המוסדיים, עוסקים בהשקעות ושיווק מסלולי קופות הגמל שלהם.
להבדל מהבנקים, מרבית פרנסתם הוא מדמי הניהול שנגבים מתוך הצבירות של כספי הציבור שהופקד אצלם במסגרת: קופות גמל, קרנות פנסיה, או קרן השתלמות…
לעומת המערכת הבנקאית, המוסדיים, מתקשים במתן אשראי, אם זה מסיבות רגולטוריות, עליהם נדון בהמשך המאמר ואם זה משום שאין להם רצון לעשות זאת, כיוון שהמוסדיים אינם רואים באפיק זה את מקור פרנסתם, אלא צורך בלבד מצד הציבור, שנכפה עליהם.
לשם כך התגייסה המפקחת על שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר והוציאה חוזר בשנת 2015, בו דרשה מהמוסדיים, להקים גוף שיבדוק את
את החוזר כולו ניתן לקרוא בלינק כאן.
חוזר זה, נועד להקשות על העמיתים לקבל הלוואה כפי שהיה נהוג בעבר, כשלקוח היה יכול לקבל בעבר הלוואה מחברת הביטוח, עד 50% מהצבירה של חסכונותיו כשהצבירה מהווה ערבות להחזר הכספים. זה בדיוק כמו הפעילות של עורך דין תעבורה בדיני ביטוחים מול חברות הרכב.
כיום ניתן לקבל, רק עד גובה 30% מהצבירה בחסכונותיו, בכספי התגמולים בלבד.
משרד האוצר היה שמח, אם הלווים היו נמנעים מלסכן את החסכונות שלהם בתמורה לקבלת הלוואה וזו משום שהם רואים את כספי החסכונות שהעמיתים משקיעים בשוק ההון ככספים שמשרד האוצר יכול להשתמש בהם לצרכיו הפוליטיים.
ההלוואות שמעניקים המוסדיים, הם על חשבון הצבירות בהפקדות לתגמולים (הצבירות לפיצויים – לא נלקחות בחשבון), לאחר הפקדה של 36 חודשים, כשלעתים ישנם מוסדיים שדורשים צבירה מינימלית של סכום, כמו למשל בבית ההשקעות פסגות, שדורש שהסכום יהיה גבוהה מ-20,000 ש"ח.
ריביות ההלוואה הם נמוכות יחסית למערכת הבנקאים והם ניתנים כהלוואה לכול מטרה, עד לגובה של 30% מהצבירה בריביות של בין 2% ל-5% לשנה וניתנות כנגד החסכונות.
לא קיימת מדיניות אחת, אחידה לכלל המוסדיים וכול מוסד נוקט במדיניות הנוחה לו.
ניתן לנייד חלק מהכספים, או כולם ממוסד אחד למשנהו, כדי לקבל את ההלוואה שנוחה לעמית.
לצורך כך רצוי לבצע זאת בליווי סוכן ביטוח שמכיר את המערכת ומתוך כך, את תנאי ההלוואות של המוסדיים.
