בעבר היו מאשימים אותנו, את סוכני הביטוח, בסיוע של עיתונאי חצר מטעם בתי ההשקעות הגדולים והבנקים, שדמי הניהול של קופות הגמל וקרנות הפנסיה גבוהים, בגלל הבונוסים לסוכני הביטוח והעמלות הגבוהות שהם מקבלים, כל זה נועד לצורך ערפול המניעים והמגמות בשוק ההון.
מחקר שפרסם רונן סלומון, מנהל תחום פיננסים ושוק ההון, בלשכת המסחר ת"א, מראה כי בשנים שלאחר חקיקת חוק בכר, התחוללה מגמה הפוכה בענף בתי ההשקעות מהמגמה שאליה כוון החוק. במקום שיתרבו מספר השחקנים, הם החלו להצטמצם בצורה דרסטית.
מ-205 בתי השקעות, שפעלו לפני חקיקת חוק בכר, בשנת 2006, בשנת 2012, ירדו כמות בתי ההשקעות ל-130 חברות הפועלות כיום בישראל.
המגמה של סגירת בתי ההשקעות היא זו שהובילה לריכוזיות חדשה בשוק ההון, שהובילה בסופו של יום להעלאת דמי הניהול בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות.
הגורם המרכזי לירידה הדרסטית במספר בתי ההשקעות, אינו קשור כלל לסוכני הביטוח, אלא לצמצום התחרות בתחום והרגולציה שהופעלה כחלק מחוק ועדת בכר שחוקק בשנת 2005. בעקבות הדרישות הרבות של המפקח על שוק ההון במשרד האוצר והרשות לניירות הערך, בתי השקעות רבים לא הצליחו לעמוד בדרישות. הדרישות באו לידי ביטוי בדיווחים נרחבים יותר ללקוחות, ביקורות מתישות, העלאת אגרות, דרישות הון וכדומה.
העלייה בדמי הניהול בשנים האחרונות
העלאת ההוצאות על אגרות, הוצאות פיקוח וקנסות לעוסקים בענף בתי ההשקעות, בשיעור חד, הוביל גופים בענף להתמזג או למכור את פעילותם לבתי השקעות גדולים.
מהלך זה הועיל לרגולטור, שהוריד ממנו את האחריות לפיקוח על בתי השקעות רבים והזיק לכלל אזרחי המדינה.
מיעוט בתי השקעות גרם לעליה בדמי הניהול.
חוק הרגולציה של הרשות לניירות ערך, מרתיע רבים מלעסוק בענף, משום שהיקף הקנסות ובכללם קנסות בשל טעויות טכניות או מילוי טפסים באופן שגוי, עשוי להגיע לסכומים של מיליוני שקלים.
חברות ביטוח לא מוכנות לבטח את בתי ההשקעות בביטוח אחריות מקצועית למקרים אלו.
בתי ההשקעות הקטנים חיוניים למשק בריא. היעלמותם, הותירה שוק ריכוזי, שנשלט ע"י בתי השקעות גדולים בלבד.
העדר תחרות הוביל לריכוזיות בשוק ההון שגרמה בסופו של יום להעלאת דמי הניהול בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות לחוסכים הפרטיים.
