ארגוני שמאל רדיקאלי, שמזדהים עם פעילות תנועת BDS
נוהגים לבקר חברות כמו קטרפילר בארה"ב, משום שהיא מוכרת מכונות חפירה למדינת ישראל, שלתפיסתם, משתמשת בהם כדי להרוס כפרים ערבים ואת הגידולים החקלאיים שלהם, עבור בניית ישובים לתושביה היהודים.
ארגונים נוספים שזכו לתמהיל מארגוני BDS, היו חברת מוטורולה, HP וכיו"ב..
הכנסייה הפרסביטריאנית בארה"ב, שנחשבת לעלית שבין המאמינים בכנסיה הנוצרית הפרוטסטנטית, על שני מיליון חבריה, היא חברת BDS.
הכנסייה ניהלה מו"מ עם קטרפילר, לצירופם לקבוצת החברות, תומכי BDS, אבל כול המהלכים האלו נכשלו.
בשנת 2003 נפל דבר,
דחפור תוצרת קטרפילר בבעלות צה"ל הרג בטעות את פעילה פוליטית בשם, רייצ'ל קורי שהגיע בראש קבוצה, כדי להפגין כנגד הריסת בתי מחבלים ברפיח, שברצועת עזה.
התאונה שבה רייצ'ל קורי נהרגה, דרבן את פעילי תנועת BDS, למנף את התקרית הזו כדי להפעיל לחץ פוליטי על חברת קטרפילר.
בשנת 2004, ארגון אמנסטי אינטרנשיונל דרש מחברת קטרפילר להביע עמדה בנוגע לשימוש בדחפורים שלה ביהודה ושומרון ועזה, שלטענתה מפרים את החוק הבינלאומי וכך כתבה בדוחות שפרסמה לציבור: "אלפי משפחות שבתיהם ורכושם נהרסו תחת חרבותיהם של הצבא הישראלי, דחפורי קטרפילר תוצרת ארה"ב עשו את זה".
גם הארגון האמריקני לזכויות אדם Human Righat Watch ,, פרסם פרסומים דומים, על חברת קטרפילר.
חברת קטרפילר לא יכלה למנוע מכירת טרקטורים למדינת ישראלי משום שמי שהמככירה התבצעה בתיווך הממשל האמריקני שתיווך בעסקאות אלו כחלק מהסיוע האמריקני למדינת ישראל, ולכן לחברה, לא הייתה שליטה על מכירת הטרקטורים למדינת ישראל.
מדד ESG – MSCI, בבורסה האמריקנית, הוא מדד שמצביע על החברות עם אחריות סביבתית גלובלית MSCI ומכיל רשימה של חברות גדולות ובינוניות ב 21 שווקים מתפתחים ברחבי העולם (EM).
המדד מבוסס על חברות עם שמושקעות בתחומים שקשורים לסוגיות חברתיות, כמו סביבה, אחריות סביבתית ובטיחות של עובדי החברה ואופי המעורבות החברתית של החברה בהפרת זכויות אדם.
אחת מהחברות שנכנסו למסחר במדד זה, הייתה קטרפילר.
קטרפילר נכנסה בתחילת 2012 להיסחר במדד MSCI-ESG, אבל הדירוג שלה היה נמוך, בגלל מאבקי כוח בתוך החברה , בין בעלי החברה לעובדיה.
בחודש פברואר 2012, חברת קטרפילר נמחקה מהמסחר במדד MSCI.
קרן הפנסיה למורים ואקדמאים- TIAA-CREF שמנהלת כ-72 מיליון דולר בקופות הפנסיה שלהם, החליטה בתגובה למחיקת חברת קטרפילר מהמסחר במדד החברתי MSCI-ESG, למשוך את כספי הפנסיה שלהם שהושקעו בקטרפילר .
בחודש יוני 2012, פורסם מטעם מדד MSCI שהסיבה למחיקת חברת קטרפילר מהמסחר במדד, היה לחץ של תנועת BDS .
משיכת כספי ההשקעה של האיגודים מקרנות הפנסיה שהשקיעו בחברת קטרפילר, הובילה לירידת המניות של חברת קטרפילר וכתוצאה מכך להפסדים לבעלי מניות שהשקיעו בחברה זו את כספם, זה הוביל את חברת קטרפילר להביע התנצלות בפומבי, בכלי התקשורת.
החברה טענה בפני כתבי התקשורת, כי אין היא יכולה, להפסיק את מכירת הטרקטורים לישראל, מששום שהתהליך מבוצע בתיווכו של הממשל האמריקני.
זו דוגמה שממחישה כיצד מאבק פוליטי כלכלי הופך את השיקולים להשקעות כלכליות בחברה, מהשקעות בעלי אינטרסים כלכליים אובייקטיביים שמוגדרות על פי תשואה למשקיע, להשקעות פוליטיות.
בישראל פועלים ארגונים פוליטיים וחברתיים, שחלקם אוחזים במשרות גבוהות במשק, שמנסים לשנות את כיוון ההשקעות של חברות ציבוריות בארץ, מהשקעות על פי תשואה למשקיע להשקעות על פי אינטרסים חברתיים, שמאחוריהם מסתתרת פוליטיזציה של מדיניות ההשקעה.
לצורך כך הם יצרו אווירה ציבורית כדי להשפיע על המהלכים האלו.
השיווק לציבור מתבצע תחת הקמפיין אגרסיבי לפיו כול מה שקשור לאינטרסים של בעלי העסקים, הוא אינטרס 'מושחת' שהוא לרעת הציבור וכול מה שמתבצע על פי אינטרס 'חברתי' הוא אינטרס 'אובייקטיבי', על פי האג'נדה שאותה שתבע ה פילוסוף והכלכלן קרל מרקס, שאמר: "אין כלי הנשק של הביקורת יכולים לבוא במקום ביקורת שבאמצעות כלי הנשק. רק באמצעותה של עוצמה חומרית ניתן להפוך את העוצמה החומרית על פיה, אולם גם התיאוריה נהפכת לעוצמה חומרית מרגע שהיא אוחזת בהמונים."
תכניות החיסכון הפנסיוניות של הציבור הרחב, מושקעות בבורסה בתיווך המוסדיים, שאחראים על ניהול מדיניות ההשקעה בבורסה ובהתאם לכך, ככול שהתשואה שמניבות ההשקעות של המוסדיים גבוהות יותר, כך הרווחים של העמיתים בתוכניות החיסכון שבבעלותו, יהיו גבוהות יותר ובגיל הפרישה שלו לפנסיה, יזכה לפנסיה נדיבה יותר ולשם כך צריך להשקיע במניות של חברות שנסחרות בבורסה ו שמניבים תשואה גבוהה יותר.
המוסדיים מנהלים כיום כ-3.5 טריליון שקלים שמושקעים באלפי חברות בורסאיות ואם כסף הוא כוח, אז אלו ששולטים במדיניות ההשקעה של המוסדיים, הם בעלי הכוח.
שינוי מדיניות של ההשקעה, מהשקעה לפי תשואה לעמית, להשקעה על פי אג'נדה חברתית' כל שהיא יכולה לשמש מדרון חלקלק לאג'נדה פוליטית.
אבנר סטפק מבעלי בית השקעות מיטב ד"ש: "תפקיד של הממשלה והרגולציה כגופים מוסדיים היא לקבוע את כללי המשחק וברגע שהם קבועים, זה כן יהיה תפקיד שלנו כמוסדיים לעשות את זה…. אולי הבעיה המרכזית היא סוג של ניגוד עניינים, הרי אין הוכחה אמיתית עד היום, שההשקעות אלו משיגות תשואה יותר גבוהה ללקוחות שלנו ולנו מצד שני, אין את המנדט לקבל את ההחלטה היום, שלא מנועות רק משיקולי תשואה, אלא לדוגמה, אנו רוצים לתמוך בדיור בר השגה , כי זה נושא חם היום, או בהשקעות ירוקות, או דברים מהסוג הזה ופה תפקיד של הרגולטור, הוא בעצם לקבוע את הכללים, להחליט סדרי עדיפויות ואת כללי המשחק למוסדיים"
"אם אני אשים את האדיאולוגיה האישית שלי בצד, הלקוח הישראלי בכנות, לא מתעניין בהשקעות ירוקות ולא בהרבה מאוד מרכיבים חברתיים, נקרא לזה. כולנו רוצים שהכול יהיה כאן יותר טוב, אבל לא על חשבון הפנסיה האישית של כול אחד ולכן כשזה מגיע לתכלס ונקרא לזה ככה, אנו עושים הרבה מאוד סקרים ללקוחות שלנו כבתי השקעות ושואלים אותם, מה חשוב לך בבית השקעות, שמנהלים לך את הכסף: יש דמי ניהול, שירות, אמינות, ביטחון ושלל פרמטים…כמעט תמיד, נושאים של תרומה לקהילה, או השקעות חברתיות, במקומות נמוכים בכנות וכשאין דרישה לזה מספיק גבוהה מהציבור, יש אגב התעוררות בציבור בשנים האחרונות, אבל היא עדיין בשוליים, אז באופן טיבעי, קשה לצפות מהמוסדיים לדחוף דווקא לכוון הזה, גם פורמלית אין לנו את האג'נדה הזו ותאורטית אני יכול למצוא עצמי באיזו שהיא תביע ייצוגית, שלקוחות יתבעו אותנו, למה נמנעתם להשקיע בחברה מזהמת זו או אחרת? חברת סיגריות או תרופות? או קזינו או לא יודע מה…? כשבעצם רציתי לעשות טוב, אולי גם עשיתי טוב בהיבטים אחרים, אבל יכול להיות שאת התשואה קצת דפקתי בגלל החלטה כביכול חברתית כזו…"
-ועידת כלכליסט, 2014
.
ההחלטה לשינוי מדינית ההשקעה אמורה להגיע מהרגולטור שבמשרד האוצר.
ואכן מדיניות כזו הוכתבה בחמש השנים האחרונות ע"י המפקחת הקודמת במשרד האוצר, דורית סלינגר, שתמכה באג'נדה זו ואף קידמה אותה בעקיפין, בהיותה חברה בהנהלת הנהלה ציבורית במדד מעלה, שהושק בשנת 2005 מדד מעלה בבורסה – כתעודת סל או כחלק מקרן נאמנות ומהווה אפיק למעוניינים להשקיע על פי קריטריונים חברתיים
לפי מדד "מעלה", דירוג המדד של חברה נקבעת על לפי: סביבת עבודה וזכויות אדם, מעורבות בקהילה, איכות הסביבה ועוד פרמטים שונים.
שינוי המדיניות הגיע בהדרגה, לפי האינטרסים של משרד האוצר.
המפקחת דורית סלינגר פעלה בכמה מישורים, בסיוע כתבי החצר שלה וערוץ כאן, שמתוקצב ע"י משרד האוצר, דאגו לייצר אווירה ציבורית כנגד סוכני הביטוח.
היא דאגה לדחוק את רגלי סוכני הביטוח, מתחום החסכונות הפנסיוניים תחת הטענה שהסוכנים פועלים מתוך אינטרס כספי, איזו חברה משלמת להם יותר .
וכשחסרים יועצים ומשווקים פנסיוניים, כמו סוכני ביטוח, מכניסים דרך הדלת האחורית, יועצים מטעם ארגוני וועדי עובדים שמייעצים לעובדים היכן להשקיע.
הם כמובן לא מונעים בשיקולים כלכליים, הם מבחינתם "אובייקטיביים"…
הבעיה בצורת שיווק כזו, שליועץ שמייעץ לעמיתי קרנות הפנסיה משיקולי אג'נדה חברתית, לרוב אין לו אחריות ליעוץ שהעניק.
שכן הוא מייעץ מטעם ארגון בעל אג'נדה חברתית ברורה.
יכול להיות שהייעוץ היה מעולה, אבל מה יקרה כשבסוף יגלה שלא נותרה לו פנסיה לעת זקנה, כשיגלה שכספו בוזבז לריק לקידום אג'נדה שלא קיימת באמת?
הרי גם ההסתדרות השתמשה בכספי החוסכים בקרנות הפנסיה הוותיקות, לקידום האג'נדה שלהם וראינו לאן זה הגיע…
במישור השני, דאגה סלינגר לאמץ מודל השקעות סולידי, לפיו מסלול השקעות סולידיות של כספי החוסכים לפנסיה, הם יהיו מבחינת מסלול ברירת המחדל של העמית, שחוסך לפנסיה ומסלול השקעה מנייתי, יוגדרו כמסלול בעלת סיכון גבוהה למשקיע במסלול הפנסיוני.
קוראים לזה בשם "המודל הצ'יליאני".
כתוצאה מרפורמה זו, כשהתשואה להשקעה בפנסיה נמצאת בירידה, כול השקעה "חברתית" לפתע נשמעת לציבור החוסכים, הצעה מפתה…
שיטה אחרת להטמעת האג'נדה, היא דרך מחאות ציבוריות, חסרות היגיון, שכול מטרתה להחדיר אג'נדה בשיח הציבורי, בנוגע למדיניות השקעה.
בשנת 2016, פרצה מחאה כנגד חברת הראל, לאחר שהחליטה להשקיע את כספי החסכונות הפנסיוניים שהיא מנהלת, ברכישת 3% ממאגר תמר מחברת נובל אנרג׳י, עם אופציה לרכישות נוספות, בתמורת ל400 מיליון דולר.
המפגינים כנגד חברות הגז, הגיעו לבניין חברת הראל בבורסה ברמת גן וקראו לחוסכים לנייד את כספי הפנסיה שלהם לגופים אחרים, כדי להפעיל לחץ על מנהלי ההשקעות בהראל, שלא ישקיעו את הכסף במאגר תמר.
הטיעון של המפגינים היה שהשקעת כספי הפנסיה של העמיתים במאגר תמר היא לא מוסרית.
כלי תעמולה נוסף להחדרת האג'נדה הזו לליבותיהם של החוסכים לפנסיה, היא דרך כתבות בכלי התקשורת, שדואגות מדי פעם לפעם לפרסם מחקרים, ללא הוכחה למהימנותם כמו בעיתון בכתבה בעיתון הכלכלי דהמרקר, משנת 2017: "לפי מחקרים מקיפים, השקעות אחראיות משיגות ביצועים תחרותיים ואף עודפים ביחס להשקעות המנוהלות באופן "לא אחראי".
דרך נוספת, היא מימון תנועות פוליטיות שמסתתרות מאחורי 'אג'נדה חברתית' כול שהיא.
האוניברסיטה העברית, שמנהלת בעצמה את כספי החוסכים לפנסיה, בקופות גמל של האוניברסיטה, נענתה ללחציהם של פעילי התנועה החברתית "מגמה ירוקה" והחליפה את מדיניות השקעות הקודמת שלה למדיניות השקעה חברתיות, תחת המילה המכובסת של "השקעה אחראית" שתורמות לסביבה ….
האם משהו באוניברסיטה העברית, יהיה אחראי לתוצאות של השקעות 'אחראיות' אלו?
לציבור סוכני הביטוח, יש אחריות מקצועית לייעוץ שהם מעניקים לחוסך לפנסיה.
הם יכולים להיתבע ע"י העמית, במקרה והייעוץ לא היה נכון.
האם כך הדבר יהיה במקרה של ארגון "מגמה ירוקה"? או האוניברסיטה העברית?
מדיניות דומה הובילה את המפקחת לשעבר, דורית סלינגר, לפרסם חוזר במהלך 2015, בשלהי כהונתה שהוביל לשינוי רדיקלי במדיניות מתן ההלוואות של המוסדיים לעמיתים.
מתוך אג'נדה שדוגלת ב"מדיניות אחראית" כלפי החוסכים לפנסיה הובילה רפורמה להקטנת היקף ההלוואות שמעניקים המוסדיים לעמיתים על סמך החסכונות הפנסיוניים.
הנפגעים הישירים של מדיניות זו היו כמעט באופן מידי, ציבור החוסכים בתכניות פנסיוניות, שמשתייכים למעמד הנמוך, שהתקשו תמיד לקבל אשראי מהבנק וההלוואות לכול מטרה שהעניקו המוסדיים, היוו עבורם קרש הצלה זמין, שכן זוהי הלוואה ללא אישור הבנק.
החוזר שפרסמה דורית סלינגר בשנת 2015, נכנס לתוקף במהלך 2017 ושינה את כול מדיניות האשראי חוץ בנקאי, שנתנו המוסדיים עד לאותה עת.
המפקחת ביטלה את האפשרות של המוסדיים לשעבד את כספי החוסכים לפנסיה, שנצברו, להלוואות חוץ בנקאיות לשכירים ולבעלי עסקים, שמוענקים ע"י המוסדיים.
פירושו של דבר, שמי שלא יעבוד בתשלומי החזר ההלוואה, יצטרך להיתבע בבתי משפט ע"י המוסדיים שהעניקו לו הלוואה לכול מטרה ללא ערבים וללא ביטחונות.
מהלך זה גרם לחוסר רצון מצד המוסדיים להעניק הלוואות לעמיתיהם, במיוחד לבעלי השכבות הנמוכות בקרב החוסכים בתכניות פנסיוניות, שהם מצדם העדיפו לפדות את כספי החיסכון בטרם עת ולשלם למס הכנסה 35% מגובה יתרת החיסכון, גם אם כרוך הדבר בהתפטרות ממקום עבודתם.
מנגד, עובדי ארגוני הוועדים ההסתדרותיים, וחברות ציבוריות, כמו למשל , חברת ישקר, מפעלי ים המלח, האחיות בבתי החולים, ארגוני הרופאים והסתדרות המורים, המשיכו בגלל כוחם הכלכלי, ליהנות מהלוואות למורים והלוואות לרופאים וההלוואות לאחיות וכיו"ב מהמוסדיים, בגלל הסכמים נדיבים מצד המוסדיים.
כלומר, במילים אחרות, אג'נדה חברתית היא אג'נדה שטובה לעמיתים בתנאי שאתה חבר במועדון של המחוברים לשלטון…
על כך נאמר כבר: "מה הועילו צדיקים בתקנתם?"
לאלוהים הפתרונות….
הסכנה הטמונה במגמה של השקעה לפי אג'נדה חברתית, היא העובדה שמאחוריה מסתתרת אג'נדה פוליטית ולכן היא המדרון החלקלק שאליו נגיע: האם התיישבות יהודית ביהודה ושומרון, מהווה פגיעה בחי ובצומח ומהווה סכנה סביבתית ולכן לחברות 'ירוקות', אסור להשקיעה בהקמת תשתיות ברחבי יהודה ושומרון, או בגלל דאגה לשלומם של התושבים הערבים ביהודה ושמרון?
האם כדאי להשקעה במניות של חברה ציבורית שהיא בבעלות קיבוץ של השמאל?
האם השקעה בחברה שבעלי המניות שלה פועלים פוליטית כנגד מפלגת השלטון עומדת בסתירה למדיניות השקעה 'אחראית' של המוסדיים?
במדינה דמוקרטית רק הרשות השופטת רשאית לקבוע, מי המפעל שמזהם ומי בצע פשע כלפי הסביבה שלו או כלפי עובדיו ועד שלא הוכח אחרת, הם זכאים עד שלא הוכחה אשמתם.
אין שום ארגון מורם מעם שיכול במדינה דמוקרטית, לקבל לידיו את הסמכות לקבוע מה היא השקעה חברתית ומה היא השקעה אחראית.
בהשקעות יש מדד אחד ויחיד, שיכול לקבוע עם ההשקעה הייתה כדאית והיא התשואה שעתה השקעה זו.
זהו המדד הכי אובייקטיבי שיכול להתקיים ומי שטוען אחרת, הוא בסך הכול מרמה את עצמו ואת הסובבים אותו.
אינטרס עסקי הוא אינטרס שגלוי לעין ולכן הוא "אובייקטיבי" ואילו אינטרס חברתי, הוא לרוב אינטרס עסקי שהגיע באריזה חדשה כדי לקנות את לב הצרכן, הוא לרוב יוסתר מעיני הציבור מאחורי שכבות על גבי שכבות בכסות מאבקים חברתיים.
כדי להבין את האינטרסים שמסתתרים מאחוריהם, אנו צריכים לראות את תנועת הכסף בתוך הארגון ובין הארגונים החברתיים: מי תרם להם כסף ומי עומד מאחורי הארגונים החברתיים, שלרוב יידעו להסתיר זאת מעינינו.
