משבר מגפת הקורונה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

מדינת ישראל נכנסת למשבר הקורונה כשהיא  עם גרעון שהגיע ל־3.7% מהתוצר, שהם 52.2 מיליארד שקל.

כלומר גירעון שעלה ב־12 מיליארד שקלים יותר מיעד הגירעון שנקבע ע”י הממשלה, שהיה אמור להיות 40.2 מיליארד שקלים.

מצד שני, הגאות הכלכלית שחווינו בעשור האחרון, הובילה לירידה באבטלה – שעמדה על מעט יותר מ-8% בתחילת העשור, וירדה אל כ-4% בסופה, גרמה לעלייה בשכר הראלי שטיפס בכ-2% בשנה, כתוצאה מעודף ביקוש לעובדים.

לפני כעשור התוצר המקומי הגולמי לנפש (תל”ג) עמד בישראל על 27,512 דולר.

ב-2017 – השנה האחרונה שיש לגביה נתונים השוואתיים – הוא עמד על 38,886 דולר.

 גידול של 41% בתל”ג לנפש, במדינת ישראל.

בדירוג של המדינות העשירות ביותר בעולם, ישראל מדורגת במקום ה-37 .

האיום על דירוג האיתנות הפיננסית של מדינת ישראל, מגיע בגלל המשבר הפוליטי בה נמצאת מדינת ישראל, משבר שלטוני, שמתבטא בסבבים של בחירות תחופים ולא בגלל איתנות המשק בישראל

מצבה של מדינה ישראל לא היה מעולם טוב יותר וישראל נכנסת למשבר הכלכלי הנוכחי, במצב הטוב ביותר שיכלה, ביחס למשברים קודמים כמו משבר הסאבפריים בשנת 2009 או הדודקום בשנת 2001.

משבר זה מוביל לסגירת עסקים ופיטורי עובדים, כדי למנוע את התפשטות מחלת הקורונה.

זה מחייב את הממשלה להגדיל את הגירעון הממשלתי, על  מנת להזרים ‘חמצן’ למשק הישראלי ולהעניק הלוואות לעסקים כדי להימנע מקריסת העסקים הקטנים במשק, שמעסיקים כ-70% מאוכלוסיית השכירים, שיוביל למשבר חריף אף יותר, כמו מיתון חריף, שממנו יהיה קשה עוד יותר לצאת…

מדינת ישראל יכולה לכסות את הגירעון הכספי שלה באמצעות גיוס כספים ע”י מכירת אגח”ים  ממשלתיים, בשוק ההון בריבית אפס ואף בריבית שלילית.

היא יכולה לעשות זאת בזכות העובדה שהיא אחראית על כספי העמיתים שמושקעים בתכניות פנסיוניות דרך המוסדיים, בשוק ההון, שנעמדים כיום על סך של כ-2 טרילין ש’..

במילים אחרות, היות שהאוצר אחראי על כספי העמיתים של החוסכים לפנסיה, הם יכולים  לקבוע לחברות הביטוח מה תהיה אחוז הריבית על ההלוואה, שהמוסדיים יעניקו למדינת ישראל באמצעות מכירת אגח”ים ממשלתיים.

הרי לשם כך הוסדר שוק ההון בוועדת בכר, ותקנות פנסיה חובה למעסיקים, כפי שניתן לקרוא בהרחבה כאן.

מדינת ישראל יכולה להלוות מהציבור כספים, בריבית אפס אחוז ואף בריבית שלילית כפי שמקובל כיום באירופה.

ריבית שלילית, פרושו שהמדינה מתחייבת להשיב פחות כספים מאשר גייסה.

בכתבה בעיתון כלכליסט, בלינק זה, פורסם כי בעקבות מגפת הקורונה, מספר בתי השקעות וחברות ביטוח, פועלות לצמצם ואף להקפאת האפשרות ללקיחת הלוואות על חשבון החיסכון בקרנות ההשתלמות,  בגלל שההלוואות ניתנות כנגד הכספים הפנסיוניים שעמיתי הקופה חסכו ויש חשש שהבטוחה תישחק, על רקע הירידות בשווקים.

עוד פורסמו שמות בתי ההשקעות וחברות הביטוח שלכאורה החליטו על צמצום מתן אשראי חוץ בנקאי לעמיתים.

כמי שמכיר את שוק האשראי החוץ בנקאי, של המוסדיים, אין הרבה חדש בפרסום זה.

בתי ההשקעות שנתונות לרגולציה מכבידה מצד משרד האוצר ורשות ניירות ערך, מעולם לא העניקו הלוואות בקלות כפי שחברות הביטוח נותנות והצעדים שהם נוקטים כעת, אינם משנים בצורה דרמטית את התמונה כולה.

דוגמה אחת שיכולה להמחיש זאת:

 בית ההשקעות אלטשולר שחם, פרסם לפני כחצי שנה, במהלך חודש יוני 2019, מסיבותיו שלו, כי הוא מפסיק להעניק הלוואות לעמיתיו, אלא אם כן הקופה שלהם תהיה נזילה ולכן העמיתים יכולים להחליט במקום לפדות את הקופה, לקחת הלוואה בסכום של 70% מגובה הכספים הנזילים.

עתה מפרם עיתון כלכליסט כי “באלטשולר שחם, הודיעו על הורדת אפשרות ההלוואה על חשבון קרן השתלמות נזילה מ-80% ל-50%.”

האם החדשה המרשיעה כאן, היא הקטנת סכום ההלוואה ב20%?

צריך אולי להקדים ולהתייחס בכלל לכותרת של המאמר שפורסם בתקשורת:

ההלוואות אינם ניתנים לעמיתים “על חשבון” החיסכון בקרנות ההשתלמות, אלא בגלל החיסכון.

במילים אחרון לא ניתן לשעבד את הקופות הפנסיוניות להלוואה, שמוענקת ע”י חברת הלוואות כנגד הקופות האלו ולכן המוסדיים, על פי החוק אינם מורשים לחלט את כספי העמיתים כתוצאה מחובות של פיגור בתשלום ההלוואה, גם אם העמית הכריז על פשיטת רגל.

ויש על כך כבר תקדים של בג”ץ בתביעה של חברת כלל פנסיה.

ניתן לקרוא על כך בהרחבה כאן.

יתירה מכך, ההלוואות שניתנות ע”י המוסדיים לעמיתי הקופות, הם חלק ממדיניות ההשקעה של הקופה:

הקופה מנהלת את כספי העמיתים, באפיקים סולידיים ובאפיקים בעלי סיכון גבוהה, הכול לפי מדיניות הקופה בה השקענו את כספינו ולפי בקשתנו.

אם זה באפיק השקעה סולידי כמו אגחי”ם קונצרניים, שהם הלוואות שמעניקים דרך שוק ההון לחברות בורסאיות או באפיקים מנייתיים בעלי סיכון גבוהה יותר, אפשר גם שכספנו יושקע מחוץ לבורסה, בתשתיות ופיתוח או במתן הלוואות לעמיתים, כשהריבית שניגבת מהם, מהוות את התשואה על ההשקעה.

מן הסתם, בשעה שיש ירידה בשווקים, אפיק ההלוואות לעמיתים, שמקובל להתייחס אליו כאל אשראי חוץ בנקאי, יכול להוות אלטרנטיבה להשקעה סולידית על פני השקעה בחברות בורסאיות שמצויות בקשיים והמניות שלהם בצלילה, בלי להתייחס לאגרות החוב שלהם, בשעת משבר זו.

אז היכן פה הבעיה?

מדוע בתי ההשקעות מצמצמים את אחוז הזכאים להלוואות מטעמם שלהם?

הבעיה נעוצה מהוראות של רשות ניירות ערך ומהפיקוח על הביטוח, שקבע כי העלויות שכרוכות במתן ההלוואות לעמיתים, שכולל את זמן העבודה של המוסדיים עד להזרמת ההלוואה לחשבון העמיתים, לא יוכל להירשם בשורת ההוצאות, בדוחות שמגישה חברת הביטוח לבורסה.
ההוצאה לא תוכר ע”י רשויות המס ואם היא לא מוכרת, אז כדאי לצמצמה, עד כמה שאפשר.

במילים אחרות העלויות מצד אחד, שכרוכות בניהול הבקשות למתן הלוואות לעמיתים ומצד שני גביית דמי הניהול בשוק יורד, שמקטין את הרווחיות של המוסדיים מניהול הקופות הפנסיוניות, מחייב אותם לצמצם את שעות מצבת כוח האדם שפועל בתחום זה, כדי להקטין עלויות.

כדי לצמצם את כוח האדם, צריך קודם להקטין את כמות הבקשות לקבלת הלוואה מצד העמיתים ואת זאת הם עושים ע”י שינוי המדיניות לקבלת הלוואה.

בפועל מה שקורה כרגע הוא שהמצב לא הורע בצורה דרמטית אלא רק בשוליים ועדיין ניתן לקבל הלוואות מבתי השקעות וחברות ביטוח, כמובן בהתאם למדיניות של אותה הקופה ואם אתם לא מרוצים, תמיד ניתן לעבור לקופה אחרת…

השארת תגובה