הרבה סוכנים יוצאים בקריאה ש"שהציבור יבין שהציבור לא יכול בלי סוכן ביטוח…
ואני מציע הצעה משופרת: כיתות חינוך מחדש ושליחת אנשים שבחרו לבטח עצמם ללא סוכן לגולאג…
מה דעתכם, תאמינו לי שנתיים בסיביר והם יקלטו שהם צריכים אותנו.
האם מתווכי דירות עסוקים בהסברה, של "לא רוכשים דירה ללא מתווך"?
האם עורכי דין עסוקים בהסברה, ש"לא הולכים לתבוע ללא עו"ד"?
התעמולה של הסוכנים, שלא עושים ביטוח ללא סוכן, מייצרת תעמולה הפוכה,
כיוון שמה בעצם אתם אומרים לציבור?
תרחמו עלינו, אין לנו פרנסה, תבזבזו עלינו כמה שקלים…
הפתרון הוא לא הסברה, כיוון שלחברות הביטוח הישירות יש יותר כסף להסברה, ראה 'פרויקט שוקה'…
הפתרון הוא לנטוש את המודל הישן ולחשוב בצורה עסקית, להתייחס לביטוח כאל עוד מוצר שאנו מוכרים לפרנסתנו כדי להתפרנס וזו לא בושה להרוויח!
הבעיה היא שמרבית הסוכנים ומרבית היועצים העסקיים שמייעצים להם, הגיעו מאותה מיליה: מרביתם שכירים מתחום הביטוח, שהפכו לעצמאיים כדי להרוויח יותר כסף, אבל עדיין לא הפנימו שהם כבר לא שכירים.
הם בטוחים שהתעודה, של סוכן ביטוח, מקנה להם הוודאות ולא את האופציה להתעשר בעסקים.
ואם זה לא קרה, זה לא כי הם לא הצליחו לשכנע את הציבור, לקחת אותם או שסוכני ביטוח אחרים אולי הצליחו יותר טוב מהם, אלא פשוט כי הציבור לא מבין שהם חייבים סוכני ביטוח ובנוסף ישנם סוכנים שמקשים עליהם את העבודה ולכן הפתרון הוא לסלק את אותם סוכנים מהדרך והסברה לציבור שהם חייבים אותם ואם רצוי חקיקה בחוק שתחייב אותם לקחת סוכן ביטוח.
ומה עם הסוכנים שמתחרים בהם: מגישים תלונה למפקח על הביטוח ושוק ההון ושהוא כבר יראה להם, מה זה להתחרות בהם.
בשביל מה להתחרות אם יש כתובת של סוג של "אבא" שישמור עליהם וייתן להם להתפרנס?
התוצאה היא שאחרי מס' תלונות המפקח מוציא הוראה חדשה שמצר את העבודה של סוכני הביטוח.
הפיקוח עסוק בשלל נושאים ותלונות מצד סוכני ביטוח, פחות מעניינים אותו וכדי להשתיק אותם, הוא מעניש את כל הסוכנים בהגבלות בהתאם לדרישת הסוכנים שהתלוננו והתוצאה היא שאותם סוכנים שהגישו תלונה, סובלים ראשונים מהגזירות החדשות ואז הם פונים ללשכת סוכני הביטוח בדרישה להילחם בגזירה החדשה של המפקח על הביטוח.
כך נוצא מעגל קסמים שחוזר על עצמו באופן תדיר ופוגע בראש וראשונה בסוכני הביטוח.
דור בא ודור הולך ושום דבר לא משתנה.
ענף הביטוח מורכב מסוכני ביטוח קטנים וגדולים, סוכנויות ביטוח בבעלות חברות הביטוח וסוכנויות גדולות שאינם בבעלות חברות הביטוח ולכל סוכנות וסוכן, יש אינטרס משלו.
הלשכה לא יכולה להכיל את האינטרסים של כל הסוכנים.
אז ישנם סוכנים שיכולים להרשות לעצמם לפעול דרך הלשכה, בגלל קשריהם וכשרונם הפוליטיים
וישנם סוכנים שהכי נוח להם להגיש תלונה ישירות למפקח על הביטוח וישנם סוכנים שמכירים שרים וחברי כנסת ויש סוכנים שיושבים בשקט בידיעה כי הלשכה דואגת לאינטרסים שלהם, עד שהם מגלים שלא כך הדבר.
לא ניתן להמשיך ולקיים עסק בריא, כשאתה נמצא בתוך גילדה מקצועית שבה כל אחד מושך לכוון אחר…
כשהרגולציה במשרד האוצר, רוצה לשנות או להכתיב נהלים חדשים בחברות ביטוח, היא נותנת להם זמן להתארגנות, כשנה עד שנתיים ולאחר מכן תקופת הארכה נוספת, אם ירצה בכך.
כשאותה רגולציה מוציאה לפועל רפורמה חדשה שמתייחסת לסוכני הביטוח, הרפורמה מגיע בהפתעה.
ביום בהיר הסוכן מגלה שהמפקח שינה את ההוראה בחודש שעבר ואתה לא ידעת על כך…
הבעיה היא שעל כל סוכן שנפגע מהוראה חדשה שיוצאת מתחת ידיו של המפקח על הביטוח, יש סוכן אחר שמרוויח ממנה.
מה שבטוח הוא שהציבור משלם את המחיר, בפגיעה בשירות שהוא מקבל מסוכני הביטוח ובפרט מחברות הביטוח, שמסתמכות על השירות של סוכן הביטוח ללקוחותיו.
יש סוכנים שמחפשים פתרונות ע"י בריחה למחוזות אחרים וחדשים, בידיעה שהמפקח לא יפגע להם שם בפרנסה, כגון גביית שכר טרחה.
אימוץ מודלים חדשים ואף יציאה לתחומים חדשים, כגון ייעוץ לפרישה או ייעוץ ללקיחת משכנתאות.
מבחינתי גישה זו שקולה, לטמינת הראש בחול ולתת לסערה לחלוף.
לצערי מי שלא לומד מהעבר, זוכה לחוות את ההיסטוריה שחוזרת על עצמה שוב ושוב…
הרי התלונות של הסוכנים למפקח על הביטוח ימשיכו ואם בעבר זה היה עבור מינוי סוכן, אז בעתיד זה יהיה כנגד שכר טרחה שנגבה מהלקוח שלהם.
וכך הפיקוח ייגרר להתערבות בשכר הטרחה של סוכני הביטוח.
ומה עם יועצי הפרישה ויועצי המשכנתאות, שם לא יהיו תלונות שיגיעו למפתנו של המפקח על הביטוח?
ועוד העד נטויה…
לדעתי הפתרון יבוא ע"י שינוי רדיקלי של מבנה הגילדה וקבלת הרישיונות של סוכני הביטוח.
לדעתי צריך לפרק לאלתר את לשכת סוכני הביטוח, או לחלופין להקים לשכות נוספות שיאגדו תחתם סוכנים בעלי אינטרסים שונים מזו של הלשכה.
הבעיה מתחילה כשלפקידי האוצר ולשר האוצר בפרט, יש אינטרס לקיומה של לשכה שתהווה את הגילדה של סוכני הביטוח.
זה מקנה אפשרות למשרד האוצר, שליטה בסוכני הביטוח, הם הרי לא צריכים להתעמת עם כל ציבור סוכני הביטוח, אלא רק לשכנע את הנשיא של לשכת סוכני הביטוח, מי שעומד בראש הלשכה והדרך למימוש המהלכים של משרד האוצר מול סוכני הביטוח, סלולה…
ותאמינו לי שלמשרד האוצר יש יותר כוח וכלים כדי לשכנע את העומד בראש הלשכה, להתיישר בכוון שלהם.
לכן דווקא ביזור הכוח של הלשכה למוסדות נוספים שייצגו יותר נאמנה ציבור סוכני הביטוח, ישרת את סוכני הביטוח ואת הלקוחות שלהם.
כמו כן, צריך להעביר את השליטה על קבלת הרישיון לעסוק בביטוח ממשרד האוצר, לחברות הביטוח עצמם.
הרי את מי סוכני הביטוח משווקים, אם לא את חברות הביטוח?
ומה האחריות של חברות הביטוח מול הלקוח, שזכה בפוליסה לפי דרישת סוכן הביטוח?
אפס כמובן, שכן האחריות על תפקודו של סוכן הביטוח, היא מצד המפקח על הביטוח ולא מצד חברת הביטוח.
למה זה דומה?
לרופא מנתח בבית חולים, כשלבית החולים אין אחריות על תוצאות הניתוח, אלא למשרד הבריאות בלבד.
האם זה הגיוני?
