שמתם לב שבשנים האחרונות כלי התקשורת כמעט הפסיקו לדבר על דמי הניהול בקופות הפנסיוניות? במשך עשור לפחות כל הכתבות והפרסומים חזרו על אותה מנטרה: “אי אפשר לדעת מה תהיה התשואה, לכן הדבר החשוב ביותר הוא כמה דמי ניהול אתם משלמים.” הציבור הוכוון להתמקד רק באחוזי דמי הניהול ולהתעלם מהותית ממסלול ההשקעה ומהפיקוח על כספי הפנסיה שלו.
הטענה הפופולרית דאז הייתה שסוכני הביטוח הם אלה שמעלים את דמי הניהול, משום שהם מקבלים עמלות מהגופים המוסדיים. בפועל, מרבית סוכני הביטוח כלל לא שיווקו קופות פנסיוניות. מי ששלט בשוק היו המוסדיים עצמם, שהעסיקו משווקים מטעמם וחילקו ביניהם את השוק בהסכמות שקטות. רשות ההגבלים העסקיים ידעה על כך, אך בחרה לעצום עין. כל עוד היה את מי להאשים ,סוכני הביטוח ,לא היה צורך לבדוק לעומק את התנהלות הגופים הגדולים.
בשנת 2015 לשכת סוכני הביטוח פנתה למפקחת על שוק ההון דאז, דורית סלינגר, בדרישה להפריד את העמלות מדמי הניהול. זה היה צעד חריג: בפעם הראשונה רגולטור ממשלתי התערב ישירות במשא ומתן עסקי בין סוכנים לגופים מוסדיים. מאז אותה החלטה, הפיקוח על הביטוח הפך לגורם שמתערב כמעט בכל פרט ביחסי הסוכן־לקוח, לעיתים תוך פגיעה בתחרות החופשית ובמעמד הסוכנים העצמאיים.
ואז פרצה פרשת סלייס ,השוד הגדול של כספי הפנסיה. לפתע נחשף לציבור כי דמי הניהול אינם הגורם היחיד שצריך לבדוק, ולעיתים אינם אפילו החשובים ביותר. החשוב באמת הוא להבין לאן מופנים כספי החיסכון, באילו מסלולי השקעה הם מושקעים, מי מנהל אותם בפועל, ועד כמה קיימת שקיפות ובקרה על התהליכים. פרשת סלייס המחישה שללא פיקוח אמיתי, גם קופה “זולה” בדמי ניהול עלולה להסתיר סיכון עצום לחוסכים.
מאותו רגע התקשורת שינתה כיוון. השיח הציבורי עבר מדמי ניהול למסלולים פסיביים, ופתאום כמעט כל אדם הפך למומחה להשקעות פסיביות. יועצי ההשקעות המקצועיים נדחקו הצידה, והאשמה חזרה לסוכני הביטוח ,הפעם בנימוק אחר: העמלות שהם מקבלים “מעוותות את השוק”. קל ונוח להטיל אחריות על הסוכן, קשה יותר להודות בכישלון רגולטורי.
בשיחה אישית שקיימתי עם בכיר ברשות ההגבלים העסקיים הוא אמר משפט שמסכם היטב את מצב העניינים: “אתה צודק בטענות שלך, אבל החלטנו כך ,אז נמשיך גם אם זו טעות.” משפט שמבהיר היטב כיצד השוק הפנסיוני בישראל מתנהל כיום: לא על ידי כוחות שוק ותחרות הוגנת, אלא על ידי פקידים וביורוקרטים בעלי אינטרסים, הפועלים לעיתים קרובות לטובת גופים מוסדיים ולא לטובת הציבור.
שוק ההון והפנסיה בישראל נמצא כעת בתקופה של שינוי עמוק. הציבור מתחיל להבין שהנושא החשוב באמת הוא לא רק גובה דמי הניהול, אלא איכות הניהול, מבנה ההשקעות, והאחריות המקצועית של מי שמנהל את כספו. רק שילוב של שקיפות, פיקוח אמיתי ותחרות הוגנת יבטיח שחיסכון פנסיוני יהיה באמת בטוח.
