בכל שנה מתגלות בישראל עשרות הונאות אשראי והלוואות חוץ־בנקאיות, אך רק מקרים בודדים מגיעים לטיפול משטרתי משמעותי. ייעוץ פיננסי והצעת הלוואות הפכו לשטח פרוץ שבו מתחזים מציעים "בדיקת זכאות" ו"פתיחת תיק" תמורת תשלום מראש, ולאחר מכן נעלמים. ההתפתחות האחרונה, מעצר של שלוש חשודות על הונאות הלוואות בהיקף של למעלה ממיליון שקל, ממחישה את עומק הבעיה, אך גם את האופן הסלקטיבי שבו רשויות האכיפה מטפלות בתחום. במקביל, פרשת סלייס, שבה נעלמו 900 מיליון שקל מכספי פנסיה של אלפי חוסכים, עדיין אינה מקבלת טיפול משטרתי מלא, כפי שהודה גורם רשמי בכנסת. התוצאה היא תחושת ואקום רגולטורי הן בשוק ההלוואות החוץ בנקאיות והן בשוק הפנסיוני, שני תחומים שבהם אזרחים מסתמכים על אמון בסיסי במערכות, אמון שמתברר שוב ושוב כלא מוצדק.
הדיון הציבורי סביב מודל התגמול של סוכני הביטוח יוצר אשליה מסוכנת. יש מי שסבורים שאם סוכני ביטוח ויועצים פנסיוניים יפסיקו לקבל עמלות מחברות הביטוח ויגבו שכר טרחה ישירות מהלקוחות, זה "ינקה" את השוק. אלא שבשונה מייעוץ משכנתאות, ייעוץ ביטוחי ופנסיוני מאפשר למי שמספק את השירות לבצע פעולות מהותיות: העברת כספים בין גופים, שינוי מסלולי השקעה, פתיחת פוליסות, ניוד פנסיוני, ואף חתימה על מסמכים המחייבים את החוסך. בסביבה כזו, שבה יש גישה ישירה לכספי הציבור, ביטול עמלות ללא יצירת מנגנון פיקוח אגרסיבי ייצור בדיוק את ההפך: פריצת הגבולות וכניסת גורמים עברייניים שיגבו "שכר טרחה" ללא רישיון, ללא אחריות וללא סנקציה.
השוק כבר מספק דוגמאות חיות. צרכנים שמתקשים לקבל אשראי בבנק נתקלים בפרסומים של "חברות ייעוץ" או "חברות הלוואות" שמבטיחות ריבית כמעט אפסית, הלוואות ללא בדיקות ובונוסים מפתים. מי שאינו מבין את המנגנון הפיננסי משתכנע לשלם אלפי שקלים על "פתיחת תיק", ורק לאחר מכן מגלה שהחברה נעלמה. זהו אותו דפוס פעולה של פרשת סלייס, שבה רשת מתחזים הבטיחה הלוואות בריבית של אחוז אחד בלבד, בזמן שחברות הביטוח התקינות הציעו ריביות של 6.5%. ההבטחות המפתות של שוק ההלוואות החוץ־בנקאיות הן בדיוק ההוכחה למה שיקרה אם גם שוק הייעוץ הביטוחי ייפתח לגבייה ישירה מכל אדם שמציג עצמו כ"יועץ פנסיוני".
הבעיה אינה בציבור. היא מערכית. הפוליטיקאים והרגולטורים, המוגדרים בטעות "שומרי הסף", יודעים היטב מה המשמעות של הסרת חסמים ללא יצירת מנגנוני פיקוח אמיתיים. הם יודעים ששוק ללא רישוי אפקטיבי יהפוך במהירות לשוק שבו גורמים עברייניים פועלים ללא אחריות. בשיחות פנימיות ניתן לשמוע שאיש במערכת אינו תמים; כולם מבינים שהשינויים המוצעים אינם נועדו לשרת את החוסך אלא לשנות מערכי כוח בתוך המערכת הפיננסית. הציבור הוא היחיד שנותר ללא הגנה.
לכן השאלה האמיתית אינה האם אנשים "מוכנים לשלם" על ייעוץ, אלא מי יעמוד מולם כאשר יפתחו את הארנק. האם זה יהיה סוכן ביטוח עם רישיון והכשרה, שחייב לעמוד בתקנות מחמירות של רשות שוק ההון, או מתחזה שיקים אתר אינטרנט, יבטיח תשואה, טיול לחו"ל ושדרוג פנסיוני ויגבה שכר טרחה של 5,000 שקל ללא כל פיקוח. מי שמבקש לשנות את מודל התגמול מבלי לבנות מנגנון אכיפה יציב, מביא בפועל להעתקת שוק ההלוואות החוץ־בנקאיות אל לב החיסכון הפנסיוני של הישראלים.
הציבור זכאי לייעוץ אמיתי, מקצועי ומפוקח. מנגנון תגמול אפשר לשנות, אבל רק בצורה שמחזקת את ההגנה על החוסך ולא מחלישה אותה. כל פתרון אחר יוביל לאותו ג'ונגל שבו פרשת סלייס צמחה.
