בחודש האחרון, התבשרנו כי כלל חברות הביטוח הודיעו שהן מפסיקות לשווק פוליסות לפיצוי במקרה ביטוח סיעודי, המעניקות פיצוי חודשי לכל החיים.
חלק מהחברות ממשיכות עדיין לשווק פוליסות סיעוד עם תקופת פיצוי של שלוש או חמש שנים, אבל גם שיווק פוליסות אלה צפויות להעלם בקרוב מהשוק.
ההודעה עוררה סערה גדולה בתקשורת, בגלל חשיבות הכיסוי לביטוח סיעודי, במיוחד לאור העלייה בתוחלת החיים, יחד עם התפתחות הרפואה והטכנולוגיה שמאפשרות להאריך את חיי החולה הסיעודי.
מהסיבה הזו בדיוק הפסיקו חברות הביטוח לשווק את פוליסות הסיעוד.
נוסף על כך שישנו חשש מיכולתן של החברות לעמוד בתשלומי הפיצוי החודשי, בייחוד של מבוטחים שרכשו פיצוי לכל החיים.
נוספה על כך הוראות רגולטוריות של המפקחת לשעבר על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, דורית סלינגר, שדרשה, בעת היותה בתפקיד, במהלך שנת 2018, להקל במתן פיצוי כספי לחולים סיעודיים ועוד שורה של רפורמות, לקול צהלות העיתונאים וארגונים חברתיים שהתקשו להבין לאן הם מובילים את השוק, למרות הזהרות של אנשי ביטוח בתחום.
כך למשל נקבע כי מבוטח סיעודי לא חייב להיות במצב של אי יכולתו לבצע 3 מתוך 6 הפעולות היומיומיות (או אפילו אי יכולת לבצע 2 פעולות, כאשר אחת מהן היא אי שליטה על הסוגרים), אלא מספיק שיתקשה לבצע אותם לא במאת האחוזים.
זה הוביל את השוק לסחרור שאת תוצאותיו אנו רואים כיום, ביטול ביטוחי הסיעוד.
ברגע שיש ודאות כי חברת הביטוח תשלם לכול אדם ביטוח סיעודי בעת זקנתו, הביטוח מפסיק להיות מקרה סיכון שצריך לבטחו, אלא אירוע ודאי.
וחברות ביטוח מבטחות רק אירועי ביטוח, שיש הסתברות נמוכה שיקרו, או שעלות הפיצוי בגינם, יחסית נמוך.
כולנו יודעים, שישנם אזורים בדרום, שחברות הביטוח מסרבות לבטח בביטוח רכב מקיף, בגלל הוודאות שהרכב ייגנב.
אומנם התעמולה של המפקחת הקודמת וההוראות הפופוליסטיות שלה בסיוע כתבי החצר, ניצחו את חברות הביטוח, לקול מחאותיהם, של כתבי החצר, בעיתונות הכלכלית, שלדידם, הגיבו למחאותיהם של ראשי ענף הביטוח בכנותם בשם 'הקוזאק הנגזל', אך כפי שנאמר במקורותינו: "הניתוח הצליח, אבל החולה מת"…
כמובן שמי שכבר מבוטח בפוליסת ביטוח סיעודי בפיצוי לכל החיים (או בכל פוליסת סיעוד אחרת), הכיסוי שלו נשמר והוא בתוקף כל עוד הוא משלם את הפרמיה החודשית.
חשוב לציין שעדיין לא נסתם הגולל על ביטוחי הסיעוד, כיוון שעמיתי קרנות הפנסיה המקיפות מכוסים בכיסוי לפנסיית נכות, אשר במסגרתו קיים כיסוי ל"נכה סיעודי".
"נכה סיעודי" מוגדר בסעיף ההגדרות בתקנון התקני, כ"נכה מלא" שעומד באחד משני תנאים (בתמצית הכתוב): (א) אינו יכול לבצע 4 מתוך 6 פעולות יומיומיות; או (ב) הוא תשוש נפש."
קרן הפנסיה תשלם לנכה סיעודי פנסיית נכות מוגדלת ב-33% מפנסיית הנכות שבה מכוסה העמית בקרן ובכל מקרה לא יותר מהשכר הקובע בקרן, כך עפ"י סעיף 69.3 בתקנון התקני.
ככל שהכיסוי לפנסיית הנכות עומד על 75%, מדובר בהגדלה מירבית של 25% ולא יותר מהשכר הקובע (שלרוב לא עולה על כ- 20,000 ₪, משמע ההגדלה המירבית תעמוד על כ- 5,000 ₪ לחודש).
קרן הפנסיה תשלם לעמית הסיעודי עד שלא יעמוד עוד בהגדרת "נכה סיעודי", או עד תום תקופת הכיסוי הביטוחי בקרן (לכל המאוחר 67), *לפי המוקדם מבין השניים*.
מכל האמור לעיל עולה כי הכיסוי הסיעודי בקרן הפנסיה אינו לגמרי ביטוח סיעודי כפי שהכרנו בפוליסה הסיעודית ומיועד למצבים שונים מהמצבים אליהם מכוונות הפוליסות הסיעודיות לכל החיים ולרוב לא מדובר בעמיתים מבוגרים, אלא בעמיתים באמצע חייהם, שמלבד תאונה קשה, לא נקלעים בד"כ למצב סיעודי.
חשוב להסביר דבר נוסף – הסיכון נופל על עמיתי קרן הפנסיה בגין אותם מקרי ביטוח של עמיתים סיעודיים ולמרות שאינו משמעותי, הוא מגיע מכספי החוסכים לפנסיה, לעומת הסיכון שקיים בביטוחים הסיעודיים לכל החיים שנופל על חברות הביטוח – וזו הסיבה שהן החליטו לצאת מתחום זה והפסיקו לשווק את הפוליסה.
מחסור בביטוחי סיעוד, יוביל את הציבור להיעזר בחברת הלוואות, כדי להלוות כספים על מנת לטפל ביקירם שנמצא במצב סיעודי.
ובהעדר מקור תמיכה אחר, משפחת החולה הסיעודי יכולה להגיע לשחיקה כלכלית ולקריסה של משפחות, כספית וכלכלית.
אנשים יאבדו את רכושם ואת מעמדם הכלכלי, כדי לסייע ליקירם שנמצא במצב סיעודי.
הבעיה מונחת לפתחה של הממשלה שאינה יכולה להרשות לעצמה לעמוד מנגד ולהפקיר את הציבור.
הפתרון לא יכול להגיע מכיוון של עוד מערכת חוקים, של כפיית ביטוח חובה או עלייה בתשלומי המסים, אלא דווקא מכיוון של הקטנת הרגולציה והמסים שמוטלים על האזרח, כדי לאפשר לו לחסוך מכספו ולהיערך ליום סגריר….
