אג'נדה 2030 היא תכנית פעולה עולמית של האו"ם שאומצה בשנת 2015 וכוללת 17 יעדים בינלאומיים לפיתוח בר־קיימא. היעדים נוגעים לכל תחומי החיים: מיגור העוני, חינוך ובריאות, ועד אנרגיה נקייה, שוויון מגדרי, אקלים ושלום. ישראל, כמו יתר המדינות החברות, מחויבת לדווח על צעדים שננקטים כדי לעמוד ביעדים, והאג'נדה הפכה לגורם שמשפיע לא רק על מדיניות ממשלתית אלא גם על השווקים הפיננסיים ועל הכיס של כל אזרח.
ההשפעה על החיסכון הפנסיוני באה לידי ביטוי בכך שחברות הביטוח והגופים המוסדיים מנהלים את כספי הפנסיה בהתאם לעקרונות ESG: סטנדרטים גלובליים שמקורם באג'נדה 2030 ושכוללים מדדים סביבתיים, חברתיים וממשלתיים. משמעות הדבר היא שחלק מהכסף שמופרש מדי חודש מופנה להשקעות "ירוקות" או "חברתיות" גם אם לא הוכח שמדובר בהשקעות רווחיות בטווח הארוך. עבור החוסך הפשוט, זה עלול ליצור פער בין המטרה הגלובלית לבין האינטרס המקומי להבטיח תשואה מקסימלית לפנסיה.
השפעה נוספת ניכרת בשוק האשראי. דירוג האשראי האישי, שקובע האם ובאיזה תנאים אזרח יקבל הלוואה, הופך בהדרגה לחלק מתפיסה רחבה של ניהול כלכלי "אחראי". יוזמות גלובליות של מעבר לכסף דיגיטלי מקודמות בשם שקיפות והתייעלות, אך הן מעוררות חששות בציבור לגבי פיקוח מוגזם ושליטה של ממשלות באמצעי התשלום. השילוב בין דירוגי אשראי לבין מדיניות בינלאומית עשוי להשפיע ישירות על היכולת של אנשים לקבל מימון, לרכוש נכסים או לנהל עסק.
גם ההשקעות הציבוריות מושפעות מהאג'נדה. כספי הפנסיה וקופות הגמל מושקעים לא רק בשוק ההון המקומי אלא גם באפיקים אלטרנטיביים, כולל אג"ח של חברות זרות, פרויקטים של אנרגיה ירוקה ותשתיות בינלאומיות. אמנם הדבר פותח אפשרויות חדשות לגיוון ההשקעות, אך הוא גם חושף את כספי הציבור לסיכונים גלובליים, קריסת חברות בחו"ל, רגולציה זרה מחמירה או השקעות שלא תמיד מוכיחות את עצמן.
כך, אג'נדה 2030 משפיעה באופן ישיר על החיסכון הפנסיוני, על תנאי האשראי ועל ההשקעות של כספי הציבור. תומכיה רואים בה מסגרת חיונית לשיתוף פעולה עולמי ולבניית עתיד יציב, בעוד מבקריה טוענים כי היא עלולה לפגוע בזכויות הפרט, להכביד על הכלכלה המקומית ולסכן את החסכונות האישיים.
