בכנס סוכני הביטוח שהתקיים בשבוע שעבר, הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, עמית גל, לא היסס לתקוף תופעות שליליות שפגעו בשוק. בדבריו הוא הדגיש במיוחד את סוגיית שכר הטרחה המופרז, וציין כי הרשות לא תאפשר גבייה של עשרות אלפי שקלים עבור פעולה בודדת.
בקרב סוכני הביטוח נשמעה בעבר הטענה כי אם נחדל לקבל עמלות מחברות הביטוח ונעבור למודל של שכר טרחה ישיר מהלקוח, הפיקוח, בשם חוק חופש העיסוק, לא יתערב ולא ינסה להגביל אותנו. אני כבר אז טענתי שאין קשר: כפי שהפיקוח מתערב בעמלות המשולמות לנו על ידי חברות הביטוח, כך הוא יתערב גם בעמלות ושכר הטרחה שנגבה מהלקוחות. והנה, דבריו של הממונה רק מאשרים את מה שאמרתי.
הבעיה האמיתית אינה בעמלות עצמן אלא במבנה הפיקוח על סוכן הביטוח. כל עוד אין פיקוח אמיתי שמונע מסוכנים לבצע עבירות כלכליות מול לקוחותיהם, הפיקוח ימשיך להתמקד בעמלות – כי זה הכי קל להסברה ועובד מצוין ביחסי הציבור דרך כלי התקשורת.
זה בדיוק מה שקרה בפרשת סלייס. כששאלו את בעלי החברה איך אפשרתם ניוד של קרנות פנסיה לקופת IRA בניגוד לתקנות הפיקוח, תשובתם הייתה פשוטה: "אנחנו רק פלטפורמה, אנחנו לא אחראים על סוכני הביטוח שעבדו איתנו".
ובפועל, למרות שסוכני ביטוח אינם יכולים לפעול ללא חברה מוסדית שמעניקה להם זיכיון שיווק, האחריות מתמסמסת. וכשאין אחריות ברורה, ממשיכים לעסוק בסיסמאות על עמלות, במקום לטפל בליבת הבעיה, שהיא היעדר פיקוח אפקטיבי על סוכני הביטוח עצמם.
