הכשל בסלייס: היעדר רצון לאכוף רגולציה קיימת

פרשת סלייס אינה עדות להיעדר רגולציה בישראל אלא להפך. זו הוכחה כואבת לכך שגם כשיש חוקים, תקנות וכללי פיקוח ברורים ללא אכיפה אמיצה, שקופה ואחראית, הם אינם שווים דבר.

למי שלא עקב: בפרשת סלייס נגנבו כ־890 מיליון ש"ח מכספי פנסיה של 7,500 חוסכים ישראלים. הכסף הועבר, דרך קופות גמל IRA בניהול אישי, לקרנות חוץ לא מפוקחות, ולחשבונות קשורים בארה"ב – ונעלם. עבור אלפי אזרחים – חלקם גמלאים, אחרים במצוקה כלכלית. מדובר בפגיעה בלתי הפיכה בעתיד הכלכלי שלהם.

אבל מה שצריך להיאמר בקול רם וברור: העברות כאלה היו אסורות כבר אז.
רגולציה הייתה. כללים ברורים היו קיימים. אזהרות התקבלו. הפיקוח ידע כבר בשנת 2022 על הסיכונים, על ההונאות, על המעשים הבלתי חוקיים.
ובכל זאת איש לא פעל.

ידע והתעלם

רשות שוק ההון קיבלה פניות, אזהרות ותיעוד שמעיד על פעולות בלתי חוקיות מצד סלייס וסוכניה. אך במקום לעצור את הסחף – בחרה להתעלם.
במקום לשלוח בדיקות שטח, להקפיא העברות, לשלול רישיונות ולערב את המשטרה , הפיקוח העדיף לשבת על הגדר. והתוצאה: מאות מיליונים נמשכו, אלפי אנשים נפגעו, והאמון הציבורי התערער.

זהו לא כשל רגולטורי קלאסי של היעדר חוק.
זהו כשל מוסדי שבו החוק קיים, אך אין מי שיאכוף אותו.

הגנה על מקורבים? או סתם עצלות בירוקרטית?

האם הימנעות הפיקוח נבעה מקושי מקצועי או משיקולים לא ענייניים?
שאלה פתוחה.
מה שכן ברור: בראש סלייס עמדו משפחות טוקלטי וגולדברג בעלי קשרים ענפים בשוק ההון ובמוסדות הפיננסיים בישראל. רבים ראו בהם "ילדי בית הספר של המערכת".
וזה אולי מסביר מדוע אנשי רגולציה , שגם כך אינם נמדדים על יוזמה, אלא על שימור סטטוס קיים , לא הזדרזו להפעיל את שיניהם.

ואולי, פשוט, זו הייתה עייפות ביורוקרטית קלאסית:
פקידות שלא רוצה לעבוד קשה. מערכת שמתרצת כל פנייה בכך ש"זה לא תפקידה".
וכשלא מדובר בכיסם, בעתידם או בפרישתם, אין תמריץ להזיז את עצמם.

במקום לתקן סגרו את הדלת

ואז, כשהפרשה התפוצצה … במקום לתחקר, לאכוף, ולבנות מנגנון פיקוח אפקטיבי, בחרה המדינה לסגור את דלת ההזדמנויות.

רשות שוק ההון יזמה תיקון חקיקה שמצמצם משמעותית את האפשרות של הציבור לנהל את כספי הפנסיה שלו בקופת IRA.
לא עוד השקעות גמישות. לא עוד קרנות חוץ.
לא עוד צורך לפקח באמת.
כי אם אין קופה, אין כשל. ואם אין אפשרות להשקיע – אין צורך באכיפה.

זה לא פתרון. זו בריחה מאחריות.
במקום להעניש את הפושעים מענישים את הציבור כולו.

ומה עם המשטרה?

כאן מגיע השלב האבסורדי באמת.
משתמשים מגישים תלונה במשטרה על שוד של מאות מיליוני שקלים מכספי פנסיה.
והתגובה?
"תפנו לרגולטור. זה לא בתחום שלנו."
כך הפכה גניבה בהיקף חסר תקדים לעבירה אדמיניסטרטיבית.
כאילו הונאה של כספי ציבור היא עניין טכני ולא פלילי.

רגולציה שלא אוכפת היא פיקציה

הציבור בישראל צריך להבין דבר פשוט:
אין משמעות לחוק אם אף אחד לא מיישם אותו.
אין ערך לרגולציה אם אין לה שיניים.
אין טעם בתשקיפים, דיווחים, תקנות או אזהרות אם מי שמפר אותם יודע ש"המערכת" לא תתערב.

היום אלה הפנסיות שלנו. מחר זה יהיה תיק ההשקעות של ההורים שלכם.
ולמחרת הפקדונות של הילדים.

הגיע הזמן לדרוש שינוי

לא מספיק לתקן את התקנות.
צריך לתקן את התרבות.
לחייב את הפיקוח באחריות אישית.
להקים גוף חקירה אמיתי שיוכל להיכנס לגופים כמו סלייס ולא לחכות "שיתרסקו".
ולכפות על המשטרה, כן, המשטרה, לטפל בהונאות פיננסיות כמו בפשע לכל דבר.

רק כך נוכל להחזיר את האמון.
רק כך נוכל לדעת שהכסף שחסכנו לא ייעלם ביום בהיר אחד.