המפקחת על הביטוח במשרד האוצר, דורית סלינגר, פרסמה בתאריך 5/11/14, הוראה לגופים המוסדיים הקובע כי תמהיל ההשקעות והסיכון הגלום בהן, יותאם למאפייני החוסכים לפנסיה.
מסלולי החיסכון, נועדו למנוע חשיפה גבוהה מדי של חוסכים מבוגרים לתנודתיות בשוק ההון.
מתווה זה יחול באופן אוטומטי על כל המצטרפים החדשים למעגל החוסכים.
בנוסף, לכל חוסך קיים תינתן האפשרות להעביר את כספו למסלול השקעות מותאם לגיל.
כלומר אדם מבוגר שצבר סכום נכבד בקרן הפנסיה שלו, לא יצטרך לסכן את כספו, בהשקעות במניות.
ולהפך, אדם צעיר שהחל לחסוך לפנסיה, לא ירצה ככול הנראה, להשקיע את כספו במסלול סולידי, אלא יהיה מעוניין לסכן את כספו בהשקעות במניות, על מנת להשיג תשואה עודפת.
את טיוטת החוזר, ניתן לקרוא, כאן וכאן.
המרכז המחקר והמידע של הכנסת. הוציא נייר עמדה על המודל הצ'יליאני, לבקשת חברי כנסת.
המסמך, הוא מחקר בנושא "המודל חיסכון כספי מותאם (חכ"מ) בחיסכון הפנסיוני בישראל."
שנכתב ע"י הכלכלנית ענת לוי ובסיוע של דפנה סגול, שמתמחה במרכז המחקר והמידע של הכנסת, מהאוניברסיטה העברית.
את המחקר ומסקנותיו, שהופק ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לבקשת חברי הכנסת, ניתן לקרוא כאן.
בכלי התקשורת, ובעיתונות הכלכלית בפרט, מכנים זאת בשם "המודל הצ'יליאני".
בעיתון דה מרקר, הסבירו את המודל הצ'יליאני כך:
"המודל הצ'יליאני גובש בהתאם לתפישה כי על פני זמן רמת הסיכון בתיק הפנסיה צריכה לרדת. כך, אם מתחולל משבר שגורם לנפילה חדה בשווי הנכסים המסוכנים בתיק, לחוסכים הצעירים יש עוד מספיק זמן כדי ליהנות מהתיקון במחיר שיתחולל בעתיד. לאנשים מבוגרים שמתקרבים לגיל הפנסיה אין את מקדם הביטחון הזה, ולכן רמת הסיכון (כלומר, שיעור המניות) בתיק שלהם צריכה להיות נמוכה. מצב זה אינו אופייני רק לישראל."
כך מוסבר המודל הצ'יליאני בוויקיפדיה בעברית, כפי שניתן לקרוא אותה כאן.
הבעיה עם המודל הצ'יליאני היא קודם כול שמו.
כדי להבין עד כמה הציבור ניזון מתקשורת מגמתית ומניפולטיבית ששותפת את מוחו, כדאי לכולכם פשוט לחפש חומר על המודל הצ'ילאני, לא בעברית אלא באנגלית…
כשמקלידים במנוע גוגל את צמד המילים "מודל צ'יליאני, הלוואה" בשפה האנגלית "Chilean model, savings", מגיעים לתוצאות האלו, כפי שניתן לראות כאן.
כפי שאתם יכולים לקרוא שם, כשמדברים על "המודל הצ'יליאני" מתכוונים למשהו אחר בתכלית.
וכך מתואר המודל הצ'יליאני בויקיפדיה באנגלית, כפי שאתם מוזמנים לקרוא כאן:
החל משנת 1926, החלה צ'ילה להנהיג קרן פנסיה ממלכתית.
בשנת 1973, כבר 73% מתושבי צ'ילה, הפרישו כספים לקרן הפנסיה.
הקרן נכנסה לגירעון בגלל חוסר המתאם בין ההכנסות לבין ההטבות שניתנו למיוחסים, המקורבים לשלטון, דרך הפנסיה הממלכתית.
בדומה למה שקורה במדינת ישראל, עם הפנסיה התקציבית, שהיא מספקת למקורבים.
בתאריך ה4 בנובמבר 1980, החליט הגנרל אוגוסטו פינושה, שהשליט שלטון צבאי בצ'ילה, על הפרטת של קרן הפנסיה הממלכתית, שהייתה החל משנת 1926 ועד לאותה שנה, מנוהלת בידי המדינה.
קרן הפנסיה הממלכתית, עברה תהליך של היוון ולניהול ע"י המגזר הפרטי, בקופות חיסכון אישיות.
היינו, כול אזרח החל לחסוך בקופה אישית שלו, את קרן הפנסיה שלו, שכונו בשם AFP.
גנרל פינושה בשנת 1982
המודל הפנסיוני של צ'ילה, הוא מקרה מעניין של ממשל צבאי, שאולי במפתיע הציג שורה של רפורמות ליברליות של שוק חופשי.
אחד מהם היה לשנות את מערכת הפנסיה של צ'ילה חסרת תקווה – למערכת המבוססת על חשבונות חיסכון אישיים לפנסיה.
כבר באפריל 2001, כאשר הנשיא הצ'יליאני ריקרדו לאגוס ביקר בבית הלבן, הנשיא בוש חשף את הערצתו לביצועים של המערכת הסוציאלית בצ'ילה.
בוש התמקד בשנת 2042, שעל פי מה שאומרים החזאים, מערכת הביטוח הלאומי של ארה"ב תקרוס. "מערכת הביטחון הסוציאלי שלנו חייב להיות מודרנית ואני מקווה, מר הנשיא, לקבל כמה הצעות על איך לעשות את זה, כי יש לך ניסיון רב בתחום זה", אמר בוש לאגוס, לפי התעתיק הרשמי של פגישתם.
אזרח ישראלי שבוחן את המודל הצ'יליאני ואת הרפורמות שחלו בו, יכול להבין את הלך המחשבה באוצר ואת התפיסה האסטרטגית, של הארגונים ה"חברתיים" (סוציאליסטים) ולהבין לאן הם שואפים להגיע, כי בצ'ילה כבר ערכו את כול התכניות הפנסיוניות והרפורמות, שאנחנו בארץ, רק התחלנו ליישם אותם, כבר לפני שלושה עשורים ותכניות אחרות שהישראלים נאבקים ליישם אותם, בכול מיני הרצאות וכתבות מגזין, הצ'יליאנים כבר הספיקו לשכוח אותם ולעבור לתכניות אחרות .
לאחר שתקראו את הסיקור על המודל הצ'יליאני ועל השינויים שעברו בו, תוכלו לקבל מושג, למה התקשורת מוטה ולא מדווחת את כול האמת ומשמשת ככלי תעמולה בידי הסוציאליסטים.
לאחר הקריאה, תרגישו כאילו נסעתם במכונת זמן, כמה שנים קדימה וצפיתם בתוצאות של התכניות הפנסיוניות שיושמו בארץ, במקביל לתכניות שיושמו בצ'ילה.
את הרעיון של הפרטת קרנות הפנסיה, שאב ז'וזה פיניירה, מספרו של מילטון פרידמן על "קפיטליזם וחופש".
כול העובדים מחויבים להפריש החל משכר של 2800$ לחודש, 10% מהשכר שלהם לקרן הפנסיה.
כול עובד שהעביר במשך 20 שנות עבודה, הפריש כ10% מהמשכורת שלו לאחת מששת קרנות הפנסיה הפרטיות , זכאי לקבל פנסיה מינימלית בגיל פרישה.
קרן הפנסיה שהוקמה, על פי המודל הצ'יליאני, היא למעשה קרן פנסיה פרטית שדומה באופייה למה שמכונה אצלנו בישראל, "קרן פנסיה חדשה".
על פי המודל הצ'יליאני, במידה ואחת מקרנות הפנסיה פושטת רגל, הממשלה מתחייבת לממן את הפנסיה של העובד מתקציב ציבורי, היינו מקרן פנסיה ממלכתית.
קרנות הפנסיה מרוויחות מדמי הניהול שהם גובות מתוך הפרמיה החודשית שמופקדת חודש בחודשו, ע"י העמית.
דמי הניהול אינם מפוקחים כלל ורק כוחות השוק החופשי והתחרות בין קרנות הפנסיה, דואגות לשמר את המחירים הנמוכים, של קרנות הפנסיה הפרטיות.
פנסיית הנכות מגיעה עד ל-70% מהשכר הבסיס של העובד (שכר חודשי ממוצע ב-10 השנים האחרונות לעבודתו) לנכות כוללת ו ל-50% עבור נכות חלקית.
אם היתרה בקרן הפנסיה היא פחות מהמינימום הנדרש למימון מלא או חלקי של קצבת הנכות, פוליסת ביטוח נכות, שמבטחת את העובד משלימה את ההפרשים .
קצבת שארים משולמת לאלמן/אלמנה וילדים מתחת לגיל 18 (גיל 24 אם תלמיד וללא הגבלת גיל, אם נכים). בחלק מהמקרים, הוריו של המנוח עשויים לקבל את קיצבת השארים.
כאשר גמלאי מת, אם הגמלאי היה מקבל קצבה, השארים זכאים לקבל את קצבת שארים מקבילה.
אם הגמלאי המנוח, רכש פנסיה ללא קיצבת שארים, היתרה בקרן הפנסיה מופצת בקרב יורשיו.
אם היתרה בקרן הפנסיה של המנוח מניבה, תועלת שנמוכה מהסכום הנדרש למימון פנסיית שאירים (70% מהשכר הממוצע של העובד שבעברו 10 שנים לפני שנפטר), ביטוח החיים, שביטח את המנוח משלים את ההפרש.
אם העובד נפטר לפני הפרישה, השארים זכאים לבחור אם לקבל את הקצבה או למשוך את כספי הפנסיה.
קצבת השארים של הזכאים לה, אינה שונה בין עמית לעמית בקרן הפנסיה.
אם היתרה בחשבון הפרטי של המנוח מניבה יתרה שהיא נמוכה יותר מהמינימום הנדרש (70% מהשכר הממוצע של העובד שבעברו 10 שנים לפני שנפטר), ביטוח החיים של המנוח מכסה את היתרה .
התרומה השנתית של העובדים הצ'יליאנים לקרנות הפנסיה הפרטיות, הם בהיקף של כ -3.5% מתוצר מקומי גולמי (תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) הוא "מונח כלכלי המציין מדידה של הערך הכולל של הסחורות (מוצרים) והשירותים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים (לרוב מדובר על מדינה) במהלך תקופה נתונה (לרוב מדובר על שנה), לפני הפחתת הבלאי. נתונים אלו מבוטאים במונחים של כסף).
העברות הפרמיות לקרנות הפנסיה הם עדיין נמוכום יחסית, בעיקר בגלל שעדיין רק כמה מעמיתי הקרנות הגיעו לגיל פרישה.
עד שנת 2008 קרנות הפנסיה הפרטיות צברו הון בסכום של 52.77% מתוצר מקומי גולמי.
תרשים 1 מציג את האבולוציה של השקעות קרן פנסיה בפועל שנבחנו מאז 1981.
התמהיל היחסי של השקעות השתנה באופן דרמטי מאז החלה לפעול התכנית.
עד שינה 2002, שיעור הנכסים המושקע באגרות חוב ממשלתיים נע בין אחוז נמוך בשיעור של 26% מהשקעות בשנת 1982, לשיא של 47% בשנת 1986.
בשנת 1992, ההשקעות בניירות ערך בחו"ל, היו פחות מ-1% מהנכסים, ועד לשנת 2005, כשהסכום גדל והגיע לכ -30%.
מגוון קרנות הפנסיה גדלו עד לשנת 2002.
קרן פנסיה יכולה להציע חשבון אחד בלבד לחבר.
החוק מיושם מחודש אוגוסט 2002 ומחייב כל קרן פנסיה להציע ארבעה סוגים שונים של קרנות -שמסומנות באותיות B, C, D, ו- E-שמייצגות דרגות שונות של סיכון.
החל משנת 2002, התיר החוק לקרנות הפנסיה להציע גם קרן ש- 80% מהנכסים שלה מושקעים במניות.
עמיתים יכולים לפצל את ההפרשות שלהם לפנסיה בין שתי קרנות שונות, לכל קרן שהם בוחרים.
טבלת 1 מראה את המגבלות על השקעה עבור כל סוג ממגוון הקרנות, החל מ -40% ועד ל -80% מהנכסים במניות .
ישנו גם מסלול קבוע שלא ניתן לשינוי שמסומנת כקרן E.
כל קרן (קופות A-E) מנוהלת, חייבת לשמור על מינימום תשואה ושיעור מרבי של תמורה מחושבת, שתשקף את הביצועים הממוצע של סוג הקופה לתקופה של שלוש שנים.
כול קרן פנסיה חייבת לשמור 1% מההשקעות שלה בקרן נפרדת ששומרת על השקעות, שמשקפת את חוזה ההשקעות של קרן הפנסיה.
זו קרן שדומה באופיה להתנהלות של קופה, שמכונה בישראל "קופת תגמולים לפיצויים".
אם כול ביצועי הקרן נופלים מתחת למינימום, הקרן חייבת לכסות את ההפרש מקרן המילואים שלה.
אם הקרן חיסלה את הקרן השמורה שלה, הממשלה מכסה את ההפרש, מעקלת את נכסי הקרן ומעבירה את החשבונות לקרן פנסיה אחרת.
לפי דו"ח של הוועדה המייעצת מיולי 2006 של הנשיא (ועדת מרסל 2006), מערכת ההפרשה לפנסיה שמתבססת על עובדים שכירים התבססה על עובדים במשרות יציבות שנוהגים להפריש באופן קבוע לאורך כול שנות עבודתם, עד ליציאתם לפנסיה.הדו"ח טוען כי המערכת צריכה להסתגל לתנאים החברתיים משתנים בצ'ילה.
חלקים מהדו"ח ניתן לקרוא כאן.
האופי של שוק התעסוקה בצ'ילה, התפתח השתנה לאורך 25 השנים האחרונות, בדומה לשינויים שחלו בישראל.
עובדים בצ'ילה מסתמכים פחות על חוזי עבודה קבועים ויותר על חוזים לזמן קצוב ועבודות זמניות וחלקיות.
כמו כן, בדרך כלל, עובדים במקומות עבודה פחות יציבים אינם מפרישים באופן קבוע לקרנות הפנסיה.
האוכלוסייה של צ'ילה מזדקנת ותוחלת החיים שלה הולכת וגדלה.
האוכלוסייה בגיל 60 ומעלה מהווה כיום 12% מכלל האוכלוסייה, והוא צפוי לגדול ל -17% בשנת 2020 ול-28% עד שנת 2050.
משנת 1980, תוחלת חיים גדלה מ 70.7 שנים ל78.5 שנים.
תוחלת חיים מגיל 60, עלו לגברים מ 16.8 שנים ל20.7 שנים ולנשים מ-20.2 שנים ל -24 שנים.
בנוסף, יותר ויותר נדחית הכניסה של הצעירים לשוק העבודה, כי ההשכלה גבוהה נגישה ליותר אנשים בגילים 15 עד 24. כתוצאה מכך, עובדים מבלים פחות שנים בשלב הצבירה לפרישה.
הדו"ח זיהה כמה מטרות לרפורמה במערכת הפנסיה הישנה שצברה כבר וותק של 26 שנים, בנוגע לחיסכון בקרנות הפנסיה הפרטיות, לרבות הרחבת כיסוי הפנסיוני, מתן פנסיה הולמת, ועידוד תחרות בין קרנות הפנסיה על עליות התפעול, שתביא לשיעור נטו תשואה גבוה יותר ופנסיה גבוהה יותר.
חלק גדול מכוח העבודה של צ'ילה לא מכוסה על ידי איזו שהיא תכנית ביטחון סוציאלית.
על פי מחקרו של פרופסור פטריסיו נביה מאוניברסיטת דיאגו פורטלס, אחוז העובדים בצ'ילה, שמפקידים לקרנות הפנסיה הפרטיות, ירד מ64% משנת 1980, ל58% בשנת 1950.
על פי מחקרו, מרבית העובדים, מתחמקים מהפקדות לפנסיה, כיוון שהם רואים בכך חוסר הוגנות.
עובדים שמכוסים על ידי שתי מערכות הפנסיה (הממלכתית והפרטית), כוללים את אלה שלא מפרישים באופן קבוע לקרנות הפנסיה, כי הם מבלים פרקי זמן מחוץ לשוק העבודה הפורמלי, כתוצאה מאבטלה.
הם אינם תורמים לחשבון הקרן הפרטית שלהם, אשר יכולה להספיק לפנסיה מספקת.
בהתבסס על היסטוריה, רק חלק קטן מעובדים אלו, הפרישו כספים לקרן פנסיה הפרטית שלהם שתתרום מספיק כספים כדי להעפיל ליתרון המינימלי, שמובטח בפרישה (ועדת מרסל 2006).
מאז 1981, מערכת ההפרשה לפנסיה לא השתפרה בהתאם לדפוסי תרומתם של העובדים בשוק העבודה.
בשנת 1975, 71% מעובדים המועסקים תרמו למערכת הפנסיה הממלכתית ובשנת 1980 מספר זה ירד ל-53% (ועדת מרסל, 2006).
תרשים 2 מראה כי אחוז של העובדים (עובדים עם חשבונות פנסיה נפרדים) שהפרישו לחשבון הפנסיה הפרטי שלהם באופן קבוע או באופן לא סדיר, ירד מ -76% בשינה 1983 ל -54% בשנת 2007.
מחודש אחד למשנהו, העובדים שתורמים באופן ספורדי (=לא סדיר), אינם בהכרח אותם עובדים (Arenas de Mesa ואחרים 2006; ברנשטיין, Larrain, ופינה 2006).
באופן כללי, עובדים שיפרשו מוקדם יקבלו גמלה נמוכה יותר מאשר הגמלה שיקבלו, במידה וימתינו עד גיל הפרישה הרגיל (65 לגברים ו -60 לנשים).
נכון לדצמבר 2006, כמעט חצי מגמלאים יצאו לפנסיה מוקדמת.
קרוב ל -70% מהפורשים לפנסיה מוקדמת, היו בגילאי 50 עד 59 וכ -11% היו מתחת לגיל 50 (SAFP2,005-2,008).
מחקר מ -2004 (על ידי AFP Association, Asociacion AFP 2004a) מצא כי בכל שנה שעובד נמנע מלחסוך בקרן הפנסיה, בגלל החלטתו לפרוש מוקדם, הפנסיה של העובד ירדה בממוצע בין 7% ו -10%.
בין השנים 2002 ו -2004, בממוצע, נשים פרשו 7 שנים מוקדם ממועד גיל הפרישה וגברים הקדימו את פרישתם ב-9 שנים.
לחלק מהעובדים גם ירדו הרווחים העודפים מחשבונות שלהם, בקרן הפנסיה, כיוון שהקטינו את היתרות שלהם עוד יותר.
המחקר הגיע למסקנה שאם החלטתה לא לצאת לפרישה מוקדמת והמתנתה עד לגיל הפרישה הרגיל והרווחים בקרן הפנסיה לא קטנו, הפנסיה הממוצעת תוכפל.
הביצועים של קרנות פנסיה הצ'יליאניות הם לא הכי טובות, בהשוואה לביצועים של קרנות פנסיה פרטיות של במדינות מפותחות כמו במדינת ישראל.
כמו כן הסכומים שנצברים בקרנות לפנסיה תלויות לא רק בביצועים של קרנות הפנסיה, אלא גם בעלויות ניהול.
עלויות הניהול, נחשבת לבעיה של מערכת הפנסיה הצ'יליאנית.
המציאות מראה כי מרבית העובדים, שמפקידים לקרנות הפנסיה הפרטיות, יהיו זכאים להשלמת מפנסיה ממלכתית.
מנהל חטיבת הפיתוח החברתי של נציבות האו"ם הכלכליות לאמריקה הלטינית, (ECLAC), אנדראש אוטוף, קבע כי המודל הצ'יליאני שיושם בשנת 1981, נכשל כי רק מספר מועט של עובדים, יכול לממן לעצמו פנסיה משמעותית.
במהלך הבחירות לנשיאות שהתקיימו בצ'ילה בחודש דצמבר בשנת 2005 שני המועמדים – מועמד המרכז-שמאל מישל באשלה (שזכתה) והימין סבסטיאן פיניירה (שהוא אחיו של ז'וזה פיניירה) – הסכימו לתקן את הפגמים במערכת הפנסיונית הנוכחית ולשאוף לעשותה יותר שוויונית.
במהלך שנת 2006, השיפוץ של המערכת הפנסיונית הפך להיות בראש סדר העדיפויות הפוליטיות.
במרכז הדיונים עמד הצורך להתערבות ממשלתית גדולה יותר והרשויות בצ'ילה החלו לעבוד בשיתוף עם סוכנויות כמו ארגון העבודה הבינלאומי שהחליט, על הדרכים לביצוע הרפורמות בשוק הפנסיוני.
ראש ממשלת צ'ילה, מישל באשלה
כמו בארץ, כשהכסף שנצבר בקרנות הפנסיה לא מספיק כדי להעניק גמלה חודשית שתקיים את העובד בכבוד, אז מחפשים מקורות מימון חדשים ואם תקציב המדינה כבר משועבד כולו למטרה זו, תמיד ישנם אפשר לנסות ולקחת עוד קצת כסף מבעלי העסקים.
בשנת 2008, הונהגה רפורמה בקרנות הפנסיה הפרטיות בצ'ילה..
כדי לחזק ולהגדיל את ההון הצבור בקרנות, הוחלט להזרים הון נוסף ע"י הפרשות מצד העצמאיים, בעל העסקים לקרנות הפנסיה.
חוק 20.255 מוסיף נדבך חדש, (המכונה פנסיות Sistema de Solidarias SPS), למערכת חשבונות של קרנות פנסיה נפרדים קיימת חובה להרחיב את הכיסוי ולספק תועלת בסיסית לאחוז גדול יותר של האוכלוסייה.
החל מיום 1 ביולי 2008, על פי מבחן הכנסות (PASIS), נוספו קרנות פנסיה תקציביות, סולידריות ובסיסיות (נקראת Pensión BASICA Solidaria PBS).
הטבה זו נתנה בתחילה ל- 40% מהאנשים העניים ביותר בצ'ילה והוארכה בהדרגה ל -60% מהאנשים העניים ביותר בשנת 2012.
החל משנת 2012 כ -1.3 מיליון בני אדם זכאים לפנסיה בסיסית, פנסיה סולידרית.
קרנות הפנסיה הסולידריות, מספקות גם תועלת (נקראת Aporte Previsional Solidario APS) עבור אותם אנשים שתרמו לחשבון ומימנו לעצמם קצבה חודשית בין 50,000 פזו (US $ 97) ל150,000 פסו (ארה"ב 290 $) בשנת 2008 באופן פרטי ועלו בהדרגה עד 255,000 פסוס (US $ 494) עד לשנת 2012.
טבלה 2 מספק כמה פרטים על קרן הפנסיה הסולידרית PBS .
לאחר יישום הרפורמה החדשה שהחלה מיום 1 ביולי 2008, גמלאים שקיבלו את הפנסיה המינימלית המובטחת , עברו לתכנית הפנסיה הסולידרית SPS.
אנשים מגיל 55 ומעלה, שיהיו זכאי לקצבת המינימום מובטחת בפרישה יכולים גם לבחור בין שני סוגי הטבות. שתי קבוצות אלה עשויים לממש את האופציה רק פעם אחת.
הרפורמה התרחבה לחובת הפרשה של בעלי עסקים ועצמאיים לקרנות הפנסיה.
הרפורמה הזו החלה מיום 1 בינואר 2012, והיא בתחילה לא נכפתה על בעלי העסקים, אלא שבהמשך, כמו בישראל, עם הרעיון מגיע גם התיאבון….
השלטון בצ'ילה התחיל להתאהב ברעיון, שבעלי העסקים יכסו את הגירעונות בקרנות הפנסיה של השכירים,
החל 1 ינואר 2015, חויבו כל בעלי העסקים בצ'ילה, לתרום 10% מהרווחים החייבים במס שלהם לקרן פנסיה פרטית.
ההפרשות התבססו בתחילה על 40% מהרווחים החייבים במס, וגדלו בהדרגה ל -100% עד לראשון בינואר, 2014.
הוראה אחרת דרשה לעודד תעסוקה לנוער והשתתפות בהפרשות שלהם לפנסיה.
החוק החדש, מחייב את הממשלה לספק סבסוד פנסיה חודשית לעובדים בעלי הכנסה נמוכה (מי שמרוויח פחות מאחד וחצי פעמים שכר המינימום, 238,500 פסוס ( $ 462) לחודש ביולי 2008) בין גילאי 18 ל-35 , במשך תקופת של השנתיים הראשונות שלהם בשוק העבודה .
מהראשון באוקטובר 2008, המעביד החל לסבסד, את הפנסיה של העובד, בשווי מחצית משכר המינימום (7950 פזו (15 $) לחודש מיולי 2008) וההפרשה תימשך בכל פעם שהעובד מפקיד לחשבון הפנסיה שלו.
במילים אחרות, כמו שנהוג בישראל, הפרשות עובד מול מעסיק.
ההפרשות של העובדים לקרן הפנסיה, אינה נדרשת להיות סדירה.
מיום ה-1 ביולי 2011, ההשתתפות של המעסיק בהפרשות לקרן הפנסיה של העובד, לעובדים בעלי ההכנסה נמוכה, הפכה להיות דומה להפרשות של שאר העובדים, כול עוד העובד מפקיד כספים לקרן הפנסיה.
האתגר הנשי
מאז 1980, תפקידן של נשים במשפחה הושפע מהשינוי במבנה של משק הבית.
הגודל הממוצע משפחה גרעינית ירד בין השנים 1980 ל-2006, מ4.5 ל-3.3 חברים והתמיכה החשובה של המשפחה המורחבת, הצטמצמה.
כמו כן, בין שנתי 1992 ו- 2002, אחוז הזוגות הנשואים באוכלוסייה ירד מ -52% ל -46%.
מאז 1980, חלקם של משפחות חד הוריות ורווקים, מכלל משקי הבית עלה מ -7% ל -13% מתוכם 60% הם נשים, שיש להם בדרך כלל הכנסה נמוכה יותר, ואינם זכאיות להטבות ביטוח לאומי (ועדת מרסל 2006; Mideplan 2007).
באופן כללי, יותר גברים בצ'ילה נמצאים בכוח העבודה בהשוואה לנשים.
נשים צ'יליאניות מייצגות 38% מכוח העבודה, לעומת 44.7% בכלל אמריקה הלטינית (עומר 2007).
נשים נוהגות לעבוד, תקופה קצרה יותר מאשר גברים וגברים נוטים יותר מנשים לעבודה קבועה, עם חוזה.
עובדים במגזר הפרטי, אינם נוהגים להפקיד כספים לתנאים סוציאליים.
מאחר ונשים, בממוצע משקיעות יותר מ-50% מתקופת עבודתם, מחוץ למסגרת שוק התעסוקה, במשך תקופת שנמשכת לאורך מחצית מהזמן שהם מסוגלות לעבוד, הן אינן מפרישות כלכל כספים לפנסיה שלהם,(ברשטיין, Larrain, ופיניתי 2006).
השכר של אחוז גדול מהנשים העובדות, נמוך יותר מדמי האבטלה שמקבלים גברים ונשים נוטות לעבוד פחות שעות עבודה בהשוואה לגברים, בחלק משעות העבודה, הן נוהגות לטפל בילדיהם, בבני המשפחה המבוגרים, ובמשק הבית.
באופן הכללי, נשים מרוויחות משכורות נמוכה יותר משל גברים.
על פי הסקר האחרון של משקי הבית, 29% מהנשים שעובדות, מרוויחות שכר מינימום, לעומת 9.2% מהגברים שעובדים.
ביחס לחסרי השכלה ועם מעט שנות לימוד, גברים מרוויחים קרובים ל -25% יותר מאשר נשים (ועדת מרסל 2006; Mideplan 2007).
כתוצאה מכך, נשים הפרישו פחות כספים מגברים לקרנות הפנסיה שלהם.
ולכן היתרות שלהם בקרנות הפנסיה נמוכות יותר, ומספקות הטבות פרישה נמוכות יותר.
מאחר ונשים בדרך כלל חיות תקופת זמן רבה יותר מאשר גברים, הם פורשות בגיל צעיר יותר ויש להם יתרות חשבון נמוכות יותר, החיסכון לפנסיה של הנשים הם בין 30% ל -40% נמוכים יותר מזו של גברים.
מכיוון שחברות ביטוח וקרנות פנסיה, צריכות להשתמש בלוחות תמותה, לצורך חישוב תוחלת חיים, לפי מין, לצורך חישוב קצבאות, נשים שהיו להם אותם יתרות כספים בחשבון קרן הפנסיה כמו לגברים בעת פרישתם לפנסיה, קיבלו פנסיה חודשית נמוכה יותר.
יחד עם זאת, הערך הכולל של כל תשלומי הפנסיה העתידיים היה זהה לנשים ולגברים, עם יתרות כספים זהה בחשבון, מאחר שנשים בדרך כלל יחיו זמן רב יותר (ועדת מרסל 2006).
על פי הכללים הישנים, גברים נשואים נדרשים להפריש לפנסיה הכוללת קיצבת שארים לאלמנות.
נשים נשואות צריכות להפריש לקרן פנסיה עם קיצבת שארים, לתלויים בהן,(ילדים) .
אלמנות יכולות לקבל שתי קצבאות של פנסיית שאירים וקצבה מהחשבון האישי שלהם.
הקצבה של הנשים לאחר הרפורמה ב2008.
ננקטו מספר רפורמות שכללו מספר צעדים בנוגע לצבירת ההון, לפי מין החוסך.
החל מיום 1 ביולי 2009, כדי להגדיל את הפנסיה של הנשים, הממשלה החליטה לספק לכול אשה מגיל 65 ומעלה שהפקידה לקרן פנסיה במשך תקופה של -18 חודשים, מימון כספי שיתבסס על שכר המינימום, לכל ילד שהיא מגדלת.
האג"ח הממשלתי, מכסה את פרק הזמן מהלידה ועד ליום ההולדת ה -65 של האישה.
שיעור התשואה יהיה מבוסס על השיעור השנתי הממוצע (הנומינלי) לניכוי דמי ניהול הקרן הפנסיה מסוג C, עבור אותה תקופת הזמן.
נשים שאימצו ילדים לא יופלו על פני נשים אחרות.
האג"ח הממשלתי, ניתן לפדיון לאחר יום הולדת ה -65 של האישה, והוא ישולב בקצבת הפנסיה שלה באותה העת.
הנשים שזכאיות לאיגרת זו כוללות את אלה שתרמו לחשבון הפנסיה שלהן, לפחות פעם אחת במהלך חיי העבודה שלהם, מי שמקבלת את הפנסיה הסולידרית הבסיסית, ומי שמקבלת פנסיית שאירים מהפנסיה האישית או מהפנסיה הציבורית, אינן זכאיות לקבל את האג"ח הממשלתי..
מדד נוסף כדי להגדיל את הפנסיה של הנשים קשורה לפרמיות עבור ביטוח קיצבת שארים וביטוח נכות. חברת ביטוח חייבת לחשב פרמיות אלה בהתבסס על מגדר.
בדרך כלל נשים תובעות פחות את הפוליסות שלהם, למרות שתוחלת החיים שלהם ארוכה יותר ולכן השיעורים של עלות הרסקים לביטוח, צפויים להיות נמוכים יותר ביחס לגברים, ברוב המקרים.
לכן החברה שמנהלת את קרן הפנסיה, תמשיך לגבות את אותה הפרמיה עבור גברים ונשים, אבל תפריש לכל אישה את ההפרש בין השיעור שהיא הייתה משלמת עבור הרסקים לקרן הפנסיה שלה.
ההחזר הכספי יופקד ישירות לחשבון האישי של אישה ולא יהיה לה פנסיה גבוהה יותר כתוצאה מכך.
הוראות אחרות של החוק החדש מתייחס יותר לחיסכון מגדרי: אלמנים יכולים להיות זכאים לפנסיית שאירים. (בעבר רק אלמנים נכים היו זכאים).
במקרה של גירושין או ביטול נישואים, הנכסים בקרן פנסיה, כשרק אחד מבני הזוג מקבל פנסיה והשני לא, יכולים להיות מחולקים באופן שווה בין בני הזוג לשעבר.
החל מיום 1 באוקטובר 2008, כל בן זוג לשעבר יכול לקבל רק 50% מהסכום שנצבר במהלך הנישואין .
לעובד מותר להפריש לקרן פנסיה של אדם אחר.
ההפרשה חייבת להיות לפחות על בסיס שכר המינימום.
נשים וגברים חייבים להיות מכוסים בקצבת שארים וביטוח נכות עד גיל 65. (בעבר, נשים היו מכוסות עד גיל 60 וגברים עד גיל 65).
מיום 1 בינואר 2011, השכר לשכירים, חויב להיות לא פחות משכר המינימום לשבוע שלם של עבודה או אחוז משכר המינימום לעבודה במשרה חלקית.
זה הגדיל את הרווחים של השכירים ותרם להגדלת הפנסיה לעובדים.
דמי הניהול בקרנות הפנסיה
מאז החלה התחרות בין קרנות הפנסיה על דמי הניהול שהם גובים מהעמיתים בקרנות, דמי הניהול עדיין גבוהים וכתוצאה מכך הרווחים בקרן הפנסיה נפגעים.
כשדמי הניהול בקרנות הפנסיה, יחסית הרבה יותר גבוהים, מאשר במגזרים אחרים.
המאבק בהורדת דמי הניהול, שבתכניות החיסכון הפנסיוניות, בצ'ילה, מאוד דומות למאבק בישראל, בדמי הניהול הגבוהים, רק שבצ'ילה אין סוכני ביטוח שניתן להאשים אותם בגזל ובעלייה בדמי הניהול ולכן שם ניסו פחות לעסוק בפופוליזם, כפי שנהוג במחוזותינו ויותר ניסו להתמודד ולמצוא פתרונות לבעיה.
התשואות של עמיתי קרנות הפנסיה היו נמוכות יותר ביחס לתשואה נטו (ופנסיה קטנה יותר), בין שאר משום שחברות הפנסיה גבו דמי ניהול גבוהים יותר.
לקרנות הפנסיה הותר לגבות שני סוגים של דמי ניהול בכל פעם שעובד מפריש פרמיה לקרן הפנסיה שלו: דמי ניהול שהם אחוז מהרווחים ותשלום דמי ניהול קבועים.
בין 1981 ו -1987, קרנות הפנסיה היו גובות דמי ניהול מיתרת הצבירה בקרן הפנסיה.
לדברי מסה לגו וארינס די מסה (2006 ), דמי הניהול המשולמים לעמיתי קרנות הפנסיה גדלו ב -4.8% בין השנים 1982 ו -2003.
בחודש ספטמבר 2008, גבו חמישה מקרנות הפנסיה, דמי ניהול ממוצעים של 1.71% מהרווחים ושנים מתוך חמישה קרנות הפנסיה (AFPׂׂׂׂׂ), גבו דמי ניהול חודשיים קבועים של: 320 פזוס ( $ 0.61) ו690 פזוס ($ 1.31) (SUPEN 2,007-2,008).
העמיתים בקרנות הפנסיה משלמים רק דמי ניהול כאשר הם משלמים פרמיות לקרן הפנסיה שלהם.
למעשה, העובדים שהפרישו לפנסיה סבסדו, לדברי איגוד קרנות הפנסיה (2008) כ-3.5 מיליון עמיתים בקרנות הפנסיה, עד סוף שנת 2007, (כ -40% מכלל קרנות הפנסיה היו מסובסד).
משמעות הדבר היא ש-40% מהעמיתים בקרנות הפנסיה לא תרמו ולא שילמו דמי ניהול בכלל.
למרות שמרבית קרנות הפנסיה הפסיקו לגבות דמי ניהול קבועים, החל מאמצע שנת 2008, הם העלו את דמי הניהול שנגבים כאחוז מהרווחים.
באפריל 2006, כאשר חמשה מתוך ששת סוגי קרנות הפנסיה, חייבו את עמיתיהם בדמי ניהול קבועים, הם הואשמו שגבו דמי ניהול בממוצע של כ-1.6% מרווחים.
החל משנת 2008 באפריל, כאשר רק שניים מחברות הפנסיה, גבו דמי ניהול קבועים, אחוז הממוצע של דמי הניהול, מתוך הרווחים, היו 1.6% (SAFP 2,005-2,008).
עמלות קבועות הן באופן יחסי גבוהות יותר לבעלי שכר נמוך מאשר לבעלי שכר גבוה.
לדוגמה, בין 1981 ו -2004, עמיתי קרן הפנסיה שהכנסתם הייתה נמוכה, על הפרשה של 315 $ לחשבון קרן הפנסיה שלהם, בשנה, שיעור התשואה הראלית נטו הייתה 6.2% בממוצע לשנה, בהשוואה ל -8.3% כשעמיתים שהכנסתם גבוהה יותר הפרישו לקרן הפנסיה שלהם 950 $ בשנה (Mesa Lago וArenas de Mesa 2006). במידה והיה איזון בעלויות הגבוהה של דמי הניהול הקבועים לבעלי השר הנמוך, המצב יכל לברוא תמריץ שלילי להשתתפות בהפקדה לקרנות הפנסיה (גיל, Packard, וYermo 2005).
מחקר שנעשה בשנת 2005 (2005 קסטרו), שחישב את ההשפעה של דמי ניהול קבועים על יתרת החשבון הסופית של עובד ערב פרישתו לפנסיה, הראה שירידה של 1% בדמי הניהול הקבועים, תגרום לעלייה של 9% ברווחי הצבירה לפנסיה לבעלי הכנסה נמוכה ועלייה של 3%, לבעלי הכנסה גבוהה, בצבירה שלהם לפנסיה.
ההשפעה על בעלי שכר גבוהה, הייתה נמוכה יותר.
על ידי ביטול דמי הניהול הקבועים לחלוטין, יתרת החשבון של עובד שכר מינימום תגדל בכ -4%, בכל פעם שהוא או היא יפרישו כספים לקרן הפנסיה והאיזון בין העובדים השכירים יגדל בממוצע ב -1.5%.
התשלום הקבוע ייצג כ -9% מרווחי חברות הפנסיה..
המחקר משנת 2005 הגיעה גם למסקנה שביטול דמי הניהול הקבועים, יעודד תחרות בין חברות הפנסיה (AFP), תוך הפחתה של רווחיהם.
המחקר ניבא כי AFP בטח יעלו את שיעורם של דמי הניהול ב -0.2% וכנראה יציעו פחות הצעות, לבעלי השכר הנמוך יותר.
אם עובדים באופן כללי לא שילמו תשלום קבוע, הפנסיה שלהם יכולה לגדול ביו 15% ל20%.
כתוצאה מכך, הערכה היא כי בשנת 2024, ירד לממשלה התחייבויות להשלמה לפנסיה מינימלית לעמיתי קרנות הפנסיה, מהכספים הציבוריים, בכ-5.5%, כיוון שהפנסיה של העובדים תהיה גבוהה יותר.
האיגוד הבינלאומי של החברות ניהול קרנות הפנסיה (AIOS) ערך השוואה של דמי הניהול שגובים קרנות הפנסיה כאחוז מההפרשות לחשבון קרן הפנסיה הפרטית (תרומת חובה בתוספת דמי ניהול) ב -10 מדינות ברחבי אמריקה הלטינית, נכון ליוני 2007.
בחלק מהמדינות גם המעביד והעובד נדרשים לבצע הפרשות חודשיות.
טבלה 3 מראה כי דמי הניהול בין 4.8% מההפרשות לפנסיה, במדינת בוליביה ל-17.8% בארגנטינה. ובצ'ילה קרנות הפנסיה גבו 14.6% מההפרשות לפנסיה (AIOS 2007).
תחרות בין חברות הפנסיה
מאז החלה תחרות בין חמשת חברות הפנסיה שקיימות בצ'ילה, קיים תמריץ קטן עבורם שיוכל להוביל אותם להוריד את העמלות שלהם בקרנות הפנסיה.
לדברי ועדת מרסל, התחרות היא חלשה, כי:
רוב העובדים לא נוהגים להשוות דמי ניהול לפני שהם בוחרים את קרן הפנסיה .
חברות הפנסיה (AFT), נדרשות לחייב את כל העמיתים בקרן, באותם אחוזי דמי ניהול.
מאז שולי הרווח של חברות הפנסיה, גבוהים יותר , אצל השכירים שההכנסה שלהם גבוהה יותר.
משום כך, קרנות הפנסיה, לא רואות צורך בהורדת העמלות ומסתפקות במתן מתנות ותמריצים אחרים, לבעלי השכר הגבוהה .
חסמים רגולטוריים שהקשו על חברות חדשות להיכנס לשוק הפנסיה.
כך לדוגמה, נאסר על הבנקים להקים ולשווק קרנות פנסיה .
כאשר הפרטת קרנות הפנסיה, יושמה בשנת 1981, היו 12,חברות פנסיה ובשנת 1994, היו 21 חברות. בשנת 2008, מספרם ירד, לחמישה חברות פנסיה…
הירידה במספר חברות הפנסיה (AFP) , נבעה ממיזוגים וסגרית קרנות פנסיה.
רווחי ענף קרנות פנסיה היו גבוהים בהרבה מתעשיות נלוות אחרות.
בין השנים 1991 ו -2004, חברות הפנסיה (AFP) הרוויחו בממוצע 27% על הנכסים שברשותם, בהשוואה לממוצע של 15.7% באותה תקופה, מתעשיית השירותים הפיננסיים הצ'יליאנית.
בשנת 2005, דמי ניהול ייצגו 914% מההכנסות של חברות AFP והתשואה על השקעות מקרן המילואים היו כ -8%.
ההוצאות של חברות קרנות הפנסיה, לאותה השנה כללה את עלותם קיצבת שארים וביטוח נכות (51%), הוצאות הנהלה ( 30%) ומשכורות למשווקים (11%) (ועדת מרסל 2006).
רפורמה בפנסיה: AFP אגרות, תחרות, ורווחים
חוק 20.255, שנועד כדי להגדיל את התחרות בין קרנות הפנסיה (AFP) על הורדת עלויות לנמוכות יותר לעמיתי הקרנות,
החוק, ביטל את גביית דמי הניהול הקבועים מכספי ההפקדות של העמיתים בקרנות הפנסיה.
קרנות הפנסיה, יצטרכו לשמור על אותו מבנה של גביית דמי עמלה מקרן הפנסיה, לכול עמיתי הקרן, במשך שנתיים.
כמו כן, החוק כופה על כלל השכירים והעצמאיים במשק, להצטרף לקרנות הפנסיה, בדמי ניהול נמוכים.
החל מ-1 באוקטובר 2008, החוק ביטל את חובת ההפקדה של קרנות הפנסיה, לקרן חירום (קרן תנודות לגמלה) וצירף את הכספים שנצברו שם לקרנות הפנסיה הרגילות.
אם כל הביצועים של קרן הפנסיה ׁ(AFP), נפלו מתחת לממוצע, הקרן הייתה אמורה להעביר את הכספים מקרן המילואים שלה (קרן תנודה לגמלה), כדי לכסות את ההפרשים.
המהלך משפר את יעילות קרן הפנסיה,כך שהוא מאפשר להם לצמצם עלויות ניהול, שנוצרו כתוצאה מניהול שני חשבונות נפרדים .
החוק מאפשר לחברות הביטוח, להגדיר את קרן הפנסיה כחברת בת.
הפרלמנט בצ'ילה דחה את האפשרות שבנקים יקימו חברות בת לקרנות פנסיה.
החוק החדש שואף לשפר את השיעור של מערכת תשלומי הגמלה, לפנסיונרים.
גידול של 1% בשיעור התשואה, של קרן הפנסיה של העובד, יכול להגדיל את פנסיה שלו בכ -20%.
החוק הקטין בהדרגה את המגבלה על השקעות זרות ל 80% מהנכסים המנוהלים (בעבר אפשרו רק ל-40% מהנכסים) ובכוונתו לשנות את הרגולציה על ההשקעות לגמישה יותר..
הוקמה "מועצה למדינות השקעות", לצורך מתן ייעוץ להשקעות של הנכסים בקרן.
תאמינו לי, בשלב זה, כשהגעתי לכתיבת המשפט הזה, חשבתי על כמה עמותות בישראל, שהיו שמחות לשבת ולשלוט בוועדת השקעות מסוג זו…
תארו לכם מה יעשה גוף פוליטי, ששולט על טריליונים של שקלים…
יש דוגמאות לכך רבות בעולם, כמו למשל אחת הדוגמאות הבולטות, הייתה המקרה של חברת "קאטרפילר" בארה"ב, שמוחרמת ע"י חלק מוועדות ההשקעה, כיוון שהיא מוכרת טרקטורים לישראל.
ניתן לקרוא על כול הסיפור כאן.
במועצה למדיניות השקעות, ישנם חמישה חברים: אחד שנקבע על ידי הנשיא, אחר על ידי הבנק המרכזי, אחד על ידי קרן הפנסיה (AFP) ושני מועמדים על ידי הדיקנים של החוגים לכלכלה באוניברסיטאות צ'יליאניות מוכרים.
בנוסף, כל AFP יכולים להגדיר את ועדת השקעות שקובעה את מדיניות השקעות לכל סוג של הקרן.
אתגר מדיניות: פרמיות עבור ביטוח שאירים ונכות
פרמיות לקצבת שארים וביטוח נכות גדלו במהלך השנים, מה שהעמיס עלות נוספת לעובד.
כל החוזים של קרנות הפנסיה התקשרו בחוזים עם חברת ביטוח כדי שיספקו ביטוח קיצבת שארים וביטוח נכות לעמיתי קרן הפנסיה.
סכום הפרמיה השתנה מקרן פנסיה אחת למשנהו ופרמיה הממוצעת אצל כל קרנות הפנסיה הוא הדרגתי ומשתנה לאורך זמן.
בין השנים 1994 ל -2003, הפרמיה הממוצעת עלתה מ 0.86% ל1.14% משכר הנטו של העובד (2005b קסטרו). בסוף שנת 2006, העלות הממוצעת הייתה 0.73% מהשכר של עובד ועד לחודש ספטמבר 2008, הפרמיה הגיע ל0.99% מהשכר (SUPEN 2,007-2,008).
רפורמה בפנסיה: בקצבת שארים וביטוח הנכות
חוק 20.255 עושה מספר השינויים לקצבת השארים וביטוח נכות: כל קרן פנסיה חייבת לבחור חברת ביטוח שתבטח אותה בקצבת שארים וביטוח נכות, באמצעות תהליך הגשת הצעות.
הפרמיות התחילו להיות זהות לכל בעלי החשבון.
החל מיום 1 ביולי 2009, מעסיק חייב לשלם את עלותם של קצבת השארים וביטוח נכות עבור העובדים שלו.
גם השתנה תהליך קביעת הנכות.
בעוד ההגדרות של נכות קבועה וחלקית יישארו זהות (על פי אובדן אחוז של יכולת ההשתכרות), עובד כבר לא צריך לעבור תקופת המתנה בת 3 שנים עד שיאושר לו נכות קבועה ולצמיתה.
רק נכות זמנית תחייב הערכה נוספת וסופית לאחר 3 שנים.
בנוסף, עובד יוכל לבחור את הרופא שלו או שלה להערכה רפואית, שתמומן על ידי העובד, אחרת הוועדה הרפואית תשלם עבור הערכה שבוצעה על ידי הרופא שהוא יבחר (AsociacionAFP 2008b).
אתגר מדיניות: חיסכון פרישה מרצון
עובדים לא הצליחו לחסוך, מרצונם החופשי, מספיק כספים בקרן הפנסיה שיספיקו להם לגמלה חודשית.
טוב את זה כבר גילינו בפעמים הקודמות, אז מה עושים?
כול המטרה כאן, היא לא להיכנע אף פעם, תמיד ישנם מקורות חדשים שמהם ניתן לחלוב את הכספים הדרושים….
מאז אוגוסט 1987, העובדים, רשאים לפרוש לפנסיה מוקדמת מרצון.
חוק 2002 מספק תמריצי מס לציבור שחיסכון לפרישה מרצון ומעודד את התחרות על ידי מתן סוגים אחרים של תכניות חיסכון לפרישה ע"י גופים פיננסים נוספים כמו: הבנקים, הברוקרים, חברות ביטוח וקרנות נאמנות הכוללים-מוסדות קרנות (Kritzer 2001/2002).
עם זאת, עובדים בעלי הכנסה גבוהה יותר, נהנו יותר מתמריצי המס (ברשטיין, Larrain, ופינה 2006). בסוף שנת 2006, 20% מ7.7 מיליון העמיתים שהצטרפו לקרנות הפנסיה, פתחו מרצון תכניות חיסכון לפרישת .
יחד עם זאת, כ-46% מחשבונות אלו, היו ללא תשואה, היינו אפס רווחים (SAFP2,005-2,008).
רפורמה בפנסיה: חיסכון פרישה מרצון.
הרפורמה כוללת עידוד מרצון לתוספת להפרשה לחיסכון לפרישה. .
נכון לעכשיו, כמה חברות צ'יליאניות מציעות תכניות פנסיה תעסוקתיות.
תוכנית אחת בשם "Ahorro Previsional Voluntario " היא תוכנית חיסכון לפנסיה במימון המעסיק (APVC), שמתמקדת במעמד הביניים.
התוכנית משלימה את החיסכון בקרן הפנסיה הקיים החל מאוקטובר 2008.
מעסיקים והעובדים שניהם יכול לתרום לAPVC.
עובדים שנרשמו לתכנית APVC, תכנית שניתן להפריש אליה עד 1.5 מיליון פסוס (2913 $) ומפרישים באופן קבוע לקרן פנסיה, יהיו זכאים לסבסוד ממשלתי שנתי של 15% מהסכום שהעובד הפקיד בתוכנית חיסכון זו.
אתגר מדיניות: אוריינות פיננסית.
עובדים בכלל לא מבינים את מערכת הפנסיונית שבנויה על שתי קרנות פנסיה נפרדות, בהתאם לתוצאות של EPS.
ועדת מרסל (EPS) הודתה כי המערכת היא קשה להבנה.
לדברי EPS בשנת 2004, רוב הנשאלים לא ידעו איך הפנסיה שלהם חושבה, לא הבינו את הקשר בין ההפרשה שלהם לחשבון קרן הפנסיה שלהם וקיצבת הפנסיה שלהם.
הם לא ידעו על כך שהם זכאים לפנסיה מינימלית מובטחת.
פחות מ -50% מהנשאלים דיווחו כי הם היו מודעים להפרשה החודשית שנדרשת מהם;
רק כ -30% מהמשיבים סיפקו תשובות מדויקות.
כ -2% הכירו את דמי הניהול הקבועים או את את דמי הניהול שנגבים על סמך אחוז מסוים מהיתרה בקרן הפנסיה: אף עמית לא שמע על שני סוגי העמלות.50% דיווחו כי הם היו מודעים לגובה היתרה בקרן הפנסיה שלהם, הדיווח של שני שליש מהנשאלים היה גבוהה ביותר מ -20% מהסכום בפועל.
רק כ -8% מהנשאלים ידעו לחשב את הפנסיה שלהם.
למרות שהמחצית מהם ציינו כי הם ידעו להתמצא בנושא הפנסיוני, רק 20% מהם ידעו על האפשרויות הרבות שקיימות בקרן הפנסיה.
בעלי השכלה נמוכה והכנסה נמוכה, נוטים פחות להיות בעלי הבנה בנושא.
רוב הנשאלים ידעו את גיל הפרישה לפנסיה.
כשני שלישים מהגמלאים שנסקרו היו מודעים לכול הטבה שהם זכאים לה, אבל הם דיווחו על סכום נמוך ב20%, מהגמלה החודשית שהיו זכאים לה בפועל. (בראבו 2006; Arenas de Mesa ואחרים 2006).
רפורמה בפנסיה: חינוך פיננסי
כדי לשפר את האוריינות פיננסית בצ'ילה, נחקק חוק חדש לצורך הקמת קרן השתלמות לביטחון סוציאלי, שממומנת על ידי תרומות מהמדינה ותרומות פרטיות, למטרת פיתוח תכנית חינוך פיננסית בהליך תחרותי. הקרן הוקמה בחודש יולי של שנת 2008 ומפוקחת על ידי משרד העבודה והמשרד המשני לביטחון סוציאלי. כמו כן, הממשלה הקימה מערכת הסמכה ליועצי פנסיונים ליצירת רשת של יועצים מקצועיים המספקים ייעוץ פיננסי מקצועי ובלתי תלוי לבעלי קרנות פנסיה.
יועצים מקצועיים אלה יהיו רשאי לגבות תשלום של 2% מיתרת החשבון האישי של העובד ועד למקסימום של 60 UF (= יחידה כספית המותאמת יומי כדי לשקף שינויים במדד המחירים לצרכן),הכוונה במקרה זה ל-2427$.
רפורמה בפנסיה- הקמת מבנה ארגוני חדש.
ב -4 ביולי 2008, המפקח על קרנות הפנסיה (SUPEN) החליף את המפקח על חברות ניהול קרנות פנסיה (SAFP) (SUPEN 2008)
. SUPEN מפקחת על שתי מערכות של קרנות פנסיה ומפקחת על סוכנות חדשה שאחראית על הקרנות הסולידריות החדשות, הביטוח הלאומי המכונה (IPS),כמו כן היא אחראית גם על קרן הפנסיה הממלכתית PAYG .
IPS הקים משרדים מקומיים ברחבי הארץ כדי לספק גישה יותר נוחה ושירות טוב יותר למבוטח.
כל 5 שנים SUPEN ומשרד הממונה על התקציבים של האוצר יהיו אחראים על מחקר אקטוארי שמעריך את ההשפעה של שינויים דמוגרפיים וכלכליים ואת השינויים שבצבירה לפנסיה.
עלות צפויה של הרפורמה
ועדת מרסל העריכה את העלות השנתית של פרויקט הסולידריות החדש בכ -2.5% מהתוצר המקומי גולמי והשינויים המומלצים שיסייע לפרויקט בכ -2.9%-2.9 מהתוצר המקומי גולמי.
בשנת 2025, עלויות השנתיות המשולבים האלו, יכולות להגיע לכ-1.3% מהתמ"ג.
יותר מאשר העלות של הפעלת המערכת הנוכחית שכוללים במבחן הכנסות את ההטבות והחובות של המערכת הציבורית (הטבות לגמלאים הנוכחיים בתוספת אג"ח ממשלתי לפנסיה).
כדי לספק יציבות פיננסית רבה יותר עבור הוצאות לרפורמה חברתית בעתיד, הממשלה הקימה בשנת 2006 קרן פנסיה למילואים שממומנת בחלקה מעודף התקציב וההכנסות מהמכירה של נחושת (SSA2,006-2,008).
מסקנה
לדמוגרפים אף פעם לא נמאס מלהזהיר אותנו על הזדקנות האוכלוסייה.
על בסיס הנתונים, המודל הצ'יליאני מציג בפנינו סיפור מפחיד על איך מערכות פנסיה קיימות הולכות לקרוס תחת הלחץ ועל איך מערכות ביטוח סוציאליות הולכות אט אט להיות מעבר להישג ידנו, או בלשון פסאודו-מדעיים, "ברת קיימא" וכי הם צריכים להיות מוחלפים על ידי מערכת שבה כולנו חוסכים לגיל הפרישה שלנו על בסיס אישי.
נקודה שנייה שיש לשים לה לב, היא כי בעת המעבר ממערכת ביטוח סוציאלית למערכת מהסוג הצ'יליאני, נוצר מצב של נטל כפול על דור העבודה הנוכחי.
במשך כמה עשורים עובדים יצטרכו לממן את הפנסיות העתידיות שלהם ובו בזמן ימשיכו, בדרך זו או אחרת, לתמוך בבני הדור המבוגר שיש להם זכויות במסגרת תכנית הביטוח הפנסיונית הישנה.
נטל כפול משמעותו יכולה להיות תרומות גבוהות יותר, מסים גבוהים יותר, או קיצוצים עמוקים בהוצאה ציבורית אחרת.
אתה יכול להיות בטוח שממשלות האוכפות עם נטל ריסק שכזה ינצלו כל הזדמנות כדי להפחית את העלות של התחייבויות הפנסיוניות הקיימות.
לפיכך, המודל הצ'יליאני מרמז על סיכונים גדולים גם לאנשים שיש להם זכויות במערכות ביטוח סוציאלי קיימות.
נקודה שלישית והחשובה ביותר היא שבמדינות רבות בעולם המתפתח, מספר רב של אנשים לא נהנים מסוג כול שהוא של הגנה על ההכנסה בגיל המבוגר.
הממשלות שלהם טוענות שאין להם את המשאבים כדי לעזור להם.
כל ממשלה שמאמינה שהיא יכולה להרשות לעצמה לשלם את המחיר הכבד של מעבר למערכת פנסיונית ממומנת, כגון המודל הצ'יליאני, עוברת לשימוש בכספי משלם המסים, לצורך מימון של מערכת החיסכון לגמלה, במקום לתת הטבות לתושביה המבוגרים שנמצאים בעוני.
אז ניתן לראות כי המודל הצ'יליאני הוא בשום אופן לא פתרון לבעיה הדמוגרפית.
היא מרמזת על חוסר ביטחון עצום לעובדים ולגמלאים, ושהעלות העצומה שלה ובטווח בינוני מייצגת הזדמנות שהוחמצה כדי להפחית או לחסל את העוני הקיים בקרב האוכלוסייה הבוגרת.
עם זאת, המודל שמקודם במרץ – ומעל לכל כמובן, על ידי מי שיעשה את הרווחים ממנו, אלא גם, אני מצטער לומר, על ידי אנשים מוטעים בבנק העולמי, שמתעניינים יותר בשאיבת ההפרשות לפנסיה לשוק ההון, מאשר במתן קיצבת פרישה נאותה לאוכלוסייה הבוגרת, בדומה למה שמתרחש בשוק הפנסיה הישראלית.
הרעיון הצ'יליאני הוא כשל שמבוסס על ההנחה שגויה כי מה שנכון לאדם יהיה גם אמתי למספר גדול של אנשים.
בהחלט, אין שום בעיה אם אדם אחד מפסיק לעבוד וחיי על ידי החלפת חיסכון שנצבר בעבר, עבור סחורות ושירותים.
אבל אני רק חושב מה יקרה אם כולם ינסו לעשות זאת!
מי ייצר את הסחורות ומי יספק את השירותים במדינה לאזרחים.
מה שמיוחד במודל הצ'יליאני הוא ששיעור ההפרשה למערכת לקופת קרן הפנסיה, הוא קבוע.
משמעות הדבר היא כי כל הסיכונים, כוללים אלה הקשורים למגמות דמוגרפיות, נופלים על כתפיהם של הגמלאים.
במערכת הצ'יליאנית, אין לציבור שחוסך לפנסיה, שום מושג, מהוא סכום הגמלה ממנו ייהנו בעת פרישתם.
יש שמעריכים כי הפנסיה תהיה 44% מהרווחים הסופיים, בהנחה שהתרומות משולמות ללא הפרעה מגיל 20 עד גיל 65.
אבל חסידי האמונה במודל הצ'יליאני של המערכת טוענים שזה יהיה בין 112% ל-234% מהחיסכון.
הדבר תלוי, יש להניח, בעיקר בשיעור התשואה האמתי.
אף אחד לא יכול לחזות במידה כלשהי של דיוק את שיעור התשואה שגמלאי עתיד יקבלו על חסכונותיהם.
גם אם היו נותנים לגמלאי כדור בדולח כדי להראות להם עד כמה הם ייהנו מחשבון החיסכון שלהם ביום שיפרשו, לא יהיה להם מושג כמה תשואה יניב החיסכון השנתי לפנסיה, במונחים שנתיים.
מקדם ההמרה של סכום חד פעמי לקצבה תלויה באופן מכריע בשיעור ריבית השוק – וכפי שכולכם יודעים, הוא משתנה כל הזמן.
אז המודל הצ'יליאני, מנקודת מבטם של הגמלאים, הוא דבר מאוד מסוכן.
כתוצאה מכך, זה לא יכול לספק את הסטנדרטים החברתיים המינימליים של ביטחון פנסיוני, כמו אלה שדורשים כי ההטבות חייבים להיות כאחוז מסוים מהרווחים.
השלכות של המודל הצ'יליאני על הנעשה בישראל.
אצלנו בישראל הציבור עדיין לא הבין לקראת מה אנו הולכים, לקראת איזו קטסטרופה כלכלית, משום שהתקשורת מונעת ממנו גישה למידע החיוני הזה.
בצורה כזו עוברת אינפורמציה מוטעת לידיעת הציבור, בסיוע עיתונאים כמו שאול אמסטרדמסרקי מעיתון כלכליסט, ועוד רבים כמותם, שמנסים ליפות את המודל הצ'יליאני, או להמציאו מחדש, משמע היו גאוני הדור.
לסיום, לאחר שהגעתם לכאן, אתם מוזמנים לצפות בקמפיין של שהעיתונאי שאול אמסטרדמסקי ליישום המודל שהוא המציא (המודל הצ'יליאני) לפנסיה בישראל.
מקורות:
משרד האוצר, מסוללי השקעה בקופות גמל.
http://www.mof.gov.il/hon/documents/%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A7%D7%94/pension/memos/t2014-92.pdf
הכנסת, מרכז המידע והמחקר – מודל חיסכון כספי מותאם (חכ"ם) בחיסכון הפנסיוני, תיאור וניתוח
http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03178.pdf
עיתון The Marker, סלינגר משיקה מחדש את המודל הצ'יליאני, אסא ששון , 5/11/2014
http://www.themarker.com/markets/1.2477727
חיפוש בגוגל , Chilean model, savings
http://www.google.co.il/?gws_rd=ssl#q=Chilean+model%2C+savings
Pensions in Chile, From Wikipedia, the free encyclopedia
http://en.wikipedia.org/wiki/Pensions_in_Chile
Chile’s Pension Reform: An Inspiration to Others ,University of pensylvania , wharton
http://knowledge.wharton.upenn.edu/article/chiles-pension-reform-an-inspiration-to-others/
José Piñera, From Wikipedia, the free encyclopedia
http://en.wikipedia.org/wiki/Jos%C3%A9_Pi%C3%B1era
Capitalism and Freedom, From Wikipedia, the free encyclopedia
http://en.wikipedia.org/wiki/Capitalism_and_Freedom
תוצר מקומי גולמי, מתוך ויקיפדיה.
- Social Security Administration- the Division of Program Studies
http://www.ssa.gov/policy/docs/ssb/v68n2/v68n2p69.html
ThinkAdvisor, Rethinking the Chilean Model, MARCH 22, 2006
http://www.thinkadvisor.com/2006/03/22/rethinking-the-chilean-model
Global Action on Aging, Roger BeattieInternational Labour Organisation
http://www.globalaging.org/resources/copenhagen/bettie.htm (האתר כבר לא פעיל)
You Tube- שאול אמסטרדמסקי, "כלכליסט": למה אין שום סיכוי שתהיה לכם פנסיה
http://www.youtube.com/watch?v=0eLdNHIddMk
[חוק 3500] צו מס '3500 של 1980. עדכון יולי 2007.
[חוק 20255] צו חוק מס '20255. 11 מרס 2008.
Gallardo, אדוארדו. לוח המערכת של צ'ילה מודל רפורמה. מיאמי הראלד. 17 מרס 2008,http://www.miamiherald.com/.
[Mideplan] משרד התכנון. 2007. ראיות סקר CASEN שינויים חשובים במשפחות צ'יליאניות.Http://www.mideplan.cl.
[SUPEN] רפ"ק של בתי הארחה. 2007-2008 .Center לסטטיסטיקה. מערכת פנסיה.Http://www.safp.cl/safpstats/stats/.sc.php?_cid=41.
[SSA Social Security Administration. [2006-2008. עדכון בינלאומי. Http://www.ssa.gov/policy.
—. . 2008 תוכניות הביטחון סוציאלי ברחבי העולם: אמריקה, 2007 וושינגטון, משרד :. DC הערכות וסטטיסטיקה של מדיניות פרישה ונכות.
ויליאמסון, ג'ון. 2005. עדכון על הניסיון של צ'ילה עם חלקי הפרטה וחשבונות אישיים. AARP מדיניות ציבורי מכון. (דצמבר). Http://assets.aarp.org/rgcenter/econ/2005_19_chile.pdf.
