סיפורים ואגדות

בכתבה בעיתון כלכליסט, בלינק זה, פורסם כי מספר בתי השקעות וחברות ביטוח, פועלות לצמצם ואף להקפאת האפשרות ללקיחת הלוואות על חשבון החיסכון בקרנות ההשתלמות,  בגלל שההלוואות ניתנות כנגד הכספים הפנסיוניים שעמיתי הקופה חסכו ויש חשש שהבטוחה תישחק, על רקע הירידות בשווקים.

עוד פורסמו שמות בתי ההשקעות וחברות הביטוח שלכאורה החליטו על צמצום מתן אשראי חוץ בנקאי לעמיתים.

כמי שמכיר את שוק האשראי החוץ בנקאי, של המוסדיים, אין הרבה חדש בפרסום זה.

בתי ההשקעות נתונים לרגולציה מכבידה מצד משרד האוצר ורשות ניירות ערך. לכן הם מעולם לא העניקו הלוואות בקלות כפי שחברות הביטוח נותנות והצעדים שהם נוקטים כעת, אינם משנים בצורה דרמטית את התמונה כולה.

דוגמה אחת שיכולה להמחיש זאת:

 בית ההשקעות אלטשולר שחם, פרסם לפני כחצי שנה, במהלך חודש יוני 2019, מסיבותיו שלו, כי הוא מפסיק להעניק הלוואות לעמיתיו, אלא אם כן הקופה שלהם תהיה נזילה ולכן העמיתים יכולים להחליט במקום לפדות את הקופה, לקחת הלוואה בסכום של 70% מגובה הכספים הנזילים.

עתה מפרסם עיתון כלכליסט כי "באלטשולר שחם, הודיעו על הורדת אפשרות ההלוואה על חשבון קרן השתלמות נזילה מ-80% ל-50%."

האם החדשה המרשיעה כאן, היא הקטנת סכום ההלוואה ב20%?

ומי שלא יהיה מרוצה מתנאי ההלוואה, תמיד יוכל לפדות חלק מהכספים הנזילים, במקום לקבל הלוואה על חשבונם.

צריך אולי להקדים ולהתייחס בכלל לכותרת של המאמר שפורסם בתקשורת:

ההלוואות אינם ניתנים לעמיתים "על חשבון" החיסכון בקרנות ההשתלמות, אלא בגלל החיסכון.

במילים אחרון לא ניתן לשעבד את הקופות הפנסיוניות להלוואה, שמוענקת ע"י חברת הלוואות כנגד הקופות האלו ולכן המוסדיים, על פי החוק אינם מורשים לחלט את כספי העמיתים כתוצאה מחובות של פיגור בתשלום ההלוואה, גם אם העמית הכריז על פשיטת רגל.

ויש על כך כבר תקדים של בג"ץ בתביעה של חברת כלל פנסיה.

ניתן לקרוא על כך בהרחבה כאן.

יתירה מכך, ההלוואות שניתנות ע"י המוסדיים לעמיתי הקופות, הם חלק ממדיניות ההשקעה של הקופה:

הקופה מנהלת את כספי העמיתים, באפיקים סולידיים ובאפיקים בעלי סיכון גבוהה, הכול לפי מדיניות הקופה בה השקענו את כספינו ולפי בקשתנו.

אם זה באפיק השקעה סולידי כמו אגחי"ם קונצרניים, שהם הלוואות שמעניקים דרך שוק ההון לחברות בורסאיות או באפיקים מנייתיים בעלי סיכון גבוהה יותר, אפשר גם שכספנו יושקע מחוץ לבורסה, בתשתיות ופיתוח או במתן הלוואות לעמיתים, כשהריבית שניגבת מהם, מהוות את התשואה על ההשקעה.

מן הסתם, בשל הירידות בשווקים, אפיק ההלוואות לעמיתים, שמקובל להתייחס אליו כאל אשראי חוץ בנקאי, יכול להוות אלטרנטיבה להשקעה סולידית על פני השקעה בחברות בורסאיות שמצויות בקשיים והמניות שלהם בצלילה, בלי להתייחס לאגרות החוב שלהם.

אז היכן פה הבעיה?

מדוע בתי ההשקעות מצמצמים את אחוז הזכאים להלוואות מטעמם שלהם?

הבעיה נעוצה מהוראות של רשות ניירות ערך ומהפיקוח על הביטוח, שקבע כי העלויות שכרוכות במתן ההלוואות לעמיתים, שכולל את זמן העבודה של המוסדיים עד להזרמת ההלוואה לחשבון העמיתים, לא יוכלו להירשם כהוצאה בדוחות הכספיים של המוסדיים.

לכן עודף ביקוש להלוואות מצד העמיתים מחייב את המוסדיים, לבחור בין לתת שירות גרוע לבין צמצום שעות מצבת כוח האדם שפועל בתחום זה, כדי להקטין עלויות.

כדי לצמצם את כוח האדם, צריך קודם להקטין את כמות הבקשות לקבלת הלוואה מצד העמיתים ואת זאת הם עושים ע"י שינוי המדיניות לקבלת הלוואה.

בפועל מה שקורה כרגע הוא שהמצב לא הורע בצורה דרמטית אלא רק בשוליים ועדיין ניתן לקבל הלוואות מבתי השקעות וחברות ביטוח, כמובן בהתאם למדיניות של אותה הקופה ואם אתם לא מרוצים, תמיד ניתן לעבור לקופה אחרת…

זו לא פעם ראשונה שעיתון כלכליסט מפרסם עובדות לא נכונות.

לפני שנתיים, פרסם העיתון כי חובות משקי הבית זינקו פי שניים בעשור. לינק לכתבה כאן.

אלא שגם כאן הכותרת מטעה והעובדות הם שונות בתכלית,

 סך החובות להכנסה של משק בית ממוצע עלו, בגלל שמספר משקי הבית עלו גם הם.

זה בדך כלל קורה כשאנו מולידים ילדים והם גדלים ומתחתנים ומקימים גם הם משקי בית משלהם…

ולכן היום יש יותר אנשים מאשר לפני עשור.

החוב של משקי הבית לדיור ירד בעשרים השנים האחרונות, בשל עלייה משמעותית בהכנסה בישראל.

ובהשוואה בינלאומית החוב בישראל נמוך.

ולכן המפקחת על הבנקים נמנעה עד היום מלנקוט צעדים דרסטיים כדי להפחית את החובות של משקי הבית ונגיד בנק ישראל טוען, שהוא לא רואה שום בעיה עם רמת החוב הצרכני של משקי הבית במדינת ישראל.

במילים אחרות, הטענה לשקיעה של משקי הבית בישראל בחובות היא אגדה אורבנית.