מאז נובמבר 2021, בעקבות הנחיית המפקח על שוק ההון, חל איסור על עובדים לפדות כספים מהפנסיה בזמן עבודה, אלא אם יוצג אישור רשמי על סיום העסקה. המהלך הזה נולד בעקבות קמפיין של לשכת סוכני הביטוח, בניסיון להגן על החוסכים – אך בפועל, מדובר בעוד דוגמה לניסיון של מי שאינו נזקק – לקבוע כללים עבור מי שנמצא במצוקה.
אז איך בכל זאת מתבצע הפדיון?
חברות מסוימות מציעות לעובדים "פדיון פנסיה" גם מבלי שעזבו את מקום העבודה. הן מניידות את כספי התגמולים לקופה בגוף מוסדי מתחרה – כזה שהמעסיק לא מזהה או עובד מולו – ומשם מבוצע הפדיון.
אלא שכאן נכנסת הבעיה המרכזית: כדי לבצע את הפעולה, אותן חברות מזייפות אישור סיום העסקה ואת חתימת המעסיק על גבי מסמכים. מדובר בזיוף לכל דבר – פעולה פלילית שמבוצעת בשם העובד, לעיתים בלי שהוא מבין את מלוא ההשלכות. אף גוף מוסדי לא מכיר את החתימה של חברה קטנה כמו "א.ב. פרקטים בע"מ". את החתימה של גוף ממשלתי אולי יחששו לזייף – אבל חתימה של עסק קטן שאיש לא מכיר? זה נתפס אצלם כמהלך כמעט חסר סיכון.
העלות הכלכלית לעובד:
- 35% מנוכה כמס.
- כ-20% נוספים נגבים כחלק מהשירות.
- בסופו של דבר, העובד רואה רק כ-45% מהסכום.
המוסדיים עוזרים – גם אם לא במתכוון
המוסדיים, שמעדיפים לפעול ישירות מול העמיתים ללא תיווך סוכני הביטוח (וכך לחסוך את העמלות), תורמים בפועל להקלת התהליך על אותן חברות פדיון. אתרי הקרנות מאפשרים פעולות ישירות – ניוד כספים, העלאת מסמכים, העברת אישורים – ללא צורך באימות אנושי שמבצע לרוב סוכן פנסיוני.
כך, בלי כוונה רעה, המוסדיים עצמם מספקים לתעשייה האפורה את הכלים.
זהו ככל הנראה ה"עולם האידיאלי" שחולמים עליו חלק מהפקידים, עיתונאים, חברי כנסת וארגונים סוציאליסטים – בו כל אדם פועל ישירות מול המערכת, גם אם הוא למעשה נופל בין הכיסאות.
הבעיה הרגולטורית
החברות שפועלות כך אינן סוכנויות ביטוח מורשות.
הן אינן תחת פיקוח רשות שוק ההון, ולכן לא ניתן לפעול נגדן באמצעים רגולטוריים.
גם פנייה למשטרה מסתיימת לרוב ב"אין לנו סמכות – זה סכסוך עסקי".
המערכת עיוורת – והמעסיקים מרימים ידיים
המוסדיים לא מצליחים לבדוק את כל האישורים שמגיעים. אין כוח אדם, אין זמן, ויש תחרות קשה בשוק.
לכן תהליך הפדיון מתבצע מאחורי הקלעים, דרך שירותי הלקוחות והאתרים המקוונים, מבלי שאיש בודק באמת את המסמכים.
בעבר, מעסיקים שנתפסו כשהעובדים שלהם פדו פנסיה תוך כדי עבודה – היו מפטרים אותם. כיום, בשל המצוקה במשק והקושי למצוא עובדים – מעדיפים להתעלם.
תופעה שולית שהפכה לנורמה
מה שהתחיל בשוליים, הפך למעין נורמה שקטה.
אתרים מפרסמים בגלוי שירותי פדיון פנסיה, לא פוחדים מהרגולטור, אך מקפידים שהאתר שלהם יהיה נגיש מחשש לתביעות בגין נגישות.
סיכום
החוק נועד להגן על הציבור, אך כשהוא מתנתק מהמציאות – הוא דוחף את הציבור לשוק האפור. פדיון פנסיה הוא לעיתים הצלה כלכלית – ולא בזבוז חסר אחריות.
במקום להילחם באנשים – הגיע הזמן להציע להם מסלול חוקי, הוגן ומבוקר.
