לפני כמה חודשים, מפקח של רשות העתיקות גילה שברי חרס ליד כביש 1.
חפירה קטנה הפכה לחשיפה גדולה: כפר יהודי מהתקופה הרומית, מטמון מימי המרד הגדול 114 מטבעות מברונזה בתוך קופה חבויה, ממש רגע לפני חורבן הבית.
אבל תכל'ס?
אותו אדם שקבר את המטמון לא חזר לקחת אותו.
לא הוא, לא ילדיו, לא נכדיו.
הכסף נעלם, כי אף אחד לא ידע איפה הוא.
ומה הבעיה?
לא דמי ניהול.
הדמי ניהול היו אפס.
גם הכסף נשאר אפס.
אז כן, אפשר "לחסוך" בתוכניות חיסכון מפוקפקות, לא מוסדרות, בלי רישום מוטבים, בלי פיקוח, בלי שקיפות.
ואז לקוות שבעוד 2,000 שנה מישהו ימצא את מה שנשאר וישלח מייל ליורשים.
בפעם הבאה שאתם מתפתים להשקיע דרך איזה “חבר של חבר” או תוכנית עם הבטחות גדולות ובלי שום פיקוח, תזכרו את זה:
חיסכון טוב זה חיסכון ששרד גם אחרי שהחוסך כבר לא פה.
וכשאתם יוצאים למרד בין אם זה נגד הבנק, נגד המסים או נגד דמי הניהול קודם תוודאו שהכסף שלכם במקום שמישהו יוכל למצוא אותו.
