לכאורה, שוק ההון הוא זירה רציונלית. המספרים מדברים, הנתונים מונחים על השולחן, וכל אחד מוזמן לנתח, לשקלל, ולבחור. אבל כל מי שהתנסה בהשקעות, גם בצורה בסיסית, יודע היטב שהמציאות רחוקה מאוד מהתיאוריה. ההחלטות שאנחנו מקבלים לגבי הכסף שלנו נובעות לא רק ממידע, אלא מהרגשה. והרגשה, מטבעה, יכולה להטעות.
הכלכלה ההתנהגותית, תחום שחקר לעומק את ההתנהלות שלנו כצרכנים ומשקיעים, כבר הוכיחה מזמן שמשקיעים לא פועלים לפי מודלים מתמטיים. הפחד מפני הפסד, האשליה שאפשר לחזות את השוק, תחושת הביטחון המוגזם כשהכול עולה, כל אלה משפיעים עלינו בעוצמה. דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, שניים מהחוקרים המרכזיים בתחום, הראו כבר בשנות ה־70 שאנשים שונאים להפסיד הרבה יותר מאשר הם אוהבים להרוויח. למעשה, ההשפעה הרגשית של הפסד כספי חזקה פי 2.5 מהשמחה של רווח זהה. זה מסביר למה אנחנו נוטים למכור מניות דווקא כשהן יורדות, לא כי זה מהלך נכון, אלא כי קשה לנו לשאת את התחושה שאנחנו "מפסידים".
אחת הטעויות הנפוצות של משקיעים היא הניסיון "לתזמן את השוק", כלומר לצאת רגע לפני ירידות ולחזור רגע לפני העליות. על פניו זו נשמעת אסטרטגיה חכמה, אבל בפועל, מדובר באשליה כמעט מוחלטת. גם מקצוענים לא באמת יודעים לחזות את נקודת השפל או את רגע התיקון. במרץ 2020, כשהקורונה פגעה בכלכלה העולמית, שוקי ההון התרסקו בחדות. מדדים מובילים בעולם ירדו בעשרות אחוזים תוך ימים ספורים. התחושה הכללית הייתה של קריסה.
רבים מכרו מתוך פאניקה – ואז ראו את השוק מתאושש במהירות, חוזר לרמות השיא ואפילו שובר אותן.
מי שנשאר בפנים, למרות הפחד, הרוויח. מי שמיהר לצאת, קיבע הפסד, והחמיץ את העלייה.
כדי להבין עד כמה ההתנהגות הזו לא הגיונית, מספיק רגע לדמיין סצנה אחרת לגמרי.
נניח ששוק המניות הוא כמו שוק הכרמל, או כל שוק ירקות אחר, כזה עם בסטות צבעוניות, סוחרים שמציעים מבצעים, והמון אנשים שמסתובבים עם שקיות.
עכשיו, נניח שכל בסטה מייצגת מניה אחרת, ובעל הבסטה הוא בעצם נציג של חברה ציבורית. לפעמים המחירים גבוהים, לפעמים הם יורדים. בדיוק כמו בשוק.
השעה היא חמש אחר הצהריים, סוף יום המסחר. הסוחרים מתחילים להוריד מחירים – עגבניות, מלפפונים, תפוחי עץ – הכול זול יותר.
בשלב הזה יש לכם שתי אפשרויות:
- לברוח מהשוק כי "המחירים יורדים",
- להישאר ולעשות קנייה חכמה, כי עכשיו הכול נמכר בהנחה.
רוב האנשים כמובן יבחרו באופציה השנייה. הם לא ייבהלו ממחירי סוף היום, הם יבינו שזו הזדמנות.
אז למה כשזה מגיע לשוק ההון, התגובה שלנו הפוכה לגמרי?
למה כשאנחנו רואים ירידות חדות במחירי מניות, אנחנו לא קונים אלא בורחים, כאילו מדובר בסכנה ולא בהזדמנות?
התשובה פשוטה: כי כשמדובר בירקות, אנחנו לא מפחדים.
אבל כשזה כסף, השקעה, עתיד, הפחד משתלט, וההיגיון יוצא מהמשוואה.
וזו בדיוק הפסיכולוגיה של המשקיע: גם אם יש הנחות, אנחנו פוחדים לקנות.
גם אם כולם מוכרים, אנחנו מרגישים שחייבים להצטרף.
וזה מה שהופך את שוק ההון, לא פעם, למקום שבו לא ההשקעה מפסידה, אלא ההתנהגות שלנו.
השוואה גרפית: שוק המניות מול שוק הירקות
| שוק ירקות אמיתי | שוק המניות |
|---|---|
| בסוף היום, המחירים יורדים | בתקופות משבר, המחירים יורדים |
| אנשים מנצלים את ההזדמנות וקונים יותר | אנשים נבהלים ובורחים מהשוק |
| "הנחה זה טוב – כדאי לקנות עכשיו" | "זה נופל – עדיף לברוח לפני שיהיה גרוע יותר" |
| הגיון צרכני בסיסי | תגובה רגשית לפחד מהפסד |
| החלטה מתוך תועלת | החלטה מתוך לחץ |
שאלה למחשבה:
אם היינו מתנהגים בשוק ההון כמו שאנחנו מתנהגים בשוק הירקות, כמה כסף היינו יכולים לחסוך, או להרוויח?
