היסטוריית ההלוואות הפנסיוניות בישראל

התפתחות היסטורית, רגולציה והשפעתן על משקי בית

שנות ה־50 עד ה־70: ראשית קופות החיסכון והפיקוח הראשוני

עם הקמת מדינת ישראל, נבנו בהדרגה מסגרות החיסכון ארוך הטווח: קרנות הפנסיה הראשונות, קופות הגמל ופוליסות ביטוח המנהלים. את הכספים ניהלו גופים מוסדיים בפיקוח הדוק של משרד האוצר, כשהדגש המרכזי היה על יציבות כלכלית ועידוד הציבור לחסוך לעתיד.

באותן שנים נקבעו כללים נוקשים לגבי אופן ההשקעה של כספי החוסכים. מרבית הכספים הופנו לאיגרות חוב ייעודיות שהנפיקה המדינה, לעיתים בשיעור גבוה מאוד מכלל הנכסים. רק חלק קטן הופנה להשקעות חופשיות יותר, ביניהן גם מתן הלוואות. למעשה, שיעור ההשקעה בהלוואות ובפיקדונות היה זניח בהשוואה להיקף ההשקעות באיגרות החוב הממשלתיות.

כבר בשנות השישים נכללו בתקנות מס הכנסה סעיפים ראשונים שאיפשרו לקופות להעמיד אשראי לחוסכים עצמם. החזרי ההלוואה נוכו מחשבונות העמיתים, מה שיצר לראשונה מנגנון מוסדר של הלוואות מקופות פנסיוניות. למרות זאת, מדובר היה בעיקר באפשרות תיאורטית, בפועל, כמעט ולא נעשה שימוש נרחב במנגנון הזה.

במהלך שנות השמונים נוספה גם רגולציה מסודרת בתחום ביטוחי המנהלים. חוק הפיקוח על הביטוח העניק סמכות למפקח לקבוע כללים ברורים לגבי הלוואות שחברות הביטוח רשאיות להעמיד במסגרת הפוליסות.

למעשה, במשך כמה עשורים ראשונים, מי שחיפש מימון אישי או אשראי לדיור נאלץ לפנות כמעט תמיד לבנקים. רק בהמשך, עם התפתחות השוק הפיננסי, הלכו והתרחבו האפשרויות לקבל הלוואות מקופות פנסיוניות, מגופי הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח, עד שהפכו לאחד הכלים המשמעותיים ביותר בשוק האשראי החוץ־בנקאי בישראל.

שנות ה־80: שינויים והגבלות

שנות ה־80 היו תקופה של טלטלות כלכליות בישראל: אינפלציה חריגה, תוכנית הייצוב של 1985 ושינויי עומק בשוק ההון. כל אלה השפיעו ישירות גם על תחום החיסכון הפנסיוני. בשנת 1988 נסגרו בפני מצטרפים חדשים קופות הגמל הוותיקות שהבטיחו תשואה קבועה וצמודת מדד, והמערכת עברה בהדרגה למודל חדש, תשואה שתלויה בביצועי השוק החופשי ולא בהבטחת המדינה.

הקופות החדשות קיבלו חופש פעולה רחב יותר. אם בעבר הן נדרשו להחזיק חלק גדול מהנכסים באיגרות חוב ממשלתיות ייעודיות, הרי שמאותו שלב נפתחו בפניהן אפשרויות השקעה מגוונות יותר, כל עוד עמדו בכללים שקבע משרד האוצר. עם זאת, בכל הנוגע למתן הלוואות מקופות פנסיוניות לעמיתים עצמם, כמעט ולא חל שינוי מהותי.

ההלוואות הותרו רק תחת מגבלות נוקשות: נאסר על קופה להלוות כספים למעסיק שהוא עצמו עמית, או להשקיע בעסק פרטי של אחד החברים, מחשש לניצול לא תקין של כספי הציבור. בפועל, ההיקף היה קטן מאוד, ורוב ההלוואות ניתנו כמקדמות על חשבון תגמולים או כסיוע לדיור שנעשה דרך מקום העבודה.

באותה תקופה, מרבית משקי הבית בישראל המשיכו להישען על הבנקים כמקור עיקרי לאשראי לצריכה ולמשכנתאות. כספי החיסכון הפנסיוני נותרו ברובם סגורים ונעולים לטווח ארוך, כשהשימוש בהם לצורך הלוואות מקופות פנסיוניות היה בעיקר אפשרות על הנייר. רק בשנות ה־90 ועם התפתחות הרפורמות בשוק הפנסיוני, הפכו הלוואות אלה לכלי נגיש יותר עבור הציבור הרחב.

שנות ה־90: ליברליזציה זהירה

שנות ה־90 סימנו תפנית משמעותית בשוק ההון המקומי. מדיניות הממשלה עברה בהדרגה לליברליזציה, מה שהשפיע ישירות גם על החיסכון הפנסיוני. קרנות הפנסיה הוותיקות נסגרו בפני חוסכים חדשים, ובמקומן הוקמו קרנות צוברות מודרניות. במקביל, קופות הגמל והפנסיה קיבלו חופש השקעה רחב יותר בהשוואה לעשורים הקודמים, צעד שאיפשר להן לגוון את תיקי הנכסים ולפעול בגמישות גבוהה יותר.

בתקופה זו התחילו להופיע בדוחות הכספיים של הגופים המוסדיים סעיפים ייעודיים שנגעו למתן הלוואות מקופות פנסיוניות לחוסכים. אמנם ההיקפים היו מוגבלים יחסית, אך מדובר היה בחידוש חשוב: לראשונה נוצרה חלופה אמיתית לפדיון מוקדם של כספי החיסכון. כך יכלו חוסכים לקבל מימון מיידי מבלי לאבד את זכאותם להטבות מס או לפגוע בזכויות הפנסיוניות העתידיות שלהם.

הרגולציה של אותה תקופה אפשרה מתן אשראי לעמיתים, אך הציבה קווים אדומים ברורים. נקבע כי לא יינתנו הלוואות בתנאים מועדפים לחבר מסוים, אלא לפי מדיניות כללית ושקופה של הקופה. בנוסף, הודגש הצורך בשמירה על ניהול סולידי של כספי החיסכון, כדי להבטיח שהלוואות לא יפגעו ביציבות הקופות ובזכויות החוסכים.

בסוף העשור נכנס לשיח הציבורי גם נושא קופות ה־IRA. בהצעת החוק הראשונית נקבע במפורש כי קופת IRA לא תוכל להעמיד הלוואות מקופות פנסיוניות לעמיתים, מחשש שחוסכים ינצלו זאת ל"הלוואה עצמית" במסווה של השקעה.

למרות ההתפתחויות, בסיכומו של דבר ההלוואות הפנסיוניות בשנות ה־90 נותרו בשוליים. רוב משקי הבית המשיכו לפנות לבנקים כערוץ מימון עיקרי, בעוד ההלוואות מהמוסדיים נתפסו ככלי משלים שנועד לשמור על החיסכון ולאפשר גמישות נקודתית בלבד.

שנות ה2000 עד 2016: הלוואות בשיעבוד הקופה

תחילת שנות ה־2000 סימנה נקודת מפנה דרמטית בשוק ההון והחיסכון בישראל. המדינה חיזקה את הפיקוח על הגופים המוסדיים והחילה עליהם רגולציה רחבה יותר, צעד שאיפשר להם להתרחב בהדרגה גם לתחום מתן האשראי לציבור הרחב.

בשנת 2005 נכנס לתוקפו חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל). החוק הסדיר בחקיקה ראשית את פעילותן של קופות הגמל, והעביר את סמכויות הפיקוח לידי אגף שוק ההון במשרד האוצר (שבהמשך הפך לרשות שוק ההון). לראשונה נקבע בחוק כי הרגולטור מוסמך להגדיר כללים ברורים באשר לזכאות עמיתים לקבל הלוואות מקופות פנסיוניות.

באותה שנה יושמה גם רפורמת בכר ששינתה לחלוטין את מבנה השוק: הבנקים חויבו למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שהחזיקו, והניהול עבר לידי חברות הביטוח ובתי ההשקעות. התוצאה הייתה תחרות מוגברת בין הגופים המוסדיים והצורך לפתח מקורות תשואה חדשים, ובתוך כך גם להרחיב את פעילות ההלוואות לחוסכים.

בפועל, כבר בעשור זה החלו חוסכים לקבל הלוואות מקופות פנסיוניות בתנאים ברורים:

• ההלוואות ניתנו כנגד שיעבוד הקופה או הקרן.

• הלווה יכול היה לקבל עד מחצית מכספי התגמולים (לא כולל מרכיב הפיצויים).

• הזכאות ניתנה לאחר ותק מינימלי של שלוש שנים או 36 הפקדות רצופות.

• שיעורי הריבית נעו סביב 5%–6% לשנה, נמוכים יחסית לאשראי הבנקאי.

המציאות הכלכלית של אותם ימים תרמה להתפתחות התחום. סביבת ריבית יורדת, ובייחוד המשבר הפיננסי העולמי של 2008 שהביא לריביות שפל, עודדו את הגופים המוסדיים להגדיל את היקף האשראי שהם מעמידים. אם בעבר התמקדו בעיקר בעסקים גדולים, הרי שבעשור זה התרחב בהדרגה גם תחום ההלוואות למשקי בית. בין 2010 ל־2014 זינק היקף האשראי שהעמידו המוסדיים למגזר הפרטי ביותר מ200%, והגיע לעשרות מיליארדי שקלים, מתוכם נתח משמעותי הועמד במסגרת הלוואות מקופות פנסיוניות.

עבור החוסכים, מנגנון זה הפך לחלופה אמיתית לפדיון מוקדם של החיסכון. במקום למשוך כספים ולאבד זכויות פנסיוניות או הטבות מס, יכלו העמיתים לקבל הלוואה בתנאים נוחים ולהשאיר את החיסכון ממשיך לצבור תשואה.

יחד עם זאת, בתחילת העשור לא התקיימה אחידות בין הגופים. כל חברה הפעילה מדיניות פנימית שונה, ההלוואות עברו דרך ועדות השקעה והיו כפופות לכללי זהירות, אך לא היה עדיין חוזר רגולטורי מסודר. רק בשנים המאוחרות יותר ניכרה מגמה להסדרה כוללת. בשנת 2014 מונתה ועדת גולדשמידט לבחינת השקעות הגופים המוסדיים באשראי חוץ־בנקאי, כולל הלוואות מקופות פנסיוניות והמלצותיה סללו את הדרך לחוזרי רשות שוק ההון שהסדירו את התחום באופן רשמי בשנת 2016.

ניסיונות חברות הביטוח להיכנס לאשראי הצרכני

לאחר רפורמת בכר בשנת 2005, ניסו חברות הביטוח בישראל להתרחב מעבר לעולם החיסכון הפנסיוני ולבחון אפשרויות חדשות בתחום האשראי הקמעוני, תחום שנשלט במשך עשרות שנים כמעט בלעדית בידי הבנקים. היוזמות כללו שיתופי פעולה עם חברות כרטיסי אשראי, פיתוח מוצרים ייעודיים ואף ניסיונות למתן הלוואות ישירות לציבור הרחב.

בשנת 2007, למשל, חברה הראל לויזה כאל והשיקה את כרטיס האשראי "הראל רילקס". הכרטיס שווק דרך סוכני ביטוח והוצג ככלי למתן אשראי צרכני ללקוחות החברה. בפועל, ההיענות הייתה נמוכה והמיזם נסגר בתוך שנתיים בלבד, לאחר שהונפקו כ10,000 כרטיסים.

גם חברות אחרות ניסו ללכת בכיוון הזה: הפניקס בחנה אפשרות לרכוש נתח מישראכרט, מגדל ניהלה מגעים לרכישת מניות בלאומי קארד, וכלל ביטוח הקימה מיזם משותף עם אותה חברה. במקביל, כלל וביטוח ישיר החלו להעמיד הלוואות ייעודיות, בעיקר לרכישת רכבים או למימון צרכני. אלא שחלק מהיוזמות נחסמו על ידי הרגולטורים שחששו מפגיעה בתחרות, ואחרות לא צלחו מסיבות כלכליות ותפעוליות.

הקשיים היו רבים: עלויות מימון גבוהות יותר מאלה של הבנקים, חוסר בידול אמיתי במותגי כרטיסי האשראי, והחשוב מכל – מגבלות רגולטוריות נוקשות. המגבלות לא אפשרו לחברות הביטוח להשתמש בכספי קופות הגמל והפנסיה למתן אשראי צרכני ישיר, והגבילו אותן לפעילות מסורתית יותר של הלוואות מקופות פנסיוניות לעמיתים קיימים.

בסופו של דבר, רוב המיזמים קרסו תוך זמן קצר, וחברות הביטוח שבו להתמקד בנישה שבה יש להן יתרון מובהק, ניהול חסכונות ארוכי טווח ומתן הלוואות מקופות פנסיוניות לחוסכים, כמענה חלופי לאשראי הבנקאי ובתנאים תחרותיים יותר לציבור.

2016–2019: המסלקה הפנסיונית והסוכנויות העצמאיות

בשנת 2013 קיבלה רשות שוק ההון החלטה אסטרטגית: להקים מערכת מרכזית שתאגד את כלל המידע הפנסיוני של הציבור ותהפוך אותו לזמין, ברור ונגיש. כך נולדה "המסלקה הפנסיונית", שיצאה לדרך בפועל בשנת 2016 ומנוהלת מאז בידי חברת סוויפטנס, שזכתה במכרז ייעודי של משרד האוצר.

המערכת מאפשרת לכל אזרח ולכל גוף מוסדי לקבל תמונה מלאה ומדויקת על החסכונות הפנסיוניים, קרנות פנסיה, קופות גמל, ביטוחי מנהלים וקרנות השתלמות, במקום לחפש מידע חלקי מול כל חברה בנפרד. בזכות זה נוצרה לראשונה שקיפות אמיתית, שמאפשרת לא רק ניהול חכם של החיסכון אלא גם איתור הזדמנויות לקבלת הלוואות מקופות פנסיוניות בתנאים הוגנים.

למה נועדה המסלקה?

• ייעול תהליכים, חיבור כל הגופים הפנסיוניים למערכת מרכזית אחת שמעבירה מידע וכספים בצורה מסודרת.

• דיוק ושקיפות, הפחתת טעויות ויצירת שקיפות מלאה בחיסכון של כל חוסך.

• הנגשת המידע לציבור, כל חוסך יכול לקבל דוח מרוכז על כל הכספים שצבר, מה שמקל על קבלת החלטות פיננסיות.

• חיסכון בעלויות, הפחתת עמלות והוצאות מיותרות בתהליך העברת כספים וניהול הקופות.

תרומת המסלקה לעולם ההלוואות

אחד השינויים הדרמטיים שהביאה המסלקה הוא פתיחת הדלת לעולם שקוף ונגיש יותר של הלוואות מקופות פנסיוניות. אם בעבר חוסך כמעט ולא ידע אילו אפשרויות עומדות בפניו, כיום ניתן לראות בצורה ברורה את כל הנתונים, להשוות בין גופים מוסדיים, ולזהות אילו מסלולי הלוואות זמינים לו, מבלי לאבד שליטה על החיסכון לטווח ארוך.

המעסיקים גם הם נהנים מהמערכת, שכן המסלקה מאפשרת לבצע הפקדות שוטפות לעובדים בצורה פשוטה, מהירה ובטוחה, תוך שמירה על עקביות וניהול תקין.

המסלקה הפנסיונית שינתה את כללי המשחק: היא הפכה את תחום החיסכון הפנסיוני לנגיש ושקוף יותר, וחיזקה את מעמדן של הלוואות מקופות פנסיוניות ככלי אמיתי לניהול תזרים ואשראי אישי.

שנת 2016: החוזר הרגולטורי

שנת 2016 סימנה תפנית משמעותית בתחום האשראי הפנסיוני בישראל. רשות שוק ההון פרסמה את חוזר 2016-9-5, שהסדיר באופן ברור את הכללים למתן הלוואות מקופות פנסיוניות. ההוראות החדשות קבעו סטנדרט אחיד והגבירו את הביטחון של החוסכים: נאסר לגבות דמי טיפול, הוגדרו מגבלות ברורות על היקף האשראי, ונקבעה חובת הקמת ועדות אשראי פנימיות בכל גוף מוסדי.

החוזר איפשר לגופים מוסדיים להרחיב את פעילותם ולהעמיק את מעורבותם בשוק האשראי. מעבר ליכולת להעניק הלוואות מקופות פנסיוניות, נפתחו בפניהם גם תחומים נוספים, כגון משכנתאות ומימון פרויקטים בענף הנדל"ן. חברות ביטוח מובילות החלו להציע משכנתאות ישירות לציבור, ובחלק מהמקרים שיתפו פעולה עם בנקים לצורך מתן אשראי משותף.

במקביל, נפתח פתח גם לאשראי צרכני כללי, שאינו מבוסס על חיסכון פנסיוני. הרגולטור קבע כי ההיקף יהיה מוגבל, עד חצי אחוז מנכסי הגוף המוסדי, במטרה לאפשר כניסה מבוקרת ולצמצם סיכונים. חלק מהחברות הקימו זרועות אשראי ייעודיות או רכשו תיקים קיימים כדי להרחיב את פעילותן.

למרות המגבלות, תחום ההלוואות מקופות פנסיוניות צמח במהירות. בין השנים 2018 ל־2021 כמעט הוכפל היקפו, מכ־15 מיליארד ש"ח לכ־30 מיליארד ש"ח. בחלק מהמוצרים, ובעיקר בקרנות השתלמות, שיעור ההלוואות מתוך כלל הנכסים המנוהלים היה גבוה במיוחד.

עבור החוסכים, הלוואות מקופות פנסיוניות סיפקו אלטרנטיבה אמיתית לפדיון מוקדם. במקום לשבור את החיסכון ולשלם מסים או לאבד זכויות פנסיוניות, ניתן היה לקבל אשראי זמין, מהיר ובריבית נמוכה, תוך שמירה על החיסכון עצמו. עבור הגופים המוסדיים, מדובר היה בהשקעה יציבה בעידן של ריביות נמוכות, שמבוססת על בטוחה מלאה מכספי החוסכים.

יחד עם זאת, בשנים האחרונות עלתה גם תופעת "גלגול ההלוואות", שבה חוסכים לקחו הלוואות שוב ושוב על בסיס אותו חיסכון. דו"ח מבקר המדינה משנת 2024 התריע כי המינוף המצטבר עלול לסכן חלק מהחוסכים, והמליץ להגביל את מספר החידושים ואת היקף האשראי הכולל.

2019 ואילך: מאגר נתוני האשראי ותחרות גוברת

כניסתו לתוקף של חוק מאגר נתוני האשראי בשנת 2016 סללה את הדרך להקמת מאגר האשראי הלאומי, שמנוהל כיום על ידי בנק ישראל. המאגר מרכז מידע מלא על התחייבויות האשראי של הציבור, הלוואות, יתרות, החזרי חוב ומסגרות אשראי, ומאגד נתונים מבנקים, חברות כרטיסי אשראי, גופי מימון חוץ־בנקאיים, רשויות ואף כונס הנכסים הרשמי.

מטרת המאגר הייתה ליצור מהפכה בשוק האשראי: להגביר תחרות, לשבור את הריכוזיות של המידע שהיה בידי הבנקים בלבד, להנגיש אשראי גם לאוכלוסיות שבעבר הודרו ממנו, לצמצם אפליה על בסיס מידע חלקי ולשפר את מוסר התשלומים של הלווים.

המערכת פועלת בשלושה נדבכים מרכזיים: איסוף נתונים שוטף מכל הגופים הפיננסיים, שיתוף המידע עם לשכות אשראי פרטיות כמו BDI ו־D&B, ומתן אפשרות לכל אזרח לקבל דוח אישי אחת לשנה בחינם.

הקמת המאגר בשנת 2019 אפשרה לגופים מוסדיים לראשונה גישה ישירה למידע מקיף ומעודכן, ובכך לשפר את היכולת שלהם לנתח סיכוני אשראי ולפעול בדומה לבנקים. המשמעות הייתה פריצת דרך גם בתחום הלוואות מקופות פנסיוניות: כעת ניתן היה להציע הלוואות לחוסכים בהתבסס על הערכת סיכון אישית ומקצועית, ולא רק לפי קריטריונים כלליים של ותק וגובה צבירה.

המידע החדש עודד את הגופים המוסדיים להתרחב מעבר להלוואות לעמיתים בלבד, ולהיכנס גם לשוק האשראי הצרכני הכללי. עם זאת, הלוואות מקופות פנסיוניות נותרו הליבה של התחום, כלי שמאפשר לחוסכים לקבל מימון בתנאים מועדפים, תוך שמירה על החיסכון הפנסיוני והטבות המס. עבור הגופים עצמם, מדובר במנגנון מרכזי לשימור לקוחות: במקום שהחוסך יפדה את הכספים או יעבור לקופה מתחרה, מציעים לו הלוואה בתנאים אטרקטיביים שמחזקת את הקשר בינו לבין הגוף המנהל.

כך הפך מאגר נתוני האשראי לאבן דרך שהעצימה את התחרות בין הבנקים לבין המוסדיים, והעמיקה את מקומם של מוצרים כמו הלוואות מקופות פנסיוניות בשוק האשראי למשקי הבית בישראל.

הלוואות מקופות פנסיוניות כהשקעה בסיכון נמוך

אחד המאפיינים החשובים של הלוואות מקופות פנסיוניות הוא שמבחינת הגוף המוסדי הן נחשבות חלק ממדיניות ההשקעה של הקופה, לצד השקעות באג"ח ובמניות. בעוד שמניות נחשבות השקעה עם סיכון גבוה ואג"ח עם סיכון בינוני, ההשקעה בהלוואות לעמיתים נחשבת יציבה ובעלת סיכון נמוך במיוחד.

לפי דוחות אשראי של חברת דן אנד ברדסטריט, בישראל כ־80% מהלווים עומדים בהחזרי ההלוואות במועד, שיעור גבוה בהרבה מהמקובל בעולם. לשם השוואה, בארצות הברית רק כ־50% מהלווים מצליחים לעמוד בהחזרים באופן מלא. הנתונים האלו מציבים את תחום ההלוואות הפנסיוניות כקרוב ל"סיכון אפס": החוב מגובה בבטוחה מלאה מתוך החיסכון הפנסיוני של הלקוח, ובפועל שיעור חדלות הפירעון נמוך מאוד.

עבור החוסכים המשמעות ברורה: ההלוואה אינה פוגעת בזכויות הפנסיוניות, החיסכון ממשיך לצבור תשואה והטבות המס נשמרות. עבור הגופים המוסדיים, מדובר באפיק השקעה סולידי שמספק תשואה יציבה, ולכן הם ממשיכים לפתח ולהרחיב את תחום ההלוואות לעמיתים.

השוואת רמות סיכון – מניות, אג"ח והלוואות מקופות פנסיוניות

שנות ה־20 של המאה ה־21, עידן ההתרחבות של ההלוואות הפנסיוניות

העשור השלישי של המאה ה־21 נפתח עם עלייה חדה בביקוש לאשראי צרכני, בין היתר בשל משבר הקורונה שהוביל משפחות רבות להיעזר בהלוואות לצורכי מחיה שוטפים. על רקע זה, רשות שוק ההון והפיקוח על הבנקים החלו בשנת 2020 בתיאום רגולטורי מקיף, שנועד ליצור סטנדרטים אחידים לכל הגופים הפיננסיים, בנקאיים ולא־בנקאיים, ולמנוע מצב שבו גופים מוסדיים מציעים אשראי תחת דרישות קלות יותר מהבנקים.

בסוף 2020 פרסמה רשות שוק ההון חוזר מיוחד בשם "הוראות לניהול אשראי צרכני", שהדגיש את עקרון ההוגנות בקשר שבין הגוף המלווה ללקוח. ההנחיות קבעו כי יש להתאים את ההלוואה ליכולת ההחזר של הלווה, למנוע שיווק אגרסיבי לאוכלוסיות חלשות, ולחייב את הדירקטוריון של כל גוף מוסדי לאשר ולפקח על מדיניות האשראי. במקביל, הפיקוח על הבנקים יישם הוראות דומות, כך ששני צידי השוק פעלו תחת מערך פיקוח מתואם.

בשנים 2021–2022, עם היציאה מהקורונה, נרשמה שוב עלייה בקצב נטילת ההלוואות. במקביל, רשות שוק ההון עדכנה את חוזריה והסירה מגבלות קודמות, למשל על מתן אשראי לנושאי משרה או לסוכני ביטוח שהם עמיתים בקופה. כבר ב־2018 הופעלה מערכת סליקה מרכזית לרישום שעבודים, שמטרתה לוודא שכל הלוואה הניתנת כנגד חיסכון פנסיוני תתועד ותשוקף במקרה של ניוד או משיכה.

נכון לאמצע העשור (סביב 2025), שוק ההלוואות מקופות פנסיוניות הגיע לבשלות. לצד האשראי מהבנקים, מחברות כרטיסי אשראי ומפלטפורמות P2P, הלוואות מהחיסכון הפנסיוני – קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה ופוליסות חיסכון – הפכו לאפיק פופולרי במיוחד. ההלוואות נחשבות אטרקטיביות בזכות ריביות נמוכות יחסית (לרוב פריים בתוספת מרווח קטן או הצמדה למדד), היעדר עמלות פתיחה או פירעון מוקדם, והעובדה שהבטוחה היחידה היא החיסכון הקיים של הלקוח.

תופעה זו יצרה תחרות ישירה מול הבנקים והאטה את קצב גידול האשראי הבנקאי למשקי הבית. במקביל, היא העלתה חששות בקרב הרגולטורים: האפשרות לקבל הלוואות מקופות פנסיוניות בקלות ובתנאים מועדפים עלולה לעודד משקי בית לקחת חוב עודף, דבר שיפגע ביציבותם הכלכלית בטווח הארוך. בעקבות זאת, רשות שוק ההון ובנק ישראל פועלים כיום לחיזוק הפיקוח, לשיתוף מידע מלא דרך מאגר נתוני האשראי, ולפיתוח תוכניות חינוך פיננסי שמטרתן להבהיר לציבור את הסיכונים הכרוכים במינוף יתר של החיסכון הפנסיוני.

שנת 2022: פרשת סלייס, פיקוח מוגבר ואתגרי מינוף

בשנים 2022–2023 התפוצצה אחת הפרשות הגדולות בשוק הפנסיוני, פרשת סלייס. במסגרתה נחשף כי משווקים פנסיוניים שכנעו חוסכים לנייד את כספיהם לקופות IRA, תוך הבטחת הלוואות מקופות פנסיוניות במבנה חריג: הלוואות בלון ל־10 שנים, בריבית קבועה של 1% בלבד, בזמן שהריבית במשק כבר חצתה את רמת ה־4.5%.

ההלוואות הוצעו כנגד שיעבוד מלא של החיסכון הפנסיוני, באופן שעמד בניגוד ברור להוראות ולמגבלות שהציבה רשות שוק ההון. בפועל, באמצעות המנגנון הזה נוידו מאות מיליוני שקלים, היקף שהוערך בכ־550 מיליון ש"ח והדבר העלה חששות כבדים לגבי פיקוח לקוי וניצול לרעה של כספי חוסכים.

הפרשה הפכה לאבן דרך בשיח הציבורי והרגולטורי סביב תחום הלוואות מקופות פנסיוניות. היא המחישה את הפוטנציאל ואת האטרקטיביות של המוצר מצד אחד, אך גם את הסיכונים הכרוכים בו כאשר אין פיקוח הדוק ומנגנוני בקרה יעילים. כתוצאה מכך, רשות שוק ההון החמירה את כללי הפיקוח על קופות IRA, הגבירה את השקיפות מול החוסכים, והטילה מגבלות נוספות על אפשרות מתן הלוואות כדי למנוע הישנות מקרים דומים.

במבט רחב יותר, פרשת סלייס חיזקה את המגמה של הידוק הרגולציה והעלתה למודעות הציבורית את החשיבות שבהבנת המוצר "הלוואות מקופות פנסיוניות". כיום, גם החוסכים וגם הרגולטורים ערים יותר לאופן שבו מוצרים פיננסיים יכולים להוות כלי חכם לניהול נזילות, אך גם טומנים בחובם סיכון כאשר נעשה בהם שימוש לא אחראי.

שאלות ותשובות – הלוואות מקופות פנסיוניות

מהן הלוואות מקופות פנסיוניות?

הלוואות מקופות פנסיוניות הן הלוואות שניתנות לחוסכים כנגד כספי החיסכון הפנסיוני שלהם, קרן פנסיה, קופת גמל, קרן השתלמות או פוליסת חיסכון. החיסכון משמש כבטוחה, ולכן הריבית נמוכה יחסית ואין צורך בערבים או בשעבודים נוספים.

למה הן משתלמות יותר מהבנקים?

הלוואות אלו ניתנות לרוב בריבית נמוכה בהרבה מהבנקים, בדרך כלל פריים בתוספת מרווח קטן או בהצמדה למדד בריבית קבועה. אין עמלות פתיחת תיק ואין קנסות פירעון מוקדם. יתרון חשוב במיוחד הוא שההלוואה ברוב המקרים לא מופיעה בדוח מאגר האשראי של בנק ישראל ואינה נרשמת באובליגו של הלקוח בבנק. המשמעות: אפשר לקבל מימון מבלי שזה ישפיע על מסגרות האשראי בבנק או על דירוג האשראי.

האם הלוואה פוגעת בזכויות הפנסיוניות?

לא. ההלוואה לעמיתים לעולם אינה פוגעת בזכויות הפנסיוניות ואינה נחשבת לפדיון. הגוף המוסדי רואה בהלוואה חלק ממדיניות ההשקעה של הקופה: חלק מהכסף מושקע במניות (סיכון גבוה), חלק באג"ח (סיכון בינוני), וחלק מושקע בהלוואות לעמיתים, שנחשבות השקעה בסיכון נמוך. לפי נתוני דן אנד ברדסטריט, בישראל כ80% מהלווים עומדים בהחזרים, לעומת ארה"ב שבה רק כ50% מהלווים עומדים בהם. המשמעות: מבחינת המוסדיים זו השקעה יציבה מאוד, כמעט "סיכון אפס".

מה קרה בפרשת סלייס?

בפרשת סלייס (2022–2023) לא ניתנו הלוואות לעמיתים. מדובר היה בעבריינים שניצלו פרצה בחוק וקשרים פוליטיים כדי לנייד מאות מיליוני שקלים מכספי פנסיה של חוסכים לקופות IRA, ומשם לחשבונות בנק בדלוור שבארה"ב. הכסף נגנב בפועל, ולא היה מדובר במוצר הלוואה מוסדר או חוקי.

איך בודקים זכאות?

באמצעות המסלקה הפנסיונית ניתן לקבל תמונת מצב עדכנית של החיסכון ולבדוק מול הגוף המוסדי מהם התנאים. סוכנויות ביטוח מתמחות, כמו פיקסמן סוכנות לביטוח, יכולות לבצע השוואה בין כמה גופים ולהתאים לכל חוסך את ההצעה המשתלמת ביותר.

האם כדאי לקחת הלוואה מהפנסיה לכל מטרה?

לא תמיד. הלוואות מקופות פנסיוניות מתאימות במיוחד לכיסוי חוב יקר (כמו הלוואה בנקאית בריבית גבוהה), למימון הוצאות גדולות מתוכננות (כגון שיפוץ או עזרה לילדים), או כהשקעה חוזרת בחיסכון. שימוש בהלוואה לצריכה שוטפת עלול להוביל למינוף יתר. לכן מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע לפני שמקבלים החלטה.

מקורות

• בנק ישראל – דין וחשבון 1969
• בנק ישראל – פעולות כספיות של מוסדות הגמל והביטוח, 1969
• מס הכנסה – תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), 1964
• חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א–1981
• כנסת ישראל – הצעת חוק קופות הגמל, 2000
• אגף שוק ההון – קופות גמל, 2005
• משרד האוצר – דוח ועדת בכר לרפורמה בשוק ההון, 2005
• רשות שוק ההון – כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים, 2016
• המסלקה הפנסיונית – תמונת הפנסיה המלאה שלכם
• כל זכות – פעולות בחיסכון פנסיוני ובקרן השתלמות
• חוק נתוני אשראי, תשע"ו–2016
• בנק ישראל – מאגר נתוני אשראי
• רשות שוק ההון – ניהול אשראי צרכני, 2020
• מבקר המדינה – דו"ח על רשות שוק ההון, ינואר 2024
• כלכליסט – תחקיר וידאו: לאן נעלמו 800 מיליון שקל?
• פרשת סלייס – באתר פיקסמן סוכנות לביטוח