בתחילת חודש מרץ בשנת 2018, הוציאה דורית שלנגר, מי שכהנה כמפקחת על שוק ההון ביטוח וחיסכון, הנחייה כי בעל שליטה אינו יכול לכהן כיו"ר חברת ביטוח או בית השקעות, בדומה למה שקורה במערכת הבנקאית.
המטרה הייתה לבצע הפרדה בין הדירקטוריון לבעל השליטה בחברות הביטוח.
משה ברקת החליף את דורית סלינגר בתפקידה כמפקח על שוק ההון ביטוח וחסכון.
בפרשה, שהסעירה בשלהי חודש מאי השנה, את שוק ההון והביטוח: יו”ר דירקטוריון כלל ביטוח, ח”כ לשעבר דני נוה דרש את הדחתו של מנכ"ל כלל ביטוח, יורם נווה.
יורם נווה פנה למשה ברקת, המפקח על הביטוח, שלהם עבר עשיר של עבודה משותפת בתחום הביטוח.
בהמשך משה ברקת, המפקח על הביטוח במשרד האוצר ביקש מיו”ר כלל ביטוח, לעכב את בקשת ההדחה של מנכ"ל כלל ביטוח, עד שהרשות תשלים את הבדיקה שהחלה בה.
זאת כדי לברר אם הייתה התערבות פסולה של בעלי מניות .
‘כלל ביטוח’ היא חברת הביטוח הראשונה בישראל המתנהלת ללא גרעין שליטה.
אם לא די בכך, מאבק ארוך מתנהל בין בעל השליטה בחברת מגדל שלמה אליהו לבין היו”ר ניר גלעד.
גם במאבק זה התערב הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, משה ברקת.
בהמשך, דירקטוריון מגדל אחזקות ביטוח החליט להדיח את יו"ר מגדל ביטוח.
בתגובה משה ברקת, העביר דרישה לשלמה אליהו שייצא ממשרדי מגדל ושיחליט אם הוא יוותר על תפקיד דירקטור במגדל ביטוח או על תפקידו כיו"ר מגדל אחזקות.
ההתפתחות במגדל מתרחשת במקביל למאבקו של ברקת מול חברת כלל
אליהו רכש את השליטה בקבוצת מגדל בשנת 2012 מידי קבוצת ג'נרלי האיטלקית, לפי שווי חברה של כ-5.1 מיליארד שקל.
השווי של מגדל כיום עומדת על רמה של 1.84 מיליארד שקל.
אליהו מתוסכל מאוד מכך שמשה ברקת, מונע ממנו להשפיע על המינויים במגדל ביטוח, שאותם היה רגיל לקבוע בעבר, כבעל מניות שליטה בחברה ולא מוכן לקבל את המצב הנוכחי, שבו הרשות אוסרת עליו להתערב בחברת מגדל, אותה רכש ב־2012.
אף לפי החוק, יש כאן פגיעה בחופש הקניין שהוא אחד מהיסודות הדמוקרטיים, הזכות לרכוש נכס ולנהל אותו.
אליהו טוען כי לא ייתכן שבעלי תפקידים בחברה ימונו ע"י גלעד והמנכ"ל רן עוז מבלי שהוא כבעל שליטה שהשקיע מיליארדי שקלים ברכישה לא יוכל להשפיע על המינויים.
למעשה, אם אליהו לא יכול למנות את יו"ר חברת הביטוח שבשליטתו, הרי שמדובר בסימן נוסף לכך שבגוף פיננסי מפוקח, אין זכויות לבעל הקניין.
כך שגם אם בעל השליטה השקיע בחברה את רוב הונו, בסופו של דבר הוא משולל כל זכויות בחברה, כמו כל בעלי המניות מהציבור, ללא כל יכולת השפעה על הנכס שבשליטתו.
אם יתממש חזונות של המפקח על הביטוח, הדבר יוביל את המוסדיים להתנהל ללא גרעין שליטה, בדומה למה שמתרחש בעולם הבנקאות, שם הבנקים הגדולים: הפועלים ולאומי, מתנהלים ללא גרעין שליטה.
את התוצאה ניתן לבחון לפי התנהלות הדירקטוריונים של חברות אלו וכניסתם של בכירים מהשירות הציבורי, כמו סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל לשעבר ועוד כל מיני פקידי מדינה בכירים שפרשו מהשירות הציבורי שכול כישוריהם מסתכמים בקרבה חברתית לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון.
כמו סטנלי פישר, כך יו"ר מגדל, ניר גלעד ומנכ"ל כלל ביטוח, יורם נווה שהמשותף לשלושתם, הוא קרבתם למקבלי ההחלטות במשרד האוצר ולא בהכרח מקצועיותם והתמחותם בענף בו הם מועסקים כדירקטוריונים שלהם.
מה שעושה המפקח על הביטוח, משה ברקת, הוא מעין הלאמה של הביטוח.
בסופו של דבר, בעל השליטה בחברה רוצה להשביח את ההשקעה שלו בטווח הארוך ולהבדיל ממנכ"ל החברה שמתחייב כלפי בעלי המניות בחברה, לטווח הקצר.
אם המניות של חברות הביטוח ירדו, בעל השליטה יהיה היחיד שייפגע מכך ולא אף מנכ"ל או חבר דירקטוריון אחר ולכן האינטרסים שלו אינם שונים מהאינטרסים של שאר בעלי המניות בחברה.
כדי להגן על החוסכים וכדי לייעל את ניהול המוסדיים, צריך לקדם תחרות חופשית בין המוסדיים ופתיחת השוק לכניסת של חברות ביטוח חדשות, היינו הקטנה ואף ביטול הרגולציה, מה שיכל לפגוע במעמדו של משה ברקט כרגולטור.
לכן משה ברקת פועל בכיוון ההפוך, בהלאמת המוסדיים וביצור השליטה שלו עליהם.
