הבוקר מלי מהמשרד פנתה אליי ושאלה: “שמואל, אתה רואה כמה אנשים נכנסים לבוט הפיננסי? למה כל כך הרבה מהם מפסיקים באמצע? הבוט עובד מצוין, אז מה גורם להם לחשוש?” זו שאלה נכונה. הבוט פיננסי פעיל ופתוח לציבור, והוא מבצע את עבודתו בצורה מדויקת ומהירה. אבל המציאות בשטח מורכבת הרבה יותר. הבעיה איננה הטכנולוגיה עצמה אלא האמון. הציבור מתקשה לסמוך על בוטים פיננסיים לאחר שנכווה בעבר מבוטים אחרים ומהבטחות ריקות של השוק האפור, שפועל ללא רישיון וללא פיקוח.
דוגמה לכך הגיעה רק הבוקר. אחמד, עובד שכיר במפעל שפנה אליי לבדיקת אפשרות לקבלת הלוואה באמצעות החיסכון הפנסיוני שלו, התחיל תהליך בבוט הפיננסי. באמצע השיחה הוא עצר וכתב: “אני לא יכול להמשיך, זה לא אמין.” יצרתי איתו קשר ושאלתי מה גרם לו לעצור. אחמד סיפר שהוא לא אוהב לדבר עם בוטים ושלא מרגיש בטוח. הסברתי לו שאין צורך להילחץ ושניתן להשאיר הודעה כדי שנציג יחזור אליו ישירות. אחמד אינו יחיד; החשש הזה נפוץ מאוד.
הפחד של הציבור אינו מהבוט עצמו. הפחד הוא ממה שמסתתר מאחוריו. כל בוט פיננסי מופעל על ידי גוף מסוים, ויש בוטים עם רישיון, כתובת ואחריות, ויש בוטים של השוק האפור שמתחזים לגופים מקצועיים. כל אחד יכול להקים בוט שמציג הצעות מפתות, “בדיקות חינם” או “הכוונה פיננסית”, אך בפועל דוחף אנשים להלוואות יקרות, פדיונות לא חוקיים או פעולות שמסכנות את כספי החיסכון הפנסיוני שלהם.
פרשת סלייס הוכיחה בצורה ברורה את עומק הבעיה. הרגולציה בישראל פועלת בעיקר מול סוכני ביטוח, אך גורמי השוק האפור, שאינם בעלי רישיון ואינם מחויבים לחוקי הפנסיה וההשקעות, ממשיכים לפעול בחופש כמעט מוחלט. אותם גורמים ניצלו את הוואקום הרגולטורי גם בלי טכנולוגיה מתקדמת. כעת, עם כלים אוטומטיים ובוטים מבוססי בינה מלאכותית, הנזק הפוטנציאלי גדול הרבה יותר. הם יכולים להיראות אמינים, לדבר בשפה מקצועית וליצור תחושה של מומחיות, למרות שמטרתם היא אחת: להוביל את המשתמש לפעולה שמשרתת אותם ולא אותו.
לכן, עוד לפני שבודקים מה הבוט אומר, צריך לבדוק מי מפעיל אותו. האם יש רישיון פנסיוני תקף? האם קיימת חברה אמיתית שעומדת מאחורי השירות? האם ניתן לפנות לאדם אמיתי במקרה של בעיה? האם יש שקיפות לגבי זהות המפעיל והאינטרסים שלו? אלו שאלות בסיסיות שחייבים לשאול בעולם שבו בוטים משמשים ככלי עיקרי להשפעה על החלטות פיננסיות.
הטכנולוגיה היא איננה הבעיה והיא אפילו חלק מהפתרון. בוטים פיננסיים יכולים לשפר שירות, לזרז תהליכים, לנתח נתונים ולהנגיש ידע פיננסי לציבור רחב. אין שום פסול בכך שהם משמשים ככלי מכירה או ככלי תמיכה בתהליכים פיננסיים. הבעיה מתחילה כאשר בוטים הופכים לכלי בידי מי שפועל ללא רישיון, ללא פיקוח וללא אחריות. אלו הגורמים שמרחיקים אנשים כמו אחמד, ואלו הגורמים שמפרקים את האמון הציבורי.
כדי להימנע מנפילה לבוטים של השוק האפור, חשוב לאמץ כלל פשוט: לא מתמסרים לבוט לפני שמבינים מי מפעיל אותו. שקיפות, רישיון, כתובת אמיתית ויכולת לדבר עם אדם אמיתי הם המבחן הראשון והחשוב ביותר. מי שפועל בשקיפות ובאחריות, יזכה בשיתוף פעולה. מי שמסתיר את זהותו, מסמן מראש סכנה.
העתיד הפיננסי יכלול יותר ויותר בוטים, זה כבר ברור. אבל האמון הציבורי ייבנה רק מול מי שמציג אחריות ומחוייבות. בסופו של דבר, בוט הוא רק כלי. האמת נמצאת אצל מי שמפעיל אותו.
