המאמר עוסק בדמגוגיה הציבורית סביב פרשות ההונאה הפנסיוניות בישראל ובניסיון לייחס מעשים פליליים של יחידים לענף הביטוח כולו. המאמר מדגיש כי סוכני ביטוח הם עצמאיים ונושאים באחריות אישית בלבד, וכי בפרשות היו מעורבים גם עורכי דין, יועצים פיננסיים וגורמי שיווק שלא זוכים לבחינה דומה. נטען כי הדרך להגן על הציבור אינה בהכפשת ענפים שלמים, אלא באכיפה אישית, מדויקת ושוויונית.
בכל פעם שנחשפת פרשת הונאה פיננסית, חוזר אותו דפוס מוכר: ניסיון להרחיב את האשמה מעבר למעורבים הישירים ולהדביק אותה לענף מקצועי שלם. כך גם בפרשות שוד קרנות הפנסיה, שבהן סוכני ביטוח מוצגים כבעיה מערכתית, במקום להתמודד עם האחריות האישית של מי שביצעו בפועל מעשים פליליים. זהו עיוות של המציאות, והוא פוגע בציבור החוסכים לא פחות משהוא פוגע במקצוע עצמו.
עבריינות היא אישית, לא ענפית
סוכן ביטוח הוא עצמאי. הוא פועל על פי שיקול דעתו, ואחראי אך ורק למעשיו. אין גוף שיכול לקבוע עבורו כיצד לנהוג, ואין הצדקה להטיל על כלל הסוכנים אחריות למעשים של עבריינים. בדיוק כפי שעבירה של רופא אינה מכתימה את הרפואה, ועבירה של עורך דין אינה הופכת את לשכת עורכי הדין לארגון עברייני, כך גם בענף הביטוח.
האחריות שלא נבחנת
בפרשות הפנסיוניות האחרונות היו מעורבים גורמים רבים מעבר לסוכני הביטוח.
לא ניתן היה לפתוח קרנות חוץ או חשבונות בנק להשקעות מעבר לים ללא חוות דעת וחתימות של עורכי דין, שאישרו לבנקים בחו״ל כי מדובר בקרנות חוקיות.
היו יועצים פיננסיים שעסקו בשיווק אקטיבי של אותן השקעות.
חלק מהשיווק התבצע בקבוצות פייסבוק פיננסיות, באמצעות משפיענים ויוצרי תוכן.
למרות זאת, הדיון הציבורי כמעט ואינו בוחן את האחריות של אותם גורמים. המיקוד בסוכני הביטוח בלבד אינו נובע מניתוח מקצועי, אלא מנוחות תקשורתית.
תקדימים ממקצועות אחרים
ההיסטוריה מלמדת כי גם במקצועות חופשיים אחרים התרחשו מחדלים חמורים. אסונות הנדסיים גבו חיי אדם כתוצאה מרשלנות או עבירות פליליות של יחידים. איש לא העלה אז דרישה “לטפל בענף כולו”. ההבחנה הייתה ברורה: מי שסרח, יישא באחריות אישית. כך אמורה לפעול גם מערכת פיננסית מתוקנת.
הדמגוגיה התקשורתית והבעיה האמיתית
לתקשורת נוח יותר לנהל דיון כוללני מאשר לעסוק באחריות פרטנית. תמיד יימצא בעל מקצוע שיתנדב להתגונן בשם הענף, להתנצל ולקחת אחריות על אחרים, גם כאשר לא הייתה לו כל אפשרות למנוע את המעשים. זו אינה אחריות מקצועית אלא חולשה מערכתית. הבעיה האמיתית של הענף איננה קיומם של עבריינים, אלא היעדר עמוד שדרה ברור מול מי שסרח.
סיכום
פשיעה פיננסית היא פשע של אנשים ולא של מקצועות.
סוכן ביטוח אחראי רק למעשיו שלו ולא לפשעים של אחרים.
בפרשות הפנסיה היו שותפים גם עורכי דין, יועצים פיננסיים ומשווקים, אך הביקורת הציבורית מתעלמת מהם באופן שיטתי.
הפניית האשמה לענף שלם היא דמגוגיה שמחליפה אכיפה אמיתית.
הדרך היחידה להגן על החוסכים היא חקירה ואכיפה אישית ולא ציד ענפים.
המאמר הזה הוא חלק מסדרת מאמרים העוסקים ברגולציה, פיקוח ואחריות אזרחית.
לקריאת מאמרים נוספים בנושא: רגולציה, פיקוח ואחריות אזרחית
