מאגר נתוני האשראי של בנק ישראל

דירוג אשראי הוא מספר שמוענק לאנשים, לחברות או למדינות ומדרג את יכולתם לשלם את ההלוואות.

הדירוג נקבע על סמך ההיסטוריה הפיננסית של הלווה, מצב הנכסים שלו וההון העצמי  והיקף החובות שיש ללווה.

דירוג האשראי משמש חברת הלוואות לצורך הערכת הסיכונים שהיא עומדת בפניו, בנוגע ליכולת החזר ההלוואה של הלווה.

ככל שדירוג האשראי של הלווה גבוה יותר, כך אמור תשלום החזר הריבית, שעליו להחזיר לחברת ההלוואות נמוכה יותר, משום שריבית לתשלום בעד ההלוואה, נמצאת ביחס הפוך למספר שמדרג את הלווה.

 

נושא דירוג האשראי האישי, הגיח לעולם, בישראל, עם חקיקת  חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב-2002, שאושר בכנסת ב-17 בינואר 2002 .

החוק  מאפשר לחברת הלוואות להעריך את מידת הסיכון שיש לחברה במתן הלוואה ללווה וזאת על ידי התקשרות עם חברות פרטיות שקיבלו רישיון מיוחד לאסוף מידע  כלכלי על אנשים פרטיים.

המידע הנאסף היה בעיקר מידע שלילי שנאסף ממקורות כמו כונס הנכסים הרשמי (פשט"ר), ההוצאה לפועל,  בתי משפט והבנקים.

החוק קבע למי ניתנת אפשרות גישה למידע שנאסף, אבל ניתוח המידע ואופן השימוש בו תלוי בחברת ההלוואות שמעניקה את ההלוואה ללקוח.

 

בשנת 2015 וועדה שבראשה מוריס דורפמן, ששימש באותם שנים בתפקיד סגן יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, קבעה כי ישנה בעיה בשוק האשראי הישראלי משום, שהמידע על הלווים, נמצא בידי מספר מועט של גופים פיננסיים – בעיקר הבנקים ובייחוד בשלושת הבנקים הגדולים.

הוועדה קבעה כי מצב זה מסייע לגופים פיננסיים גדולים במשק, לשמור על המונופול שלהם בשוק בכול מה שקשור למתן הלוואות.

כדי להגביר את התחרות, בין חברות פיננסיות שמעניקות הלוואות, קבעה הוועדה, ש"המידע צריך להיות זמין לכל ספקי האשראי, כך שכל אחד מהם יוכל להעריך את סיכוני הלווה".

ההנחה הרווחת בקרב הגופים הפיננסים של נותני ההלוואה היא כי אדם שמבקש לקבל הלוואה ממי שאינו הבנק שלו – הוא כנראה עושה זאת מפני שלא הצליח לקבל הלוואה מהבנק.

ולכן ההלוואה שניתנת היא למעשה הלוואה ללא אישור הבנק.

עובדה זו עמדה בסטירה לתפיסה של פקידי האוצר בבואם לקדם את חוק נותני אשראי חדש, שנחקק בכנסת ב-2016.

משום שבמקום לפתוח את השוק לחברות נותני אשראי נוספות, או לצורות שונות של לקיחת אשראי, שאינם מקובלות על בנק ישראל, כמו הרפורמה שדרשו האמריקנים מממשלת ישראל בשנת 1991, כנגד הערבויות שניתנו על ידה, להקמת שוק הלוואות מתחרה לבנקים, שיתבסס על איגו"ח הלוואות פרטיות.

משרד האוצר יכול היה לדרוש הקמתם של בנקים חדשים, ע"י הקלה רגולטורית או מתן רישיונות לבנקים  מחו"ל לפעול בתחום הקמעונות בארץ, מה שלא התרחש ב-40 השנים האחרונות.

וכול זאת ללא צורך בהקמת מאגר נתוני אשראי, שיוכל בעתיד להיפרץ ע"י מדינות אויב ולשמש אותה כדי לסחוט אנשי מפתח שדירוג האשראי שלהם פגום או אף לאיים עליהם הפרסום שמם בכלי התקשורת ובכך לסחוט אותם.

עובדה זו מעלה תהיות לגבי מטרותיה האמתיות של חוק הקמת המאגר.

 

החוק קבע כי בנק ישראל יקים מאגר נתוני אשראי ברמה הלאומית, שלדברי תומכי החוק, נועד לסייע להגברת התחרות בשוק ההלוואות ללקוחות פרטיים, ע"י הרחב המידע שמגיע לרשות חברת ההלוואות שמעניקה את ההלוואה, בבואם להעריך את הסיכון של הלקוח שמעוניין בהלוואה.

המידע גם יאפשר לשפר את היכולת של בנק ישראל לעקוב אחר האזרחים שקיבלו אשראי חוץ בנקאי.

 

בספטמבר 2016, בנק ישראל הקים צוות הקמה, עם משרדי האוצר והמשפטים ובאפריל 2016 עבר חוק נתוני אשראי .

ובחודש יוני בנק ישראל הורה לבנקים ולחברות האשראי להיערך להקמת המאגר.

בנק ישראל פרסם מכרז, שפורסם באוגוסט 2016.

במהלך חודש יוני 2017 מטריקס זכתה במכרז להקמת המאגר משום שלדעת מנהלי המכרז בבנק ישראל, הייתה לה את ההצעה הכי גדולה, מכובדת ומקצועית.

לדברי מנהלי המאגר, הוקמה מערכת גדולת ממדים של תשתית ואבטחת מידע, עם ניהול קפדני. במרץ 2018 בנק ישראל הוציא גרסה ראשונה של המאגר, ובאוגוסט בנק ישראל החל להטעין נתוני אשראי של אזרחי המדינה.

בתחילת ינואר 2019, בנק ישראל סיים את טעינת הנתונים  של שני מיליארד רשומות לתוך המאגר.

 

חודשיים לפני סיום טעינת הנתונים למאגר, נערך בנק ישראל לעליה לאוויר, כולל תרגולות של אסונות של פריצה למאגר נתוני האשראי בידי גורמים עוינים ותרגול מוכנות לתפעול.

בנק ישראל השקיע בהקמת במערכת נתוני האשראי 162 מיליון שקל עד סוף 2018.

על פי הנתונים שפרסם בנק ישראל בדוחותיו, בנק ישראל הקצע סכום תקציב נוסף לשנת 2019 עבור מערכת נתוני האשראי שמסתכם בכ-166 מיליון שקל.

 

מאגר נתוני האשראי אינו מכיל נתונים על הכנסות או על נכסים בידי הלווה, אלא אם מדובר בנכסים ששועבדו להלוואות קיימות.

המאגר אינו מכיל מידע על השכר החודשי של האזרחים שממילה זמין לחברת ההלוואות, לפי בקשתם מהלווה עצמו, או על היקף החיסכון הפנסיוני של הלווים שאותה חברת ההלוואות יכולה לקבל מהמאגר של המסלקה הפנסיונית.

המידע הנכלל במאגר עוסק בנותני הלוואות ובהתחייבויות של אזרחי המדינה, כגון משכנתאות, הלוואות אחרות ועסקאות לקבלת הלוואות שמתנהלות באופן שותף, כמו לדוגמה מסגרות האשראי בחשבונות הבנקים  של האזרחים ובכרטיסי האשראי שלהם.

המאגר מכיל נתונים על כלל ההתחייבויות של אזרחי המדינה, מטרת ההלוואה שנלקחה, ככל שהיא ידועה לחברת ההלוואות והתשלומים הכרוכים בכל עסקה, כמו ההחזרים החודשיים עבור המשכנתאות שנלקחו.

המידע על התנהלות האשראי של הלקוח, ישמש את הגופים הפיננסיים במשק, לסמן לווים בעייתיים.

ההבטחה שמוזמת בכלי התקשורת ע"י בנק ישראל, היא שכביכול מאגר נתוני האשראי, יכול לפעול לטובת הלווה, אם הוא מחזיר את ההלוואות במועד ע"י הוזלת הריבית של קבלת ההלוואה.

אך מעשית זה לא יקרה, משום ששוק  האשראי, הוא שוק של ביקושים, כלומר יש יותר אזרחים שמעוניינים בקבלת אשראי מגופים פיננסיים שמעוניינים להעניק אשראי.

במצב זה אין שום סיבה והצדקה לכך שחברה חוץ בנקאית, זו או אחרת, תעניק אשראי למי שמוערך בסיכון גבוהה ותוזיל את  הריבית על האשראי ללקוחות טובים.

וכול זאת משום שההנחה הרווחת בקרב הגופים הפיננסים של נותני ההלוואה היא כי אדם שמבקש לקבל הלוואה יפנה קודם לבנק שלו ורק לאחר מכן לגוף חוץ בנקאי ואם פנה לחברת הלוואות שאינה הבנק שלו – הוא כנראה עושה זאת מפני שלא הצליח לקבל הלוואה מהבנק.

 

יתירה מזאת, ממתי לפקידי האוצר או לבנק ישראל אכפת מהאינטרס הציבורי, הם הרי מנעו בכול דרך אפשרית תחרות בין הבנקים, ע"י הגברת הרגולציה והשליטה של בנק ישראל בניהול הבנקים.

את וועדת בכר הקימו כדי לחלץ את הבנקים מהלוואות הגדולות  שנטלו מהם הטייקונים, שהיו בעייתיות עבור המערכת הבנקאית, אבל נמנעו מלאפשר לבעלי עסקים קטנים לקבל הלוואות משוק ההון, אלא הותירו אותם לחסדי הבנקים.

גם ההלוואות בערבות המדינה, ניתנת באישור המערכת הבנקאית.

האוצר דאג להקטין את היכולת של עמיתי קרנות הפנסיה והגמל לקבל הלוואות מהמוסדיים, ע"י ביטול האפשרות לשעבוד של הקופות להלוואה ובכך ביטל את היכולת של המוסדיים לקבל ביטחונות בתמורה למתן ההלוואה ובפועל ביטל כמעט לגמרי את שוק ההלוואות מהמוסדיים והכול מתוך אינטרסים צרים של המדינה.

כול זאת מעלות תהיות לגבי מטרת חוק מאגר נתוני האשראי….

 

חוק אשראי הוגן  שנכנס לתוקף ב-1 לאוקטובר בשנת 2018.

הוא חוק שמסדיר את תחום ההלוואות הבנקאיות וההלוואות החוץ בנקאיות.

החוק מתייחס לריבית המקסימלית שהבנקים וגופי אשראי חוץ בנקאים, יכולים לגבות וקובע שהיא לא תעלה על ריבית בנק ישראל, בתוספת 15%.

חוק זה מונע מחברות הלוואה לתת הלוואות בריביות גבוהות מ-15% לשנה, ללווים בעיתים, כפי שנהוג בארה"ב שמשם יובאה לארץ שיטת דירוג האשראי.

זה ימנע מחברות חוץ בנקאיות לתת הלוואות ללקוחות שסומנו ע"י מאגר נותני האשראי, כלקוחות שיש בעברם בעיות עם לקיחת אשראי.

מצב זה יגדיל את נתח השוק האפור במתן הלוואה ללוים בעיתיים.

השוק האפור כלל לא מובא בחשבון בשום דיון שעוסק בנושא דירוג האשראי.

 

חברת הלוואות חוץ בנקאית ומתווכי אשראי, יוכלו לקבל את המידע ממאגר האשראי של בנק ישראל,  דרך לשכות האשראי שהם גופים מתווכים, שמפיקים על פי נתוני האשראי של בנק ישראל דירוג אשראי לכל לווה.

לכל לשכת אשראי יש דירוג אשראי משלה.

לדוגמה, לשכת האשראי של חברת דן אנד ברדסטריט, תתחיל בהנפקת דירוג אשראי בסולם של 1 ועד 1000.

רק הלקוחות עצמם והלשכות יכולות לקבל גישה לנתונים הגולמיים שבמאגר.

לכן, כשלקוח ניגש לחברת הלוואות, לצורך קבלת הלוואה, חברת ההלוואות תידרש לפנות ללשכות האשראי- ולא למאגר – כדי לבקש מידע על הלקוח.

לשכות אשראי יחזיקו את הנתונים על הלקוח רק למשך הזמן הדרוש לצורך עיבודו והפקת דו"ח האשראי על הלווה ואחר כך הן אמורות למחוק את המידע, שימשיך להישמר במאגר של בנק ישראל.

 

שתי לשכות אשראי כבר פעילות ומקבלות מידע מהמאגר – חברת  בי.די.אי (BDI) ודן אנד ברדסטריט.

בנוסף ישנם כמה חברות שבדרכם לקבל אישור מבנק ישראל  להקמת לשכות אשראי כמו פינסקור אנליטיקס, מינופים קרדיט וקו מנחה .

 

לשכות האשראי יוכלו להעביר מידע לחברת ההלוואות, שעוסקות במתן הלוואה חוץ בנקאית, בשתי צורות.

החברה שמלווה, יכולה לקבל דו"ח האשראי על הלווה, שיכלול נתוני אשראי מפורטים עליו.

או שחברת ההלוואות תסתפק בחיווי אשראי, שהוא למעשה מאפשר לחברה לדעת אם הלקוח עומד בהחזרים של ההלוואות שלקח בעבר.

אם הלקוח עומד בהחזרים של ההלוואות שלקח בעבר – היא תימסר ללא פירוט נוסף.

ואם הלקוח לא עומד בהחזרים של ההלוואות שלקח בעבר – יימסרו גם פירוט על נתוני האשראי של הלווה.

לשכות האשראי יודעות אם הלקוח  אינו עומד בהחזר הלוואות, שהיו לו במידה וקיימים כנגדו של הליכים לפשיטת רגל אצל כונס הנכסים הרשמי, קיומו של תיקים בהוצאה לפועל בסכום מצטבר של מעל 4,000 שקל ויותר, הגבלה בחשבון הבנק, חוב גבוהה מ-10,000 שקל לחברת הלוואות, שדווח למאגר ושנפתחו בגינו הליכים בבית משפט, או דיווח מהבנק בו הלקוח מנהל את חשבון הבנק שלו, על החזרה של חמישה צ'קים או יותר.

אם חברת ההלוואות מעוניינת לקבל דו"ח אשראי על לקוח, היא זקוקה להסכמתו.

לעומת זאת, כדי לקבל חיווי אשראי, חברת ההלוואות צריכה רק ליידע את הלקוח "מראש ובאופן מפורש", שהיא פונה לקבלת חיווי אשראי עליו.

 

 

לכל אזרח יש את הזכות לבקש מבנק ישראל לדרוש, להפסיק את איסוף הנתונים עליו במאגר נתוני האשראי ואף לדרוש את מחיקת המידע שנאסף עליו.

אבל לא ניתן למחוק ממאגר האשראי לקוחות שהתקבלו עליהם מיידעים בעייתיים כגון: הגבלה בחשבון הבנק, תיקי הוצאה לפועל בסכום מצטבר של מעל 4,000 ש', משום שנתונים אלו יכולים להעיד כי הלקוח יכול להיכנס להליך של פשיטת רגל..

מי שביקש, מבנק ישראל, שלא ייאספו עליו מידע במאגר נותני האשראי כנראה יתקל בהרמת גבה של חברת ההלוואות ואף לסירוב לקבלת ההלוואה.

יחד עם זאת, ייתכן שחברת ההלוואות תסכים להעניק לו הלוואה בכל זאת, אם הלווה הוא לקוח ותיק ויש להם הכירות עם התנהלותו הפיננסית..

 

כל אזרח במדינה יכול לבקש ממאגר נתוני האשראי, להגביל את מסירת המידע לכל הגופים באופן גורף או רק לחלק מהגופים.

במקרה כזה, חברת ההלוואות שהוגבלה לא תוכל לקבל מידע על הלקוח ממאגר נתוני האשראי.

 

לדעתי חוק נתוני האשראי לא נועד לסייע לחברת הלוואות שמעניקה הלוואות חוץ בנקאית, לתת הלוואות בתנאים טובים יותר, היינו בריביות זולות ללקוחות טובים ובריביות גבוהות ללקוחות בעיתיים, משום ששוק ההלוואות לא מתנהל בצורה כזו .

לבנק ישראל אכפת מתחרות בין החברות שפועלות בשוק האשראי החוץ בנקאי, בדיוק כפי שאכפת היה לבנק ישראל מהמוסדיים כשהוחלט על הקמת וועדת בכר.

בנק ישראל תמיד דאג לשמור על מונופול הבנקים ומניעת תחרות, בטענה ל'דאגה ליציבותה של המערכת הבנקאית' ואם כבר פעל, זה תמיד היה לטובת המערכת שעליה הוא מופקד ולא כנגדה.

מכאן הגעתי למסקנה שהמתרות האמתיות נותרו מעומעמות מעיני הציבור, אבל ניתנות לזיהוי בקלות שכן ידוע שהמערכת הבנקאית ובראשם בנק ישראל נאבקו במשך שנים לשלוט על המידע הצרכני שמוזרם אליהם מפעילות הפיננסית שמבצעים לקוחות הבנקים.

כך לדוגמה כשלקוחות הבנקים לוקחים הלוואות חוץ בנקאיות, הבנק מודע לכך לפי תנועות הכספים בחשבונות הבנק של הלווים ויכול לבצע הערכה מהירה לגבי גובה ההלוואות שנטלו הלקוחות בשוק האשראי החוץ בנקאי ולגבי גובה הריבית ולהיערך בהתאם לכך.

המצב משתנה כשלקוחות הבנקים משתמשים בהמחאות דחויות (צ'קים) לצורך תשלום עבור שירותים או מוצרים, שגם זו סוג של אשראי חוץ בנקאי, רק שהמערכת הבנקאית לא יכולה לדעת כמה המחאות חילקו לקוחות הבנקים לספקים השונים ולכן המערכת הבנקאית תמיד דאגה להקשות על לקוחותיהם ולהפחידם כדי למנוע מהם לשלם בהמחאות, שהיא למעשה ההלוואה החוץ בנקאית היחידה שאינה נכללת באובליגו שמקצה הבנק ללקוחותיו, בגלל חוסר יכולתו לדעת את סכום החוב של הלקוח בהמחאות חוץ בנקאיות  ולכן בנק ישראל נקט בשורה של סנקציות כמו הגבלת חשבון הבנק כדי להרתיע מפני שימוש יתר במכשיר אשראי זה.

עד לאחרונה נמנעו ספקים מלקבל המחאות דחויות מלקוחותיהם בגלל חוסר יכולתם לגבות את החוב במקרה ויהיה חוסר כיסוי להמחאה בחשבון הבנק של הלקוח, אבל בעיה זו נפתרה כשקמו חברות שהעניקו שירותי ביטוח וניקיון צ'קים להמחאה התקבלו ע"י ספקי השירות, כמו לדוגמה חברות כמו ERN או ישרכארט Check .

מהלך זה הגדיל את כמות השימוש של הציבור בהמחאות דחויות שהוו תחליף לאשראי הבנקאי והיה לצנינים בעיני המערכת הבנקאית.

שירותי הביטוח וניקיון הצ'קים מבוסס על חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב-2002, שאושר בכנסת ב-17 בינואר 2002 .

החוק  מאפשר לחברת שעוסקות בניקיון צ'קים ומתן ביטוח לפירעון ההמחאה להעריך את מידת הסיכון שיש לחברה במתן ביטוח להמחאה של הלקוח מול ספק השירות וזאת על ידי התקשרות עם חברות פרטיות שקיבלו רישיון מיוחד לאסוף מידע  כלכלי על אנשים פרטיים.

על פי נתונים שפרסם עיתון כלכליסט ב2015, היקף השימוש בהמחאות שכיח יותר ממה שנהוג לחשוב: היקף השימוש בהמחאות דחויות בשנת 2014 עומד על סך 854 מיליארד שקל בהשוואה להיקף השימוש בכרטיסי אשראי שעמד על 242 מיליארד שקל בלבד, כשהגידול בסכום הצ'קים עמד על 17.5% במהלך כול שנה, במשך חמש השנים האחרונות.

לכ-16% מהישראלים אין כרטיס אשראי (במגזר הערבי הנתון מטפס ל- 47%), וזאת בגלל הרגלי צריכה, הגבלות בבנק, מצב סוציו אקונומי נמוך ומסגרות אשראי נמוכות בבנק, מה שהופך את השימוש בהמחאות לאמצעי התשלום העיקרי.

והנה נתון מדהים: עסקה ממוצעת שמשולמת בהמחאה דחויה, עומדת על סכום של 7,708 שקל וזאת לעומת עסקה הממוצעת שמשולמת בכרטיס אשראי, שעומדת על סכום של 231 שקלים, בשנתיים האחרונות.

 

כדי להקטין את כמות הלקוחות שיוכלו לפזר המחאות במשק לספקי השירות, יזם בנק ישראל את חוק מאגר נתוני האשראי.

החוק מאפשר לחברות שעוסקות בניקיון צ'קים ובביטוח של ההמחאה הדחויה מול ספק השירות לסמן את הלקוחות הבעייתיים וע"י כך למנוע מהספקים לקבל המחאות דחויות מלקוחות בעיתיים אלו.

 

בחודש מרץ 2018, מליאת הכנסת חוקקה חוק להגבלת השימוש במזומן.

הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן,  שנכנס לתוקף בראשון לינואר 2019, והטיל מגבלות על עסקאות בסכומים גבוהים, שנעשות במזומן' מה שהוביל להגדלה היקף השימוש בהמחאות דחויות.

 

לכן  חוק מאגר נתוני האשראי, של בנק ישראל, נועד לסמן עבור חברות הביטוח וניקיון הצ'קים, את הלקוחות הבעייתיים ולמנוע מאותם לקוחות לשלם בהמחאות דחויות.

חוק זה יפגע במיוחד בשכבות הסוציו אקונומיות הנמוכות בחברה הישראלית ויכניס אותם למעגל העוני המתמשך ללא יכולת להיחלץ ממנה.

כול שאר הסיבות שאותם מפיצים עיתונאי החצר ופרשנים מטעם בנק ישראל נועדו לזרוע חול בעיני מקבלי ההחלטות והציבור הרחב…