעות קופות גמל IRA, במסווה של השקעות אלטרנטיביות. הציבור איבד מאות מיליוני שקלים, אך אף אחד לא הועמד לדין, אף גוף לא נענש והפיקוח המשיך בשלו.
רשות שוק ההון, שאמורה לפקח על סוכני הביטוח, קופות הפנסיה ובתי ההשקעות, טענה שאין לה סמכות לפעול נגד גופים שפועלים ללא רישיון. המשטרה הפנתה אצבע לרגולטור, בטענה שהתחום לא באחריותה. וכך נוצר ואקום, שבו פעלו משווקים ללא רישיון, פלטפורמות השקעה פיראטיות, ועבריינים שהתחזו ליועצים וסוכנים, ואף אחד לא עצר אותם בזמן.
במקרה של סלייס, הכספים לא נגנבו בגלל "השקעות אלטרנטיביות" אלא פשוט הועברו ללא פיקוח לחשבונות פרטיים בארה"ב. החשבונות לא היו חשבונות קסטודי מפוקחים, לא היה בנק נאמן, לא היה ניהול מקצועי של סיכונים והכול נעשה מול עיני הפיקוח, שלא פעל.
למה הרגולטור שתק? בראש בית ההשקעות סלייס עמדו משפחות חזקות במשק, משפחת גולדברג ומשפחת טוקלטי, שהחזיקו גם בחברת FMR, ספקית המחשוב הגדולה ביותר של שוק ההון. מוסדיים, חברות ביטוח, סוכנויות השקעות ואפילו בנקים, משתמשים בתשתית הזו. כאשר מי ששולט בפלטפורמה הוא גם זה שנהנה מהרגולציה, אי אפשר לצפות לשינוי.
גם הציבור לא יכול לדעת את האמת. קשה לזהות מי באמת סוכן ביטוח עם רישיון, ומי עבריין עם עניבה. מערכת ניוד החסכונות הפנסיוניים נראית לכאורה שקופה, אבל בפועל, משווקים עצמאיים, סוכנויות קטנות ויועצים פרטיים, לעיתים נטולי רישיון, מקבלים גישה לחסכונות הפנסיוניים של הציבור.
האבסורד: המשווק לא אחראי על המוצר, המוסדי לא אחראי על המשווק, והרגולטור לא אוכף.
כדי להילחם בזה, הציבור צריך להחזיר את השליטה לידיים שלו. אם השקעת, תוודא שהגוף נסחר בבורסה, מפרסם תשקיפים, מדווח לבעלי מניות ונמצא תחת בקרה. אל תתפתה לתשואות דמיוניות. תשואה של 15% בשוק שבו מדד S&P500 נתן 10%, צריכה להדליק נורה אדומה. ההשקעות הטובות הן המשעממות. אלו שמנוהלות על ידי גופים מוסדיים שמבצעים בדיקות עומק, מחקר שוק, סיכוני מט"ח, ולוקחים בחשבון את רמת הנזילות.
מי מרוויח מהכאוס?
המוסדיים, ששומרים על הלקוחות שלהם אצלם כי הציבור מפחד לנייד
הרגולטור, שנהנה מפחות פיקוח, פחות פעילות, ופחות אחריות
ובסוף, התוצאה: תחרות קטנה יותר, דמי ניהול גבוהים יותר, רווחים למוסדיים והפסדים לציבור.
אם רשות שוק ההון לא תתחיל לאכוף את התקנות בפועל ולא רק לפרסם תקנות חדשות, האזרחים ימשיכו להיפגע.
ואם מי שעומד בראש הרשות רואה את עתידו דווקא אצל הגופים שעליהם הוא אמור לפקח, אין סיבה לצפות שהוא יילחם בהם.
המחדל ברגולציה של שוק ההון בישראל נחשף בפרשת סלייס, שם נגנבו מאות מיליוני שקלים מהציבור דרך קופות גמל IRA, ללא פיקוח אמיתי. רגולטורים טענו לחוסר סמכות, משווקים פעלו ללא רישיון, והציבור שילם את המחיר. הפתרון: שקיפות, אכיפה, ופעולה אמיצה מצד הרגולטור.
המאמר עוסק בכשלי הרגולציה בשוק ההון בישראל, בדגש על פרשת סלייס, בה נגנבו מאות מיליוני שקלים מכספי פנסיה באמצעות קופות גמל IRA. המחדל התרחש עקב העדר פיקוח אפקטיבי מצד רשות שוק ההון והמשטרה, שהובילו למצב שבו משווקים פועלים ללא רישיון, ומשפחות חזקות שולטות מאחורי הקלעים. המאמר קורא לשקיפות, אכיפה ואחריות ציבורית.
אין כיום פיקוח אמיתי על משווקים חיצוניים ויועצים בתחום שוק ההון
הציבור משלם את המחיר, בזמן שהמוסדיים נהנים מהיעדר תחרות
פרשת סלייס חשפה את הפער בין תקנות לבין אכיפה
משפחות חזקות שולטות מאחורי הקלעים ומקשות על שינוי
הציבור חייב ללמוד לבדוק, להשוות ולדרוש שקיפות
המאמר הזה הוא חלק מסדרת מאמרים העוסקים ברגולציה, פיקוח ואחריות אזרחית.
לקריאת מאמרים נוספים בנושא: רגולציה, פיקוח ואחריות אזרחית
