הבעיה בשוק הביטוח אינה גובה העמלות או שכר הטרחה, אלא היעדר פיקוח ואחריות על התנהלות סוכני הביטוח והגופים שמאחוריהם.
נאומו של הממונה על שוק ההון בכנס סוכני הביטוח מבהיר כי גם שכר טרחה גבוה ללקוחות יעמוד תחת פיקוח. המאמר מסביר מדוע המעבר משיווק בעמלות לשכר טרחה אינו פותר את בעיית האמון, וכיצד פרשת סלייס ממחישה שהכשל האמיתי נמצא במבנה הפיקוח והיעדר אחריות ברורה על סוכני הביטוח.
עמית גל, הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, נואם בכנס סוכני הביטוח ומבהיר: גם שכר טרחה מופרז יעמוד תחת פיקוח רגולטורי.
בכנס סוכני הביטוח שהתקיים לאחרונה, אמר הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, עמית גל, דברים חריגים בחדותם. הוא תקף תופעות שליליות שפגעו בשוק, והתייחס במפורש לשכר טרחה מופרז, תוך הבהרה כי הרשות לא תאפשר גבייה של עשרות אלפי שקלים עבור פעולה בודדת. זו אמירה שאי אפשר להתעלם ממנה, במיוחד לאור הדיון המתמשך בענף סביב מודל התגמול של סוכני הביטוח.
במשך שנים נטענה בקרב סוכנים הטענה כי אם יופסקו עמלות מחברות הביטוח ויעברו למודל של שכר טרחה מהלקוח, הפיקוח לא יתערב בשם חופש העיסוק. הטענה הזו מתבררת כלא נכונה. הפיקוח אינו מבדיל מהותית בין עמלה המשולמת על ידי גוף מוסדי לבין שכר טרחה הנגבה ישירות מהלקוח. בשני המקרים מדובר בכסף שנגבה במסגרת פעילות מפוקחת, ולכן בשני המקרים תהיה התערבות רגולטורית.
שורש הבעיה אינו גובה העמלות. שורש הבעיה הוא מבנה פיקוח שמאפשר לסוכן לפעול ללא אחריות אפקטיבית. כל עוד אין מנגנון ברור שמונע מסוכנים לבצע עבירות כלכליות מול לקוחותיהם, או מטיל אחריות על הגופים שעובדים מולם, הדיון הציבורי ימשיך להיתקע על עמלות. זה נוח, זה פשוט, וזה עובד מצוין תקשורתית.
הדבר בא לידי ביטוי באופן החריף ביותר בפרשת סלייס. כאשר נשאלו בעלי החברה כיצד התאפשר ניוד של קרנות פנסיה לקופות גמל IRA בניגוד לתקנות הפיקוח על שוק ההון, תשובתם הייתה חד־משמעית: אנחנו רק פלטפורמה. האחריות היא על סוכני הביטוח שעבדו איתנו. כך נוצר ואקום רגולטורי: הסוכן מפנה לגוף, הגוף מפנה לסוכן, והחוסך נשאר ללא הגנה.
האבסורד גדול עוד יותר משום שסוכני ביטוח אינם בעלי מקצוע חופשי במובן הקלאסי. הם אינם יכולים לפעול ללא חברת ביטוח או בית השקעות שמעניקים להם זיכיון שיווק. למרות זאת, האחריות המשפטית והרגולטורית אינה מוטלת באופן אפקטיבי על הגופים המוסדיים, אלא מתפזרת עד שהיא נעלמת.
כל עוד אין כתובת ברורה שאחראית להתנהלות סוכני הביטוח, הרגולטור ימשיך להתמקד בעמלות. לא משום שזו הבעיה האמיתית, אלא משום שזה הכלי היחיד שנשאר לו כלפי חוץ. הציבור שומע על עמלות, התקשורת מקבלת כותרות, אך הבעיה המבנית נותרת בעינה.
הפיקוח אינו מבחין מהותית בין עמלה לשכר טרחה, בשני המקרים תהיה התערבות רגולטורית
העיסוק הציבורי בעמלות הוא תוצאה של היעדר פיקוח אפקטיבי על סוכני ביטוח
שכר טרחה אינו מודל “חופשי” ואינו עוקף רגולציה בשם חופש העיסוק
פרשת סלייס חושפת כיצד גופים מוסדיים מתנערים מאחריות בטענה שהם רק פלטפורמה
הגנת החוסך מחייבת אחריות ברורה של חברות הביטוח ובתי ההשקעות, לא רק פיקוח על תגמול
המאמר הזה הוא חלק מסדרת מאמרים העוסקים ברגולציה, פיקוח ואחריות אזרחית.
לקריאת מאמרים נוספים בנושא: רגולציה, פיקוח ואחריות אזרחית
