לאחרונה פרסמה רשות ניירות ערך הנחיות חדשות שמגבילות את האפשרות של בלוגרים ומובילי דעה ברשתות החברתיות לפרסם המלצות השקעה מבלי להחזיק ברישיון מתאים. מדובר בצעד שמצטרף למהלכים נוספים מצד הפיקוח על שוק ההון, שמטרתם להדק את הפיקוח על פעילות בקופות גמל מסוג IRA.
ההוראות הללו לא נולדו יש מאין. הן הגיעו בעקבות שורה של פרשיות חמורות, בהן נגרמו לציבור המשקיעים הפסדים של כ־4 מיליארד שקלים תוצאה של ייעוץ שניתן לעיתים על ידי מתחזים או אנשי מקצוע חסרי רישיון, לצד כשלים מהותיים בפיקוח על בתי השקעות מסוימים.
עד כאן – נשמע הגיוני. אבל כאן זה מסתבך.
אותן רגולציות פוגשות כעת גם עסקים קטנים, בלוגרים ויועצים עצמאיים שמעולם לא היו כפופים לרגולציה פורמלית. עבור רבים מהם, זהו המפגש הראשון עם רגולציה של ממש והתגובה, לא פעם, היא תחושת רדיפה, קונספירציות ותחושת השתקה מכוונת: "מנסים למנוע מאיתנו להנגיש ידע לציבור כדי להשאיר את ההמונים בורים".
אבל מהיכרותי האישית עם לא מעט רגולטורים – ממפקחים על הביטוח ועד אנשי בנק ישראל – אני יכול להעיד: הסיפור הרבה פחות קונספירטיבי והרבה יותר בירוקרטי.
ברוב המקרים מדובר בעובדי מדינה שמבקשים לעבור את היום בשלום. הם לא שואלים את עצמם אם יפוטרו מחר בגלל כשל פיקוח, והם בוודאי לא נמדדים לפי יכולתם למנוע הונאות פנסיוניות. רובם יעדיפו לפקח על גופים גדולים בנקים, חברות ביטוח מאשר לעקוב אחרי אלפי עסקים קטנים.
ומה קורה כשיש יותר מדי כאב ראש? פשוט "מייבשים את הבאר". כלומר, במקום לסגור קופה בעייתית כמו IRA מהלך שעלול לא לעמוד בבג"ץ פשוט יוצרים שורת תקנות שימנעו בפועל את השימוש בה. כך זה עובד. בנק ישראל, למשל, פעל בצורה דומה כשצמצם את האפשרות ליועצים לבדוק דירוג אשראי עבור לקוחותיהם. זו פרקטיקה מוכרת: כשאין כוח אדם לפקח משנים את הכללים.
וצריך לזכור: חלק מהבכירים ברגולציה מתכננים את תפקידם הבא לא פעם במגזר הפרטי. האחריות האישית מרחפת מעליהם. חקירה עתידית על מחדל רגולטורי היא דבר שמאיימת על הקריירה שלהם הרבה יותר מכל שיקול ציבורי.
ולכן, מי שתומך בעיניים עצומות בהכבדה על רגולציה רק כי "זה לא נוגע לו" צריך להבין שזו חרב פיפיות. היום זה סוכני הביטוח. מחר זה יכול להיות היועץ הפנסיוני שלכם, רואה החשבון, או אפילו אתם עצמכם.
