בשוק הפנסיוני בישראל יש רישוי, פיקוח ודוחות, אבל אין כתובת אחת ברורה שלוקחת אחריות. כשהכול מתפזר בין רגולטור, גוף מוסדי ומשווק, הכי קל להאשים את מי שנמצא בקו הראשון: סוכן הביטוח.
המאמר בוחן כיצד רגולציה שנועדה לחזק את שוק הפנסיה פגעה בפועל בתחרות ובשירות לציבור. הפחתת עמלות סוכני הביטוח הובילה לנטישת תחום הפנסיה על ידי סוכנים, לריכוזיות גוברת אצל הגופים המוסדיים ולהיעדר גורם מקצועי שמלווה את החוסך. למרות זאת, דו״ח מבקר המדינה מסמן את עמלות הסוכנים כבעיה המרכזית. המאמר מציג נקודת מבט מקצועית מהשטח ומעלה שאלות קשות על אחריות, תמריצים ותפקוד השוק.
בשוק הפנסיוני מדברים הרבה על רישוי ממשלתי, פיקוח ורגולציה. בפועל, כשמשהו משתבש – אין גורם אחד שלוקח אחריות מלאה. סוכן הביטוח משווק מוצר של חברה פרטית, אבל כשהלקוח מתלונן על המוצר, חברת הביטוח מפנה אותו למשרד האוצר.
זה יוצר אבסורד.
כשאדם קונה מחשב והמחשב פגום, מי אחראי? המוכר בחנות או היצרן? ברור שהמוכר. הוא הכתובת. הוא זה שמכר, הוא זה שמטפל, והוא זה שנדרש לתת מענה.
בשוק הפנסיוני זה עובד אחרת.
המשווק נמצא בחזית, אבל האחריות נעלמת לאזור הדמדומים הרגולטורי.
בשנת 2015 סוכני הביטוח הגיעו להסכמה עם המפקחת על שוק ההון, דורית סלינגר, להפחתת עמלות בקרנות הפנסיה ולקביעת תעריפים אחידים, ללא קשר לדמי הניהול. הטענה הייתה שאם סוכני הביטוח יוותרו על תגמול, הם ייתפסו כיותר “אובייקטיביים” בעיני הציבור, ואולי בתמורה תבוטל ההפרדה בין סוכן ביטוח ליועץ ביטוח.
בדיעבד, זו הייתה הנחה שגויה.
כשאין תמריץ – אין שירות.
התוצאה הייתה פשוטה וצפויה. סוכני ביטוח הפסיקו להתעסק בפנסיות. לא מתוך רוע, אלא מתוך היגיון כלכלי בסיסי. אי אפשר להשקיע זמן, אחריות וסיכון מקצועי בלי תגמול.
לקוחות הגיעו למשרדים עם דוחות פנסיוניים, מבולבלים, חסרי הבנה בסיסית: מי מנהל להם את הכסף, מה דמי הניהול, איך מניידים, למי פונים. והאמת הייתה קשה. לא היה מי שיטפל בהם.
חלק מהסוכנים העצמאיים עברו לעבוד כשכירים אצל הגופים המוסדיים. אחרים פשוט יצאו מהתחום. כך נוצר שוק שבו הכוח עבר כמעט לחלוטין לידי החברות המנהלות, עם פחות תחרות, פחות ניודים ויותר ריכוזיות.
כאשר המסלקה הפנסיונית החלה לפעול, נפתח חלון הזדמנויות. סוף סוף ניתן היה לנייד פנסיות בצורה יעילה. מי שניסה להשתמש בכלי הזה כדי לייצר תחרות אמיתית גילה מהר מאוד את גבולות המערכת.
מי שנייד יותר מדי, הפך לבעיה.
לא בצורה רשמית, לא בכתב. בעיטה שקטה מחברה אחת לשנייה. מסר ברור: אל תערער את הסדר הלא רשמי בין החברים.
ולבסוף, דו״ח מבקר המדינה. הדו״ח מצביע בצדק על כשלים: ריכוזיות, חסימות, דמי ניהול גבוהים. אבל המסקנה הסופית מוכרת: הבעיה היא עמלות סוכני הביטוח.
כשהשוק כושל, תמיד נוח להאשים את מי שמקבל עמלה, ולא את מי שמנהל מיליארדים.
שוק הפנסיה סובל מהיעדר כתובת ברורה של אחריות
הפחתת עמלות פגעה בשירות לציבור ולא חיזקה אותו
ללא תמריץ אין ליווי ואין תחרות
הגופים המוסדיים נהנים מריכוזיות גוברת
דו״ח מבקר המדינה מתמקד בסוכנים ומתעלם ממבנה השוק
המאמר נשען על ניסיון מעשי בשוק הפנסיוני, היכרות עם רגולציה, עבודה מול גופים מוסדיים ולקוחות פרטיים, וניתוח ביקורתי של תהליכים שהתרחשו בפועל ולא רק על הנייר.
