אני לא רק מודע לבעיה, אני מתריע עליה כבר שנים – בפוסטים, מול הרשויות, בכל דרך אפשרית. וזה לא סתם מחדל, זה עיוות מובנה במערכת.
.
תחשבו רגע – אם רופא טועה בטיפול, או אם קיבלתם תרופה לא נכונה בבית מרקחת, יש לכם לאן לפנות. אפשר לתבוע את הרופא, את המוסד הרפואי, את בית המרקחת. אם מוכר בחנות מוצרי חשמל מכר לכם טלוויזיה תקולה או נציג בחברה סלולרית עבד עליכם – אתם יכולים לפנות למנהל החנות, להגיש תלונה, לקבל פיצוי.
.
אבל בענף הביטוח? כאן הכללים שונים.
דמיינו שסוכן ביטוח מכר לכם פוליסת ביטוח חיים, ובמעמד החתימה ציין שאתם "בריאים", למרות שאתם סובלים מבעיה רפואית. כשהגיע רגע האמת, חברת הביטוח מסרבת לשלם בטענה שהמידע היה שגוי. אתם רוצים להתלונן? חברת הביטוח מפנה אתכם… למשרד האוצר.
.
תארו לכם שהולכים למחסני חשמל, קונים טלוויזיה מקולקלת, ובמקום שמנהל החנות יטפל בבעיה, הוא מפנה אתכם להגיש תלונה למשרד הכלכלה. נשמע לכם הגיוני? לא. אבל בענף הביטוח – זה בדיוק מה שקורה.
.
ומה עושים המחוקקים במקום לתקן את העיוות הזה? נלחמים בשליחים. במקום ליצור מערכת שתגן על הצרכנים, הם מפחיתים את עמלות הסוכנים. ההיגיון? אם הסוכנים ירוויחו פחות, אולי יפסיקו לשווק ביטוחים, ואז גם לא יהיו תלונות. פתרון קסם, לא?
.
וזה כל העניין – כשאתם קונים טלפון, תרופה או טלוויזיה, לא מעניין אתכם כמה הרוקח או המוכר מרוויח. אבל כשמדובר בסוכן ביטוח – פתאום זה נושא לדיון. למה? כי בניגוד לכל תחום אחר, כאן אין באמת גורם שאחראי על המעשים של מי שמוכר לכם את השירות הכי חשוב שיש – הביטחון הכלכלי שלכם.
הגיע הזמן לשים סוף לשיטה.
