פרשת סלייס גמל היא אחד המבחנים המשמעותיים ביותר לאמון הציבור במערכת הפיננסית בישראל. לפי ההערכות, כ־900 מיליון שקלים מכספי חיסכון של כ־7,500 חוסכים ישראלים הועברו לחשבונות זרים במסגרת פעילות של גוף השקעות בשם סלייס גמל (Slice IRA). החושף, שמואל פיקסמן, סוכן ביטוח ותיק, טוען כי מדובר בכשל מערכתי רחב שבו רגולציה חלשה, היעדר בקרה וחשש מפני השלכות בינלאומיות אפשרו העברות חריגות בהיקף עצום.
בדוחות רואה החשבון שמונה מטעם משרד האוצר, רו"ח אפי סנדרוב, נחשף כי כ־150 מיליון ש"ח הוזרמו חזרה לישראל תוך הצגתן כ"הלוואות לעמיתים". אלא שמדובר, לפי הממצאים, בהזרמות פנימיות שהסתירו שימושים שאינם תואמים את מטרתן המקורית. המידע הזה מצביע על חוסר שקיפות עמוק בתוך מערכת הפיקוח על קרנות הפנסיה והגמל, מערכת שאמורה להגן על כספי הציבור ולוודא ניהול תקין של חסכונות לטווח ארוך.
שמואל פיקסמן טוען כי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון נמנעת עד כה מפרסום ממצאים מלאים ומפנייה רשמית לרשויות האמריקאיות, זאת מחשש שההעברות יסווגו כהלבנת הון בארצות הברית. החשש הזה, לטענתו, מוביל לשיתוק רגולטורי ולפגיעה באינטרס הציבורי. במקביל, בנק ישראל מואשם באישור פעילות שנועדה להכניס כספים לישראל תחת כותרת של הלוואות לעמיתים, ללא פיקוח הדוק מצד הרשות לאיסור הלבנת הון. כך נוצר מצב שבו הגופים שאמורים לשמור על היציבות הפיננסית נרתעים מלחקור את עצמם.
גם מערכת האכיפה אינה חפה מביקורת. להב 433 ומשטרת ישראל לא מיצו עד תום את מאמצי איתור הכספים בחו"ל, ובמקום זאת התמקדה באכיפה נקודתית בישראל. בעוד רשות שוק ההון ובנק ישראל מתכתבים ביניהם, הכסף ממשיך לשכב בחשבונות שמעבר לים. ההליך המשפטי מתנהל בפני השופטת סיגל יעקובי, בעלת רקע בפרקליטות ובמחלקת ההגבלים העסקיים, והחלטותיה נתפסות בעיני הנפגעים כמגנות על בעלי סלייס ומגבילות את גישת הציבור למידע.
פרשת סלייס מדגישה את הצורך בבחינה מחודשת של מנגנוני הפיקוח על קרנות פנסיה, קופות גמל וביטוחי מנהלים. כיום, הרגולציה הפיננסית בישראל פועלת באיחור אל מול התפתחויות גלובליות, והיעדר שקיפות יוצר חשש שהציבור עלול לשלם את המחיר בעתיד. חקירה רגולטורית רחבה, שתבחן את תפקוד כל הגופים המעורבים – רשות שוק ההון, בנק ישראל, הרשות לאיסור הלבנת הון ומשרד המשפטים – היא צעד מתבקש. שיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים יכול לסייע בהשבת כספים ולחזק את מעמדה של ישראל כמדינה עם מערכת פיננסית אחראית ושקופה.
הציבור הישראלי, בין אם הוא חילוני או דתי, שכיר או עצמאי, מצפה למערכת ביטוח ופנסיה הפועלת לטובתו. חוסכים בישראל רוצים לדעת שכספם נשמר ומנוהל באופן תקין, שהרגולציה הפיננסית מגינה עליהם ולא על מוסדות גדולים. אם משרד האוצר, בנק ישראל ורשות שוק ההון יבחרו בשקיפות ובאחריות, יוכלו לא רק להשיב את האמון שנשחק אלא גם למנוע את פרשת סלייס הבאה.
