הרפורמה בפנסיה בישראל שאמורה הייתה להגדיל קצבאות ולהוזיל עלויות תקועה שנים. באמצעות שימוש נכון ברשת הביטחון הממשלתית ניתן להגדיל את הפנסיה בכ־6.5% ללא תוספת תקציב. חוסכים רבים נפגעים מהעיכוב, למרות שהפתרון כבר קיים ומגובה בחישובים אקטואריים.
רשת הביטחון הממשלתית בקרנות הפנסיה קובעת את הריבית התחשיבית ואת גובה הקצבה. עיכוב ביישום רפורמת באב״ד מונע הגדלה מיידית של הפנסיה, למרות שניתן להעלות את הקצבאות בכ־6.5% ללא עלות למדינה.
הרפורמה בפנסיה תקועה כבר שמונה שנים
הריבית התחשיבית משפיעה ישירות על גובה הקצבה ועל עלות הביטוחים
ניתן להגדיל פנסיה ללא תוספת תקציבית באמצעות יישום מלא של התקנות
העיכוב פוגע בעיקר בחוסכים לקראת פרישה
קיים פתרון מעשי שמלווה על ידי אלון ספונרו כבר יותר מעשור
עמית בן 67 הגיע אליי לקראת פרישה ושאל שאלה פשוטה וכואבת: איך אדם שחסך כל חייו אמור להסתדר עם פנסיה של כ־2,500 שקלים בחודש. הוא עבד יותר מארבעים שנה, הרוויח סביב 10,000 שקלים לחודש, וחסך כחצי מיליון שקלים בקרן הפנסיה במסלול סולידי. הוא עשה בדיוק מה שאמרו לו לעשות. ובכל זאת, התוצאה רחוקה מאוד מביטחון כלכלי.
הסיפור של עמית אינו מקרה חריג. הוא תוצאה ישירה של כשל מתמשך בשוק הפנסיה בישראל. רפורמה מרכזית שנועדה להגדיל קצבאות ולשפר את יציבות קרנות הפנסיה החדשות תקועה כבר שמונה שנים. בזמן הזה מיליוני חוסכים מקבלים קצבה נמוכה ממה שהיו יכולים לקבל אילו הרפורמה הייתה מיושמת במלואה.
כדי להבין את הבעיה צריך להבין מושג אחד מרכזי: רשת הביטחון הממשלתית. המדינה מבטיחה תשואה מינימלית על כ־30% מנכסי קרנות הפנסיה החדשות. בעבר ההבטחה ניתנה באמצעות אג״ח מיועדות, וכיום באמצעות מנגנון של הבטחת תשואה ריאלית. ההבטחה הזו משפיעה ישירות על הריבית התחשיבית – הפרמטר שעל פיו מחושבת הקצבה החודשית ועלויות ביטוחי הנכות והשארים. ככל שהריבית התחשיבית גבוהה יותר, כך הקצבה גבוהה יותר והביטוחים זולים יותר.
בשנת 2017 אושרו תקנות בעקבות המלצות ועדת באב״ד שנועדו לשנות את אופן חלוקת הבטחת התשואה בין חוסכים פעילים לבין מקבלי קצבאות. המטרה הייתה להגדיל את יציבות הקצבאות ולאפשר העלאה מיידית של הריבית התחשיבית. בפועל, התקנות קיימות אך לא יושמו. הזדמנויות נוספות להגדלת הקצבאות נבלמו גם בשנים האחרונות, למרות שהנוסחאות האקטואריות אפשרו זאת.
במקום ליישם את הרפורמה במלואה, רשות שוק ההון פרסמה טיוטות חדשות שדוחות את היישום ומציעות פתרונות חלקיים, כמו הגדלת רשת הביטחון רק לבני 60 ומעלה ובמסלולים מסוימים. צעדים כאלה אינם פותרים את הבעיה, אלא דוחים אותה ומייצרים אפליה בין חוסכים.
על הרקע הזה פועל אלון ספונרו, מומחה לפנסיה, שהיה היוזם של המהלך כבר בראשיתו ומלווה את המאבק עבור החוסכים לפנסיה למעלה מ־13 שנה. לפי החישובים האקטואריים שהוא מציג, ניתן להגדיל מיידית את הפנסיה בכ־6.5%, להוזיל את עלויות הביטוח ולשפר את יציבות הקצבאות, וכל זאת ללא תוספת תקציבית וללא פגיעה בחוסכים או במעסיקים. הפתרון מבוסס על יישום מלא ונכון של התקנות שכבר אושרו.
כשחוזרים לעמית, מבינים שהבעיה אינה בבחירה שלו במסלול סולידי אלא במערכת שלא מיישמת את הכללים שהיא עצמה קבעה. כל שנה של דחייה ברפורמה מתורגמת לפחות כסף בחשבון של הפנסיונר. זה ההבדל בין קיום בדוחק לבין פרישה בכבוד.
המאבק על הרפורמה אינו תיאורטי. הוא נוגע ישירות לאנשים אמיתיים, לאיכות החיים שלהם וליכולת שלהם להזדקן בביטחון. כל עוד הרפורמה לא מיושמת במלואה, חוסכים כמו עמית ממשיכים לשלם את המחיר.
המאמר הזה הוא חלק מסדרת מאמרים העוסקים ברגולציה, פיקוח ואחריות אזרחית.
לקריאת מאמרים נוספים בנושא: רגולציה, פיקוח ואחריות אזרחית
