תמיד כאשר חברת הביטוח מסרבת לתת לך הלוואה, הטענות שנשמעות: "אבל יש לי אצלם המון כסף…" , "זו חוצפה שהם לא מוכנים לתת לי הלוואה!"
בבסיס הטענות שהוצגו, אין מאחוריהם כלום ולא כלום…, משום שאין ביטחונות לחברת הביטוח או בית ההשקעות, נקראים גם בשמם הרשמי "הגופים המוסדיים", שמלווה לכם את הכסף.
החיסכון הפנסיוני לא מעניק שום ביטחון, משום שבשונה מהלוואות פרטיות שאתם לוקחים מהבנק או מחברה אחרת, המוסדיים, נמצאים תחת רגולציה מחמירה של משרד האוצר, שמונע מהם לשעבד את הכספים הפנסיוניים להלוואה, בהתאם לתקנות של הפיקוח על שוק ההון משנת 2015, שהוחל ביישומם בשנת 2017.
לגופים המוסדיים אסור לקחת מכם ביטחונות ובשונה מהלוואות פרטיות שלקחתם מהבנק, לרוב אין הם, מכירים את הרקע הפיננסי שלכם ואת היסטוריית האשראי שלכם.
דווקא חוק האשראי החדש, שנכנס לתוקפו באפריל 2019, מיטיב עם המוסדיים ומעניק להם אפשרות לדעת קצת יותר עליכם, אבל עדיין, למוסדיים לא כדאי להיכנס לתחום האשראי הצרכני, משום שרשות המסים והרשות לפיקוח על ניירות ערך, אינה מכירה בהוצאות המימון של המוסדיים כהוצאה מוכרת ולכן אין הם רשאים לרשום את ההוצאות או ההכנסות בדוחות השנתיים שלהם, שהם מדווחים לבורסה.
אם כך הדבר, אין להם אינטרס כספי להיכנס לנישה זו, במידה והמהלך הזה הוא לא חלק מהאסטרטגיה של המוסדיים לקבלת עמיתים חדשים, שיעברו אליהם עם התכנית הפנסיונית שלהם, שזו במידה רבה, אסטרטגיה די יקרה בהתחשב בכך, שיש בצידה סיכון, שהלקוח לא יעמוד בהתחייבותו לשלם את ההלוואה.
למה בעצם המדינה מונעת מהמוסדיים לשעבד את התכניות הפנסיוניות של העמיתים בעבור ההלוואה, כפי שהיה נהוג עד לשנת 2017 ובוטל ע"י תקנות שהוציאה המפקחת על שוק ההון בשנת 2015, תחת הטענה לדאגה לפנסיה של העמיתים בקרנות הפנסיה, כפי שנהוג בהלוואות פרטיות שניתנים ע"י גופים פיננסים בארץ ובעולם.
עובדה שלא עומדת במבחן המציאות, בגלל העובדה שעמיתים שלא מאושרת להם ההלוואה, נאלצים לנקוט מתוך מצוקה כלכלית, צעדים שמגיעים לידי התפטרות יזומה של העמיתים, ממקום עבודתם, על מנת לשבור את החיסכון הפנסיוני ולשלם 35% מס למדינה.
משרד האוצר ניסה להלחם בתופעה זו ע"י הטלת מגבלות שונות ומשונות אך ללא הועיל, שכן כוח הרצון של העובד למצוא פתרון למצוקתו הכלכלית, שבה הוא נמצא גוברת על יכולת הרשויות להיאבק בעמיתים, מכורח העובדה שיש לחץ פוליטי שמופעל על הרגולטור שלעתים מרגיש שהוא מעל החוק.
"משימתו המסקרנת של מדע הכלכלה, היא להדגים לאנשים כמה מעט הם יודעים על מה שהם מדמיינים שהם יכולים להנדס"
-פרידריך האייק
המדינה ומשרד האוצר בפרט, דואגים לאינטרסים של המדינה, שאינם בהכרח חופפים לאינטרס הציבורי של החוסכים לפנסיה.
מרבית הכספים הפנסיוניים, נסחרים כיום בשוק ההון, בבורסה.
משרד האוצר והפיקוח על שוק ההון במשרד האוצר, מנהלים את המוסדיים ומכתיבים להם את דרך התנהלותם מכורח החוק, שמעניק להם סמכויות אלו.
בשונה מחברת הלוואות, שמעניקה הלוואות פרטיות ללווים שונים, במקרה של המוסדיים, המדינה היא שקובעת, באיזו ריבית היא תוכל להלוות כספים מהמוסדיים לצרכיה, בצורה של מכירת אגחי"ם ממשלתיים, כמו: התחמשות צבאית, פיתוח תשתיות לאומיות וכו'… שכן היא זו שמנהלת את המוסדיים, הלכה למעשה.
אם כך אתם יכולים כבר לנחש מי מרוויח מטריליוני השקלים שזורמים מכיסם של העמיתים שחוסכים לפנסיה, לשוק ההון.
האינטרס של משרד האוצר הוא להגדיל את כמות הכסף שזורם לשוק ההון ובדרך להקטין את ההוצאות שכרוחות בכך.
לצורך כך הוא עודד הוצאת צווי הרחבה בשיתוף עם ארגוני העובדים, הגדילו את הפרשות המעסיקים לפנסיה, חוקק חוק פנסיה חובה, שיחייב אפילו בעלי עסקים, להפריש לעצמם לפנסיה.
אפילו חייב להפריש בניגוד להגיון, בעבור מסתננים מאריתראה וסודן, שמועמדים לגירוש ובטוח שלא יוכלו ליהנות מכספי ההפרשה שהמעסיק מפריש בעבורם.
וכפי שנהוג לומר במחוזותינו, "עם האוכל, בה התיאבון" ולכן פקידי האוצר והרגולטור שבמשרד האוצר, יצאו בסדרה של חוקים ותקנות שכול מטרתם לחלוב את כספי האזרח עם מינימום של הוצאות.
לצורך כך הוא גייס את התותחים הכבדים שלו: את כתבי החצר ואת התקשורת שמרביתה נהנית מהכספים שמוזרמים אליה ממשרד האוצר, בין אם זה ישירות, כמו במקרה של ערוץ "כאן" ובין אם זה בעקיפין, ע"י תקציבי פרסום והנחות בתשלומים לטובת רישיונות הפעלת הערוץ…
מולם ניצבו סוכני הביטוח שהושלכו כאסקופה נדרסת תחת רגלי התקשורת ומערך ההסברה העשיר של משרד האוצר…
בתחילה דאג משרד האוצר להוציא את הסוכנים ממערך השיווק הפנסיוני, ע"י הורדת העמלות שהם מקבלים מהמוסדיים, תחת הטענה שזה מוביל להטיה צרכנית.
לאחר מכן, משרד האוצר דאג להורדת דמי הניהול בקרנות הפנסיה כדי להקטין את ההוצאות של החוסכים לפנסיה, כדי שיותר כספים ייכנסו לשוק ההון.
לאחר מכן, הוא פגע באטרקטיביות של החיסכון בפוליסות מנהלים שמנוהלות ע"י חברות הביטוח, שם יש למדינה פחות יכולת לשלוט בכספי החוסכים ולתעל אותם לאינטרסים שלם.
הבעיה בתחום ההלוואות התעוררה מקורח העובדה שההלוואות היו עד שנת 2017, משועבדות לתכניות החיסכון של העמיתים אצל המוסדיים.
עמית בקרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים, היה צריך לחסוך במשך 36 חודשים, על מנת שיוכל לקבל הלוואה בגובה של עד 50% מגובה כספי התגמולים שלו בתכנית החיסכון, בשעבוד שלהם להלוואה.
לא היה שום צורך בהוכחת יכולת החזר ההלוואה ובמידה והעמית לא עמד בהתחייבות לשלם את ההלוואה, שניתנה בריביות גבוהות יחסית שנעו סביב 5% -6% לשנה, לתקופה של עד 5 שנים, המוסדי יכול היה לחלט את הכספים שהעמית התחייב, מתוך כספי החסכונות שהועמדו כבטוחה לטובת מתן ההלוואה ופירושו של דבר, כספים שנגרעים מהמסחר בשוק ההון.
עובדה זו הייתה לצנינים בעיני משרד האוצר, שהחליט לאסור על המוסדיים לגעת בכספי החוסכים בשוק ההון וכך הגיעה לעולם, התקנה שביטלה את האפשרות שעמדה בידי המוסדיים, לשעבד את כספי העמיתים לטובת ההלוואה.
כמובן שמשרד האוצר וכתבי החצר שלו, הציגו זאת לציבור תחת הכותרת של דאגה לפנסיות של העמיתים.
מעניין שהיחס השתנה כשחברות ערכו תספורת לחובות שלהם כלפי המוסדיים, כאן המדינה נעמדה מנגד ולא התערבה בנעשה.
כשהמדינה מעבירה חלק מכספי העמיתים בשוק ההון לחברות אמריקניות שמעניקות הלוואות פרטיות לתושבים בארה"ב.
אותם חברות אמריקניות, מעדיפות לגייס את הכספים בשוק ההון הישראלי ולא האמריקני ומנגד הרגולטור במשרד האוצר, רואה במהלך זה פתח כניסה לשוק האמריקני ולא רואה מנגד את האינטרסים של עמיתי קרנות הפנסיה.
כדי למנוע תנודות חריפות בשוק ההון, מה שיוכל להשפיע על כמות הכסף בבורסה, משרד האוצר בסיוע הרגולטור, הוציא הנחייה חדשה שנכנסה לתוקף בינואר 2016 ונקרא בשם "המודל הצ'יליאני" שבינה לבין מודל כול שהוא מצ'ילה אין ולא כלום.
כול מטרת המודל הייתה, שכספי העמיתים שנחסכים אצל המוסדיים, ישבו במסלולים סולידיים כבריבת מחדל…
המשמעות היא פחות כספים לעמיתים שחוסכים לפנסיה ופחות דאגה בעבור משרד האוצר לתנודות הכספים בשוק ההון.
כ-90% מכספי העמיתים, מצויים כיום במסלול ברירת מחדל שקבע משרד האוצר, בהתאם לגילו, מה שמבטיח לו שלא יהנה מקצבה גבוהה בעת הגיעו לגיל פרישה והסיבה לכך, היא דחיקת רגלם של סוכני הביטוח מהתעסקות בשוק הפנסיוני שהעניקו לעמיתים ייעוץ פנסיוני, מחד ומנגד שיווק אגרסיבי של משרד האוצר שגרם לעמיתים להאמין באמת ובתמים שמשרד האוצר דואג לעתידו.
הסבר קצר זה, שילווה במספרים ימחיש לכם את עומק הבעיה שיוביל את העמיתים למה שמכונה כבר היום בפי אותם כתבי חצר של משרד האוצר, שכול תפקידם להפיל את הבעיה על המסדים, כ"משבר קרנות הפנסיה"…
אם עמית שחוסך בתכנית פנסיונית כול שהיא, נמצא במסלול ברירת מחדל "המודל הצ'יליאני", ירוויח בשנה על הכסף שהפקיד, כ3% בממוצע.
כשהאינפלציה השנתית עומדת בשנים האחרונות על גובה של כ-3%, אנו מגיעים למסקנה שלמעשה הרווח של אותו עמית הוא 0%!
וזאת בלי שהורדנו את אחוז דמי הניהול, שגובה חברת הביטוח מדי שנה, כשהסכום המינימלי שנגבה ע"י המוסדיים, עומד במקרה הטוב על כ-1% לשנה ובדרך כלל אף יותר מכך…
כלומר אנו כבר נמצאים בהפסד כספי, בתקופות בה הבורסה נמצאת בתנופה כלפי מעלה ומה קורה כשהבורסה בירידה?
אז הרווח הוא (מינוס) -3%!
ברור לכם מהדוגמה הזו, שבסופו של יום, אתם חוסכים פחות מהכסף שהפקידו בעבורכם.
ומה קורה כשכבר הגעתם לגיל יציאה לגמלאות?
גם שם התערב האוצר…
הרי כשאתם יוצאים לגמלאות, אתם הופכים לאויב העם.
אתם מדללים את הכספים שהזרמתם קודם לכן לשוק ההון ושומו שמיים, אתם עוד מעזים לקחת את הכסף שחסכתם בזיעת אפיכם לכיסכם לצורכים שלכם שזו מבחינת משרד האוצר, הקו האדום שנחצה…
אם בעבר היו פוליסות בחברות הביטוח, בהם נקבע מראש בחוזה, כמה פנסיה התחייבה חברת הביטוח לתת לעמית שהגיע לגיל פרישה, ע"י קביעת "מקדם לפנסיה" שהובטח מראש, לחוסך…
משרד האוצר דאג בשנת 2013, לבטל את הנוהל הזה והחל משנת 2013, רק משרד האוצר קובע כמה פנסיה תקבלו.
אתם שואלים בטח איך זה קרה?
ראשית נסביר מהו "מקדם פנסיוני"?
הגעתם לגיל פנסיה וחסכתם לדוגמה, כמיליון ש'.
איך יקבע כמה פנסיה תקבלו?
יש מושג שנקרא "המקדם הפנסיוני" כלומר, אם המקדם עומד כיום על 200, על כול 200 ש' שחסכתם בגיל פרישה לפנסיה תקבלו 1 ש' בחודש.
כלומר אם חסכתם 200 אלף ש', קיבלתם 1 אלף ש' פנסיה לחודש ואם כמו בדוגמה שלפנינו, חסכתם 1 מיליון ', תזכו לקבל קיצבה חודשית בגובה של 5 אלף ש'.
וכשרוצים שתקבלו פחות כסף בפנסיה, מה שצריך, זה להגדיל את המקדם הפנסיוני.
קביעת המקדם ע"י חברת הביטוח בחוזה בין העמית המבוטח למוסדיים, כפי שהיה נהוג עד לשנת 2013, נוצר מתוך תחרות בין חברות הביטוח.
משרד האוצר שיווק לעמיתים כי המוסדיים לא מסוגלות למדוד את הסיכון שהם עומדים בפניהם ע"י קביעת המקדם הפנסיוני ולכן היות שכול השכל מרוכז כביכול, אצל הרגולטור במשרד האוצר, הם למעשה, לפי התעמולה, שהפיצו כתבי החצר לציבור החוסכים, הצילו את חברות הביטוח מעצמם והצילו את כספי העמיתים מפני פשיטת רגל של המוסדיים ולכן משרד האוצר יהיו אלו שיקבעו כמה פנסיה תקבלו…
עכשיו אתם נמצאים בידיים של פקידי האוצר, שיכולים להגדיל את המקדם הפנסיוני, מתוך "דאגה" לקצבה שלכם, שתקטן בגלל הגידול בתוחלת החיים בארץ ולכן תזכו לקצבה נמוכה יותר, תותיר את מרבית כספיכם בשוק ההון…
וכמובן שאם לא די בכך, משרד האוצר דאג בעוד מועד לכך, שכ-60% מהקצבה שלכם תקבלו מכספי המסים משלמים הצאצאים לכם ולא מתוך הכספים שחסכתם, שיישארו בשוק ההון…
