בשנים האחרונות קרנות הפנסיה בישראל משקיעות יותר ויותר מחוץ לבורסה, בהשקעות לא סחירות כמו נדל״ן, תשתיות וחברות פרטיות, כחלק מניהול סיכונים ארוך טווח של החיסכון הפנסיוני.
המאמר מסביר בצורה פשוטה כיצד קרנות הפנסיה וקופות הגמל בישראל מנהלות את כספי החוסכים, למה חלק גדול מהכסף מושקע בהשקעות לא סחירות מחוץ לבורסה, ומה עומד מאחורי המגמה של השקעות אלטרנטיביות כחלק מניהול סיכונים לטווח ארוך.
בשנת 2024, למרות מלחמה, אי־ודאות רגולטורית ותנודתיות בשווקים, הגופים המוסדיים בישראל הציגו צמיחה משמעותית. סך הנכסים המנוהלים על ידי קרנות הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח גדל בכ־15% והגיע ליותר מ־2.7 טריליון שקלים. מדובר בכספי החיסכון של הציבור הרחב, ובעיקר בחיסכון הפנסיוני לטווח ארוך, אשר מנוהל בצורה מרוכזת על ידי גופים מוסדיים גדולים.
חלק הולך וגדל מהחיסכון אינו מושקע רק במניות ובאג"ח בבורסה, אלא גם בהשקעות אלטרנטיביות, המכנסות תחתיהן נדל"ן, תשתיות, הלוואות פרטיות והשקעה בחברות שאינן נסחרות בבורסה. השקעות אלו מכונות השקעות לא סחירות, משום שלא ניתן למכור או לקנות אותן באופן יומיומי כמו מניה. בשנת 2024 היקף ההשקעות הלא סחירות של המוסדיים בישראל הגיע לכ־304 מיליארד שקלים.
בהשוואה בינלאומית, ישראל עדיין נמצאת מאחור. בארצות הברית ובאירופה שיעור ההשקעה בנכסים אלטרנטיביים עומד על כ־25% עד 30% מסך החיסכון המוסדי, בעוד שבישראל מדובר בכ־11% בלבד. עם זאת, ההערכות הן שבתוך מספר שנים היקף ההשקעות הלא סחירות בישראל יגדל משמעותית ויגיע לכ־25% מהתיק הכולל של קרנות הפנסיה וקופות הגמל.
מרבית ההשקעות הלא סחירות של הגופים המוסדיים אינן מתבצעות בישראל אלא בחו"ל, ובעיקר בצפון אמריקה. הסיבה לכך פשוטה: השוק הישראלי קטן יחסית ואינו מאפשר לקלוט השקעות בהיקפים של מאות מיליארדי שקלים. לכן, קרנות הפנסיה פונות לשווקים בינלאומיים כדי לפזר סיכונים ולמצוא הזדמנויות השקעה רחבות יותר.
בתוך עולם ההשקעות הלא סחירות, התחום הדומיננטי ביותר הוא השקעות בחברות פרטיות, המוכרות בשם Private Equity. לצדן קיימות השקעות בנדל"ן, כאשר נרשמה ירידה בהשקעות ישירות ועלייה בהשקעות באמצעות קרנות, וכן השקעות בתשתיות ובהלוואות פרטיות. מגמות אלו משקפות ניסיון לנהל את החיסכון הפנסיוני בצורה יציבה יותר, עם דגש על פיזור סיכונים וניהול לטווח ארוך.
בעבר, תיקי השקעות נשענו בעיקר על שילוב בין מניות לאגרות חוב, כאשר האג"ח שימשו כמרכיב מייצב בתקופות של ירידות בשוק ההון. בשנים האחרונות הקשר בין מניות לאג"ח השתנה, ושני האפיקים נוטים להגיב בצורה דומה למצבי משבר. כתוצאה מכך, ההשקעות הלא סחירות הפכו לכלי מרכזי נוסף בניהול הסיכון של החיסכון הפנסיוני.
העיסוק בהשקעות לא סחירות ובמבנה החיסכון הפנסיוני אינו נושא תיאורטי בלבד. בשנים האחרונות נחשפתי באופן ישיר להשפעות של ניהול השקעות לקוי, חוסר שקיפות והעדר פיקוח מספק, כפי שבא לידי ביטוי בפרשות שונות בשוק החיסכון לטווח ארוך. הניסיון המצטבר מלמד כי עצם קיומן של השקעות אלטרנטיביות אינו הבעיה, אלא האופן שבו הן משווקות, מפוקחות ומובנות לציבור החוסכים. חוסך ממוצע אינו נדרש להבין את מבנה ההשקעה לעומק, אך כן חייב לדעת היכן כספו מושקע, מה רמת הסיכון, ומהם מנגנוני הבקרה והפיקוח הקיימים. שקיפות, בקרה והבנה בסיסית של מבנה החיסכון הם תנאי הכרחי לשמירה על אמון הציבור במערכת הפנסיונית.
קרנות הפנסיה בישראל מנהלות טריליוני שקלים ומרחיבות השקעות מחוץ לבורסה
השקעות לא סחירות כוללות נדל"ן, תשתיות, חברות פרטיות וחוב פרטי
ישראל עדיין בפער לעומת העולם אך צפויה להדביק אותו בשנים הקרובות
ההשקעות מתבצעות בעיקר בחו"ל בשל מגבלות השוק המקומי
המגמה נועדה לפזר סיכונים ולייצב את החיסכון הפנסיוני לטווח ארוך
המורכבות של השקעות לא סחירות מחייבת פיקוח, שקיפות והבנה ציבורית רחבה יותר
ההתפתחות של השקעות לא סחירות כחלק מהחיסכון הפנסיוני מחדדת את הצורך בהבנה ציבורית רחבה יותר של סיכוני השקעה, פיקוח ושקיפות. פרשות עבר בשוק הפנסיוני ממחישות כיצד חוסר איזון בין מורכבות ההשקעה לבין יכולת הפיקוח וההבנה של החוסכים עלול להוביל לפגיעות חמורות באמון הציבור ובחיסכון ארוך הטווח.
