שירות עולה כסף, משום שהוא דורש זמן, תפעול של עובדים ומשאבים טכנולוגיים .
השירות הגרוע שזוכה לו הציבור מכול הגופים שפעילים בענף הביטוח, כמו גם הקושי לקבל הלוואה לכול מטרה מהמוסדיים, נובעת מהעדר תחרות בין המוסדיים.
זו תוצאה של רגולציה כבדה שמכתיבה לענף הביטוח כמה ירוויחו ואיך לעבוד.
לאחר שהוציא, הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר, את סוכני הביטוח מהשוק הפנסיוני במהלך שנת 2015, ע"י קיצוץ חד בעמלות שהם מקבלים מחברות הביטוח בתמורה לעבודתם, הפיקוח הכתיב למוסדיים תקנות שיגבילו את היקף ההלוואות לכול מטרה שהם יכולים לתת לציבור לקוחותיהם, על חשבון המוצרים הפנסיוניים שהם חוסכים אצלם.
מהרגולציה הזו, לא סובלים רק ציבור המבוטחים, אלא גם הגופים בענף הביטוח שמפוקחים ע"י הרגולטור במשרד האוצר ובייחוד סוכני הביטוח, שמקבלים עמלות זעומות בתמורה לעבודתם, מחברות הביטוח ולעיתים הם מקבלים את השכר שלהם כהלוואה מהמוסדיים ותלויים באורך חיי העסקה שנחתמה עם הלקוחות.
לכן הסוכנים נאלצים לגבות שכר טרחה ישירות מהלקוח.
הלקוחות שהתרגלו בעבר לקבל שירות בחינם, בתמורה לתשלום הפרמיה החודשית, נאלצים כיום לשלם גם שכר טרחה לסוכני הביטוח בעבור השירות שהם מקבלים ממנו.
המצב יוצר פער בשירות שלו זוכה ציבור המבוטחים, שיכול לשלם שכר טרחה לסוכן הביטוח מול הציבור שאין ידיו משגת ונאלץ להסתפק בשירות הלקוחות הגרוע, שמציעים לו חברות הביטוח.
זה לא תמיד היה כך.
הרגולציה נכנסה לחיינו עם חקיקת חוק
חוזה ביטוח בשנת 1981 והחלה להיות אקטיביסטית, עם מינוייה של ציפי סמט לתפקיד
המפקחת על הביטוח בשנת 1998.
עד אז הציבור נהנה משירות אדיב מטעם סוכני הביטוח ומפוליסות שעד היום
נשמרות בקפידה ע"י הציבור, לבל יבוטלו כמו ביטוח מנהלים עם תשואה מובטחת, או
ביטוח מנהלים עם מקדם פנסיוני מובטח (1), שנמוך מהמקדם כיום.
סוכני הביטוח גם זכו לקבל עמלות גבוהות ומחיבוק חם ואוהב של חברות הביטוח שראו את סוכני הביטוח כזרוע השיווק העיקרי שלהם.
מאז הרגולציה התחזקה, התחרות קטנה וכך גם העמלות שסוכני הביטוח מקבלים וכתוצאה מכך גם הציבור זכה לשירות גרוע מהפעילים בענף הביטוח.
כמו בכול דבר, יש כאלו שמרוצים מהמצב ומרוויחים מכך שאינם צריכים להתמודד מול תחרות קשה מצד גופים חדשים ויעילים .
חברות הביטוח שנהנו מהעדר תחרות, פרחו והפכו לתאגידי ענק, שמצידם הקימו מוקדי ביטוח ישירים שעקפו את סוכני הביטוח ושיווקו להם פוליסות שאין לציבור צורך בהם..
חברות ביטוח כמו חברת "לימונייד" הישראלית, שפועלת בהצלחה בארה"ב, מסרבת לפעול בארץ בגלל רמת הרגולציה בארץ.
הכי קל לגופים הפעילים בתחום הביטוח ולכלי התקשורת, להתמודד עם גוף אחד, המפקח על הביטוח.
כדי לשנות את השוק שיתנהל לפי האינטרסים שלהם, הם צריכים לשכנע רק את מי שעומד בראש הפיקוח על הביטוח, שיבטל ויחסום מתחרים…
בינתיים סוכני הביטוח מצאו פתרון והם החלו להרוויח גם משכר טרחה וכך גם שינו לטובה את השירות שלה זכו מבטחיהם.
כדי להתמודד עם הבעיות שציינתי, צריך לפתוח את השוק לתחרות וכדי שזה יקרה, צריך קודם כול להקטין את כוחו של הפיקוח על הביטוח וכך גם יתאפשר לציבור לזכות לשירות ותמורה בעד התשלום שהם משלמים לחברות הביטוח.
תחרות בענף הביטוח תאפשר לציבור המבוטחים להנות מהלוואות בריבית נמוכה, ללא צורך לעמוד בתנאים מקשים שהעמיד הרגולטור כדי למנוע מהמוסדיים את האפשרות לתת את ההלוואות.
מי שיוצר את התחרות בין חברות הביטוח, הם אך ורק סוכני הביטוח.
לכן גם התעמולה וההתקפות של כלי התקשורת על סוכני הביטוח כדי לשכנע את המפקח על הביטוח לפעול נגדם, ייפסקו.
כיום אם סוכן ביטוח מכר ללקוח שלו מוצר שהלקוח לא רצה, או שקיבל מהסוכן שירות גרוע, אין הוא יכול לבוא בטענות לחברת הביטוח, למרות שסוכן הביטוח בהגדרה, הוא שלוח המבטח.
הוא צריך להתלונן עליו למפקח על הביטוח במשרד האוצר.
מצב זה הוא אנומליה מובנת.
כפועל יוצא, את הרישיון לסוכני הביטוח צריכים להעניק חברות הביטוח ולא שום גורם ממשלתי, בדיוק כפי שבנקאי, או כול איש שיווק אחר במשק, נמצא תחת פיקוח של המעסיק עמו הוא קשור בחוזה העסקה ולא מצוי באחריותם של פקידי ממשל.
אם אתם חושבים שזו פנטזיה , אתם טועים, זה היה כך בעבר וזה יכול לשוב להיות כך.
הבעיה שמרבית הציבור כבר התרגל לחיות בתנאי רגולציה, התרגלו לתנאי השבי בהם הם חיים, שכחו מה זה חופש …
- מקדם פנסיוני נקבע כיום ע"י הפיקוח במשרד האוצר, לפי תוחלת חיים של ציבור המבוטחים, והוא עשוי להשתנות במהלך תקופת החיסכון הפנסיוני.
ככל שהמקדם הפנסיוני נמוך יותר, גובה קצבת הפנסיה החודשית שצפויה למבוטח תהיה גבוהה יותר.
בפוליסות וותיקות, שהופקו עד שנת 2013, המקדם נקבע מראש ע"י חברות הביטוח ונרשם בפוליסה, לכן לא ניתן לשנותו לאורך כול חיי הפוליסה.
