תחום הפיננסים המשגשג והתוסס שקיים היום בישראל אינו מה שהיה כאן בשנים עברו. למעשה, הוא תוצאה של חקיקת חוק ועדת בכר, שנועדה לשנות את הריכוזיות במשק ולאפשר לשחקנים רבים יותר להיכנס לתחום זה, לקדם את העסקים הקטנים בישראל, להקל על לקוחות הבנקים השבויים במערכת שיש לה רגולציה נוקשה ומחמירה והולכת בגלל חוקים נגד הלבנת הון ושיתוף פעולה בתחום זה עם מדינות העולם, ובאופן כללי – כדי לאפשר לאנשים גם למצוא אפיקי הלוואות ואשראי חוץ בנקאיים כדי לשבור את המונופול שאפיין את התחום עד תחילת שנות התשעים.
מונופול בנקאי שלא אפשר צמיחה
כדי להבין את מערכת הבנקאות של ימינו בישראל צריך לזכור, או לקבל תזכורת, כיצד נראתה מערכת הבנקאות הריכוזית והכי פחות תחרותית אי פעם שמערכת זאת הייתה פעם, לפני שנכנס לתוקפו החוק להלוואות חוץ בנקאיות בשנת 1993. הממסד הפיננסי הבלעדי היה בנקאי בעיקר ולא היה מקום לשחקנים פיננסיים אחרים להיכנס לתחום זה של מתן שירותים כמו הלוואות וקווי אשראי.
התפתחות השוק החוץ בנקאי
התוצאה הייתה עגומה מאוד מבחינת הלקוחות הישראלים, משום שהריכוזיות מנעה תחרות וכאלה את הישראלים למצב של אין ברירה. כל צעד פיננסי וכל התנהלות משק הבית הייתה נתונה בלעדית לבנקים, גם בכל הקשור לאשראי. כל מי שרצה הלוואה שלא אושרה על ידי הבנק נאלץ לוותר על חלום או להזדקק להלוואות בריבית רצחנית בשוק ההלוואות הפרטיות או גרוע מזה, ולהשתעבד אליהן מבלי שזכו להגנה כלשהי של בנק ישראל או בתי המשפט. פשוט לא היה שום חוק שיגן על לווים חוץ בנקאיים משום שלא היה תחום מוסדר כזה כל עוד לבנקים ניתנה הבלעדיות החוקית לשלוט בתחום.
השפעת הריכוזיות על המשק הישראלי
פרשת מניות הבנקים וקריסתן בשנות השמונים היא דוגמה מצוינת לבעיית הריכוזיות והדומיננטיות שלהם בישראל, כך שהם היו השחקנים היחידים פה והכוח היה בידיהם לקבוע הכל – תעריפי עמלות, ריביות, מי יקבל משכנתא ומי הלוואה וגרוע מזה – מי יקבל אשראי ובאיזה תנאים. זה גרם לכך שהיו מי שהועדפו על ידי הבנקים בזמן ששאר משקי הבית בישראל קיבלו תנאים גרועים ביותר ושילמו הרבה כסף על אשראי והלוואות. במגזר העסקי המצב היה אפילו גרוע יותר.
המערכת הבנקאית לא יכלה להתמודד מול הדרישה של הטייקונים לאשראי גבוהה, ולכן כאשר קרסו, כמו נוחי דנקנר ואליעזר פישמן, הם זכו למחיקת חובות. למעשה, הטענה הייתה שהקטנים מממנים את הגדולים ואין להם ברירה משום שאין תחרות, בנק ישראל ומשרד האוצר לא הרשו לשחקנים חוקיים להרחיב את אפשרויות האשראי וההלוואות. התוצאה הייתה חנק במשק שגם פגע בצמיחה הכלכלית ובהשוואת התנאים העסקיים והפיננסיים בישראל למדינות שבהן שוק חופשי ומשוחרר יותר מהגבלות.
בעיית משקי הבית והאשראי היקר
בשוק חופשי העיקרון ברור: ככל שיש יותר גופים שמתחרים על מתן אשראי והלוואות ללקוחות פרטיים ועסקיים כך יש להם יותר אינטרס להקל ולהיטיב בתנאי ההלוואות. זה בדיוק מה שלא שירת את הבנקים ולכן העיכוב ברפורמה היה ממושך, עד שכבר לא הייתה ברירה. שוק ההלוואות הפרטי, החוץ בנקאי, הפך לבעיה בפני עצמה והצרכנים שיוועו לפיקוח ולהגנה, משום שברור שלא כל הישראלים יכלו להיעזר בבנקים בגלל התנאים המחמירים שלהם וזכות הווטו שלהם לתת הלוואות למי שלא נחשב ללווה בטוח. כתוצאה מכך נולד החוק שנועד בהתחלה להסדיר את תחום מתן ההלוואות החוץ בנקאיות על ידי גופים כמו חברות מימון, חברות ביטוח ואשראי ועוד. עם השנים נוספו לחוק זה, שנחקק בשנת 1993, תיקונים רבים שנועדו להרחיב את ההגנה הממשלתית גם על מי שמבקש אשראי וכל מי שמבצע עסקה פיננסית כזאת בתחום החוץ בנקאי.
הגדרות מדויקות יותר לשחקני התחום
בתחילתו, נקרא החוק "חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות" והוא נועד לפתח את שוק ההלוואות החוץ בנקאי ולכן גם הסדיר את גובה הריבית שמותר לגבות על הלוואה חוץ בנקאית. בהמשך, ככל שהצטרפו יותר שחקנים לתחום זה, נוספו תיקונים שהפכו את החוק למה שהוא היום – "חוק אשראי הוגן". כלומר, יותר שחקנים הצטרפו לתחום ולכן גם נדרשו הגדרות מדויקות יותר הן של הלווים עצמם, הן של הגופים המלווים, הן של סוג החוזים וההסכמים ועסקאות הכספים שנערכו ביניהם, ובעיקר על החוזים וההסכמים עצמם ומה שהם אמורים לכלול כדי להגן על הלווים מפני פעילות לא חוקית ומפני שחקנים מהעולם התחתון.
למעשה המערכת הבנקאית הוחרגה מחוק זה ולכן הם יכלו לתת הלוואות בריבית גבוהה יותר מאשר השוק החוץ בנקאי וזה נועד כדי לשמר את כוחה של המערכת הבנקאית מול קהל הלקוחות במתן הלוואות.
הריבית משקפת את רמת הסיכון של הלווה או של ההלוואה.
ככול שהוודאות שיש ללווה ולמלווה שהעסקה תתבצע ללא אירועים חריגים, רמת הביכון תקטן וכן גם תשלום הריבית בגין אותה הלוואה.
התרחבות החקיקה בתחום ההלוואות החוץ בנקאיות
ככל שיותר גופים הצטרפו לתחום זה של הלוואות חוץ בנקאיות, כך גם התרחבו התיקונים המתייחסים אליהם מפורשות כדי שלא יקרה מצב שבו ינצלו פרצות בחוק על מנת לעקר אותו מהתוכן ומהכוונות המקוריות שלו להגן על הלקוחות, לפתוח את שוק האשראי לשחקנים הוגנים נוספים ולאפשר צמיחה במשק על ידי הלוואות נוחות יותר לכל דורש.
מי מורשה לתת הלוואות חוץ בנקאיות?
מכיוון שהתיקונים כוללים את הגדרת הגופים שמוסמכים לתת הלוואות ואשראי, תוכלו בקלות למצוא את הגופים שפועלים בתחום ומציעים לכם אותם: כל מי שהוא בעל רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי, בעל רישיון למתן אשראי או שירותי פיקדון אשראי שהם שירותים פיננסיים מוסדרים. כל עסקת אשראי תיחשב להלוואה כחוק לפי מה שנקבע על ידי משרד האוצר ובנק ישראל, יהיה פיקוח על כל גופים אלה בין אם מענף הביטוח או ענף ההשקעות והפנסיה. כל יחיד או תאגיד שמקבלים הלוואה ייחשבו ללווה שזכאי להגנה עליו ולחוזה חוקי, המלווה יכול להיות מי שמפעיל מערכת לתיווך באשראי או תאגיד בנקאי, חברת סליקה, חברת ביטוח, חברת ניהול פיננסי, בעל רישיון למתן אשראי וכן הלאה. כך שעכשיו ברור יותר למה כל חברות המימון החוץ בנקאי יכולות להציע לכם הלוואות בטוחות וחוקיות בתנאים נוחים יותר מהבנקים, הודות לתחרות שנפתחה בין כולם.
