הדיון הציבורי סביב עמלות סוכני הביטוח מפספס את הבעיה המרכזית בענף הביטוח בישראל. המאמר מנתח כיצד האחריות על מוצרי הביטוח והפנסיה נעצרת אצל סוכן הביטוח, בעוד שחברות הביטוח עצמן כמעט ואינן נושאות באחריות ישירה מול הלקוח. דרך ביקורת על כנס סוכני הביטוח של פוליסה, מוצגת הטענה כי השיח על עמלות הוא רק שכבת הסחה מבעיה מבנית עמוקה יותר.
הבעיה האמיתית בענף הביטוח היא לא העמלות
תקציר קולי של המאמר על כנס פוליסה, עמלות סוכני הביטוח ומבנה האחריות בענף הביטוח בישראל.
המאמר עוסק בביקורת על כנס סוכני הביטוח ועל הדיון הציבורי סביב עמלות סוכני הביטוח. לטענת הכותב, התקשורת והרגולטורים מתמקדים בשכר הסוכן במקום במבנה האחריות בענף הביטוח. בעוד שסוכן הביטוח מוצג כאחראי הישיר מול הלקוח, חברות הביטוח עצמן נהנות מהכנסות המוצרים אך אינן נושאות באחריות מלאה כאשר מתרחשות תקלות או כשלי שיווק. הכותב מקשר זאת גם לפרשת סלייס וטוען כי מדובר בבעיה מערכתית ולא בדיון על גובה עמלות.
הבעיה בענף הביטוח אינה גובה העמלות של סוכני הביטוח אלא מבנה האחריות. בפועל, סוכן הביטוח נושא באחריות מול הלקוח, בעוד שחברות הביטוח עצמן נהנות מהמוצרים ומהרווחים אך כמעט ואינן אחראיות ישירות כאשר מתרחשים כשלים.
לא. הבעיה המרכזית בענף הביטוח אינה עמלות סוכני הביטוח. הבעיה היא שחברות הביטוח מצליחות לאורך שנים להעביר את האחריות הישירה לסוכן הביטוח, בעוד שהלקוח נשאר להתמודד לבד מול מערכת רגולטורית מסובכת.
עיקרי הדברים:
הדיון על עמלות סוכני הביטוח מסתיר בעיה מבנית עמוקה יותר
חברות הביטוח נהנות מהמוצרים אך האחריות נעצרת אצל הסוכן
רגולציה נוספת על עמלות לא תפתור את משבר האמון בענף
פרשת סלייס המחישה כיצד האחריות מתפזרת ואף אחד לא לוקח בעלות אמיתית
הציבור לא בהכרח כועס על סוכני הביטוח בגלל השכר, אלא בגלל מבנה האחריות
בדיוק כפי שהזהרתי את לשכת סוכני הביטוח, בדיוק כך זה השתקף בכתבה של כלכליסט.
וזו בדיוק הסיבה שלא רציתי להיות שותף לפסטיבל הזה נגד סוכני הביטוח.
הביאו כמה סוכנים שכולם, כולל המארגנים, ידעו מראש מה דעתם.
הרי זו הדעה הישנה והמסורתית של הלשכה.
ומולם?
פרופסורים. אקדמאים. רואת חשבון.
כאילו “דיון פתוח”.
בפועל?
מלכודת.
מלכודת שהוכנה מראש.
כי המטרה לא הייתה סיעור מוחות בין סוכני ביטוח.
המטרה הייתה להציג את ענף סוכני הביטוח כחבורה של גילדה ישנה שעבר עליה הכלח.
ולכן גם דאגו שזה ייראה טוב בתקשורת.
שיעשה רעש.
שיכעיס.
תכלס, זה כבר לא היה כנס מקצועי.
זו הייתה מצגת: מצגת לתקשורת. מצגת לציבור.
מצגת לקראת השלב הבא בקמפיין ועשו מהסוכנים שקופית במצגת הזאת.
עוד שלב בקמפיין נגד סוכני הביטוח והעמלות.
די היה להסתכל על הקהל בפאנל כדי להבין את כוונת המשורר.
ועכשיו בואו נדבר רגע תכלס.
התקשורת לא באמת מבינה למה סוכני הביטוח מתעצבנים כשמתעסקים להם בשכר.
הרי כולם יודעים מה השכר של המשווקים הישירים בחברות הביטוח.
כולם יודעים כמה מרוויחים מי שמוכרים טלפונים, מחשבים, תרופות.
אפילו עיתונאים שממומנים על ידי ארגונים פוליטיים.
אז למה דווקא העמלות של סוכני הביטוח הפכו לאירוע לאומי?
השאלה היא לא כמה סוכן ביטוח מרוויח.
השאלה היא למה דווקא השכר שלו הפך לאובססיה ציבורית.
עוד חוק, עוד תקנה, עוד רגולציה.
העיקר שהסוכן יהיה שקוף, מבריק, גאון הדור.
נו באמת. ונראה לכם שאם הסוכנים יתחילו לגבות כסף ישירות מהלקוח אז כל הפסטיבל ייגמר?ממש לא.
זה רק יתחיל.
קודם “המלצות” לשכר טרחה הוגן.
אחר כך דיונים על הגבלת שכר טרחה.
ואז עוד רגולציה.
אבל על עברייני השוק האפור שמתחזים לסוכנים?
שם פתאום אין פיקוח.
שם הכל זורם.
אז הבעיה היא לא העמלות.
הבעיה היא העיוות של כל הענף.
תראו איך זה עובד בפועל.
נגיד רופא בבית חולים פישל.
רשלנות רפואית.
מי לוקח אחריות?
בית החולים.
המערכת.
לא רק הרופא לבד.
עכשיו בואו נעבור לעולם הביטוח.
סוכן ביטוח עובד תחת המטרייה של חברת הביטוח.
בלי חברת ביטוח הוא בכלל לא יכול להיות סוכן.
הוא משווק את המוצרים שלה.
חי מהמוצרים שלה.
מוכר את מה שהיא מייצרת.
אז מה קורה כשהסוכן מפשל?
הייתם מצפים שחברת הביטוח תיקח אחריות, נכון?
הרי היא יצרה את המוצר.
היא גבתה את הכסף.
אז זהו. שלא.
הלקוח נשלח לרשות שוק ההון.
למדור תלונות.
ומנהלי חברות הביטוח?
ממשיכים לחייך ולהרוויח.
ולמה זה ככה?
כי סוכני הביטוח רצו להיות “בעלי מקצוע חופשי”.
כמו עורכי דין, רופאים, רואי חשבון ומהנדסים.
רק שיש פה בעיה קטנה.
סוכן ביטוח תמיד יהיה סוכן של חברת ביטוח.
זו הגדרת החוק.
אם תרצו או לא.
ואז הציבור רואה מציאות מעוותת: כל האחריות נעצרת אצל הסוכן.
לא עולה למעלה לחברת הביטוח.
אז למה שהציבור לא יכעס על הסוכנים?
הרי אמרו לו שהחברות לא אחראיות.
שרק הסוכן אחראי.
ואז הסוכנים עוד מתגאים בזה.
ולא מבינים למה כולם עצבניים עליהם.
בואו נדגים את האבסורד.
נכנסתם לחנות מוצרי חשמל.
מכרו לכם טלוויזיה יקרה.
הגעתם הביתה והטלוויזיה לא עובדת.
חזרתם לחנות עם הקבלה.
אתם רואים את משה המוכר ממשיך למכור עוד טלוויזיות מקולקלות וקורץ לכם מהצד.
אתם ניגשים למנהל הרשת.
צועקים. כועסים והמנהל אומר לכם: “אין לי קשר לטלוויזיה. אני רק משכיר למשה מקום בחנות.”
רגע, אבל זו הטלוויזיה של החברה שלכם לא?
“כן, אבל שלנו מעולות. משה המוכר עבד עליך. תתלונן עליו במשרד התקשורת.”
הבנתם עכשיו איך שוק הביטוח עובד?
אין קשר לניודים.
אין קשר לעמלות.
אין קשר לשכר.
יש פה בעיה מבנית.
ומה אמרו בעלי סלייס, שמעון גולדברג וטוקטלי, כששאלו אותם על האחריות שלהם לכספי הפנסיה?
הם אמרו בפירוש: “אנחנו רק פלטפורמה עבור סוכני הביטוח.”
תכלס, זה כל הסיפור.
אתה הבנת את זה, טמבל?
