הסבר קולי: למה כספים מקופות מסלוליות לא יכולים להגיע לנפגעי סלייס IRA
בפרשת סלייס מתנהלים שני הליכים נפרדים לחלוטין, הנוגעים לשני סוגי קופות שונים ולשני סוגי כספים שונים. ערבוב ביניהם יוצר בלבול ותקוות שווא.
תביעה אחת עוסקת בכ־950 מיליון ש״ח ומיועדת לנפגעי סלייס IRA. הליך אחר, בהיקף של כ־71 מיליון ש״ח, נוגע להון רגולטורי של סלייס גמל ולקופות הגמל המסלוליות בלבד. לפי הדין בישראל, אין אפשרות חוקית להעביר כספים בין שני המסלולים.
המאמר מסביר באופן שיטתי את ההבחנה הרגולטורית בין קופות גמל מסלוליות לבין קופות IRA בפרשת סלייס, מנתח את שני צירי ההליכים המשפטיים והכספיים, ומבהיר מדוע כספים מהליך אחד אינם יכולים להגיע לעמיתים במסלול אחר. המאמר נועד למנוע דיס־אינפורמציה ולחזק קבלת החלטות אחראית.
הדיון הציבורי בפרשת סלייס סובל מערבוב בין הליכים, סכומים וייעודים. הבנה רגולטורית בסיסית של מבנה קופות הגמל בישראל מבהירה מדוע פיצוי לנפגעי IRA אינו יכול להגיע דרך עסקת מכירת הקופות המסלוליות או דרך הון רגולטורי של סלייס גמל, אלא רק דרך ההליך הייעודי להשבת הכספים שנגנבו.
בשיח הציבורי סביב פרשת סלייס מופץ מידע רב שאינו מדויק, לעיתים מתוך חוסר הבנה רגולטורית ולעיתים מתוך אינטרסים חיצוניים. כדי לאפשר חשיבה אחראית והחלטות מושכלות, חשוב להבחין בין המסלולים, ההליכים והכספים המעורבים בפרשה. ההבחנה הזו אינה טכנית אלא מהותית, והיא קובעת מי יכול לקבל פיצוי ומאיזה מקור.
בפרשה פעלו שני סוגים שונים של קופות גמל תחת אותו בית השקעות. קופות גמל מסלוליות רגילות מצד אחד, וקופות גמל בניהול אישי מסוג IRA, המכונות גם “הקופות האדומות”, מצד שני. למרות הקרבה בשם ובמותג, מדובר בישויות שונות לחלוטין מבחינה משפטית ורגולטורית. לכל קופה נכסים משלה, עמיתים משלה וייעוד כספי משלה.
לאחר קריסת סלייס, קופות הגמל המסלוליות נמכרו לגוף מוסדי אחר. עסקה זו עסקה בהעברת ניהול של קופות מסלוליות בלבד. היא אינה כוללת ואינה יכולה לכלול את קופות ה-IRA, ואינה נועדה לפצות את נפגעי הקרנות האדומות. זהו מהלך עסקי־רגולטורי מצומצם, ולא פתרון כולל לפרשה כולה.
במקביל לעסקה זו, מתנהלים שני הליכים משפטיים שונים. ההליך הראשון הוא תביעה להשבת כ־950 מיליון ש״ח, המיועדת לנפגעי סלייס IRA. זהו ההליך הרלוונטי לפיצוי עמיתי הקרנות האדומות, ואם יצליח, משם בלבד יכולים נפגעי IRA לקבל השבה. ההליך השני עוסק בסכום של כ־71 מיליון ש״ח, הנוגע להון רגולטורי של סלייס גמל ולקופות הגמל המסלוליות. גולדברג ביקש שלא להשיב סכום זה, ובית המשפט דחה את הבקשה. שני ההליכים הללו נפרדים לחלוטין ואינם מתערבבים.
כאן עולה השאלה החוזרת: מדוע אי אפשר להעביר כספים מהקופות המסלוליות או מההון הרגולטורי לטובת נפגעי IRA. התשובה רגולטורית וברורה. לפי דיני קופות הגמל בישראל, כל קופת גמל היא ישות נפרדת, והכספים שלה מוחזקים בנאמנות לטובת העמיתים שלה בלבד. אסור לערבב כספים בין קופות שונות, גם אם הן נוהלו באותו בית השקעות וגם אם אחת מהן נפגעה יותר מהשנייה. לרגולטור אין סמכות לאשר העברת כספים מקופות גמל מסלוליות לנפגעי IRA, וגם בית משפט אינו יכול לעקוף עיקרון זה ללא חקיקה ייעודית.
לעיתים נטען כי הרגולטור אישר בעבר מנגנונים שיצרו הפליה תפעולית בין עמיתים. גם אם כך, יש הבדל מהותי בין הפליה הנובעת מניהול, נזילות או סדרי פעולה, לבין העברת כספים בפועל בין קופות שונות. הראשון עשוי להיות כשל פיקוחי; השני מהווה הפרת נאמנות ואסור בדין.
המסקנה חשובה ולא נוחה. פיצוי לנפגעי סלייס IRA אינו יכול להגיע דרך עסקת מכירת הקופות המסלוליות, דרך ההון הרגולטורי של סלייס גמל או דרך גוף מוסדי שרכש קופות אחרות. הפיצוי, אם יגיע, יכול לבוא רק דרך ההליך הייעודי להשבת הכספים שנגנבו, דרך תביעה אזרחית או פלילית, או באמצעות החלטת מדינה חריגה.
דיוק אינו עניין סמנטי אלא תנאי להוגנות. כאשר מערבבים בין הליכים ומקורות כספיים, נפגעי הפרשה משלמים מחיר נוסף בדמות ציפיות שווא. הבנה רגולטורית נכונה מאפשרת מאבק יעיל יותר, ממוקד יותר וארוך טווח, בלי לחץ מיותר ובלי אשליות.
יש שני הליכים נפרדים ושני סוגי כספים שונים בפרשת סלייס.
התביעה על כ־950 מיליון ש״ח מיועדת לנפגעי סלייס IRA בלבד.
ה-71 מיליון ש״ח נוגעים לקופות הגמל המסלוליות ואינם יכולים לעבור ל-IRA.
הדין בישראל אוסר ערבוב כספים בין קופות גמל שונות.
דיוק רגולטורי מונע תקוות שווא ומחזק החלטות אחראיות.
לקריאה והעמקה בנושאים נוספים הקשורים לפרשת סלייס, ניתן לעבור לעמוד האב המרכזי: פרשת סלייס: מידע, ניתוחים ועדכונים
