בימים האחרונים פורסמו בגרסאות שונות בכלי תקשורת מרכזיים כתבות על פרשת השחיתות "יד לוחצת יד", שבה נטען כי סוכן ביטוח בכיר העניק הטבות בתמורה להעברת לקוחות לסוכנותו. כמו בכל פרשה מהסוג הזה, שוב הופנתה האש לעבר עמלות סוכני הביטוח, כאילו הן שורש כל הרע בענף. הציבור שומע כותרת אחת, ומיד נוצר דימוי שכולם מושחתים. אבל האמת רחוקה מאוד מהסיפור התקשורתי. נדמה שכל דבר במדינה הזו בסוף מתקשר לעמלות של סוכני הביטוח, גם מזג האוויר, גם המצב בעזה וגם מחירי הדירות. זו הפכה לאובססיה תקשורתית שמטרתה לייצר אשמים נוחים, לא לפתור בעיות אמיתיות.
הבעיה האמיתית איננה בעמלות. בדיוק כפי שלציבור אין בעיה עם עמלות של מוכרי מחשבים, טלוויזיות או טלפונים, גם כאן זה לא העניין. הבעיה היא מבנית: המדינה יצרה מנגנון שבו חברות הביטוח והגופים המוסדיים מתנערים מאחריות על המשווקים והסוכנים שפועלים בשמם. בעולם נורמלי, אם רכשת מוצר פגום, החברה תיקח אחריות. בענף הביטוח זה הפוך: אם סוכן טועה, חברת הביטוח תשלח אותך להתלונן למשרד האוצר. אין אחריות, אין שקיפות, ואין פיקוח אפקטיבי. זו השורש האמיתי של כל הפרשות שחוזרות על עצמן.
יתרה מכך, במקרה הנוכחי מדובר ככל הנראה בביטוח בריאות קולקטיבי עם עמלות נמוכות במיוחד וללא עמלות היקף. כלומר, לא במוצר רווחי או מנופח, אלא בשירות חברתי לטובת העובדים. ובכל זאת, התקשורת מיהרה להציג את זה כפרשת “שוחד”, כאילו מדובר בגניבה של מיליארדים. אותה תקשורת ששתקה כשנשדדו 900 מיליון ש"ח מכספי הפנסיה של הציבור בפרשת סלייס, פרשה שאני עצמי חשפתי כבר בשנת 2022, כשכולם עוד האמינו שמדובר ב"השקעות אלטרנטיביות". איפה היה הפיקוח אז?
מי שחושב שהבעיה היא בגובה העמלה לא מבין את השיטה. המדינה יצרה מבנה שמעודד קשרים הדוקים בין סוכנים, ועדים וגופים מוסדיים, לא מתוך שחיתות אישית, אלא בגלל תמריצים מובנים שמשרתים את כולם מלבד את הלקוח. כשמערכת בנויה על תלות הדדית, טבעי שמישהו ישתמש בכלים שהמערכת עצמה סיפקה לו. זו לא הגנה על אדם, זו ביקורת על מבנה. גם אם עזרא גבאי יורשע, יבוא אחריו סוכן חדש שיעשה בדיוק אותו דבר, כי הכללים עצמם לא השתנו.
אם באמת רוצים לתקן את הענף, יש להתחיל בכך שחברות הביטוח יישאו באחריות ישירה למשווקים שלהן. ברגע שתהיה אחריות כזו, תיפתר הבעיה. אבל כל עוד המדינה מתעלמת, מאפשרת לגופים לפעול בלי רישיון ומעדיפה לייצר כותרות, שום דבר לא ישתנה. גבאי איננו “פיגוע תדמיתי”, הוא תוצר של מערכת שמאפשרת את ההתנהלות הזו. הפיגוע האמיתי הוא האדישות המוסדית והאינטרסים שמכתיבים את השיח הציבורי.
סוכני הביטוח הם לא הבעיה. הם אלה שנאלצים לשחק לפי כללים שהמדינה עצמה קבעה. כל עוד הכללים הללו יישארו כפי שהם, שום רפורמה לא תתקן את המציאות, ושום כתבה לא תספר את הסיפור המלא.
