אם להאמין לפוסטים שרצים ברשת, סוכן הביטוח הממוצע מבלה את ימיו בין טיסות לחו"ל, צלצולי שמפניה ובונוסים שמנים על גב הציבור.
האמת? רוב הסוכנים שאני מכיר בקושי טסים עד ראשון לציון.
הכותרות אולי דרמטיות, אבל המציאות הרבה פחות נוצצת. סוכן ביטוח הוא לא טייקון שמסתובב עם כרטיס ביזנס קבוע, אלא בעל מקצוע עצמאי שמתפרנס מעמלות שקופות ומפוקחות. בדיוק כמו עורך דין, רואה חשבון או יועץ משכנתאות, רק שבמקום לנסח חוזה, הוא מגן על הפנסיה שלכם.
אז כן, יש יעדים, יש תמריצים, לפעמים אפילו איזה כנס באילת. אבל בואו נניח את השמפניה בצד: אם לקוח מבטל פוליסה, הסוכן מחזיר את העמלה, את הבונוס, וגם את עלות “הטיול”. זה בערך כמו להזמין חופשה באיביזה, ואז לבטל אותה ולקבל חשבון כפול.
במילים אחרות, סוכן ביטוח שלא שומר על הלקוח מפסיד. ממש לא מודל כלכלי מבריק לטיסה לחו"ל.
מצד שני, במוקדים הגדולים של החברות המוסדיות, אף אחד לא צריך להחזיר כלום. העובדים שכירים. גם אם מכרו מוצר גרוע, המשכורת תיכנס בזמן, הבונוס ישולם, ואפשר להמשיך הלאה. נוח, לא?
היופי בשוק הזה הוא דווקא בתחרות. אם סוכן אחד מכר פוליסה לא טובה, סוכן אחר ישמח לבדוק אותה ולהציע תיקון טוב יותר. ככה נוצר איזון בריא שמגן על הצרכן, הרבה לפני שהרגולטור בכלל מתעורר משנת הצהריים שלו.
אז למה בכל זאת תוקפים את הסוכנים? כנראה כי זה קל. תמיד נוח לירות בשליח, במיוחד כשהיורים מקבלים משכורת מהמוסדיים. מאחורי הקמפיינים “לטובת הציבור” מסתתרים לא מעט אינטרסים של גופים שמעוניינים להוציא את הסוכנים מהמשחק, כדי להשאיר את כל השוק בידיים שלהם.
אם באמת רוצים שקיפות, אפשר לקבוע חובת גילוי על תמריצים, לפרסם דוחות עמלה פשוטים, ואפילו ליצור מערכת דירוג לסוכנים. אבל לבטל את העמלות לגמרי? זה כמו לנסות לחסוך במים על ידי סגירת הברז הראשי לכל השכונה, כולם נשארים צמאים, ורק המים אצל הגדולים ממשיכים לזרום.
אז לפני שאתם משתפים עוד פוסט על “סוכן שטס לאיביזה”, תבדקו רגע מי שילם על הקמפיין ואולי תגלו שדווקא הוא זה שטס במחלקת עסקים.
